פסטריה

זה לא סיפור אהבה לוהט, בינינו ובין פסטריה. זה יותר סיפור של חיבה, סקרנות ואהדה, שהבשיל לאיטו. כשפסטריה נפתחה בתרועות ובעיצוב חדשני, לא הבנו אם לפתוח בית פסטה במרחק הליכה מפסטה מיאה המצוינת זה אומץ או סתם טיפשות. מבחוץ - תמיד מבחוץ, אי ההליכה לפסטריה הפכה עם הזמן לכמעט עקרונית - היא נראתה אופנתית מדי, ואנחנו הורגלנו שפסטה טובה אוכלים רק במקום שתולה דגלי איטליה.
למרבה השמחה, הפסקנו להיות צודקים כל כך ונכנסנו לבדוק. אולי בכל זאת ניר, שקיים שם פגישה רומנטית או שתיים וגם סתם אכל שם צהריים, יודע על מה הוא מדבר. מאז, פסטריה, שלוש דקות מהבית, הפכה לאפשרות קסומה לעתים, טעימה בדרך כלל ותמיד זולה מאוד. לא מספיק אנשים יודעים שהיא כזאת, לא בטוח שהיא בעצמה יודעת, ולכן, למרות שהיא לא בית קפה, והקפה הוא למעשה החוליה החלשה שלה, היא משתתפת במדור במקצה ה"לא בית קפה, אבל ממש כדאי שתכירו", שנחנך ברגע זה ממש.
למרות שזה נשמע מופרך, משהו במנות שלפני הקפה שם, בהתנהלות הכללית ובתפאורה המאולתרת בחן ובנוחות, מזכיר ניחוחות נשכחים מ"דינר רש" - סרט האוכל המעורר, שמתרחש במסעדה איטלקית יוקרתית בניו יורק, עם שף גחמני, יחסי אב-בן בעייתיים, סקס במשרד האחורי ומעורבות עמוקה של המאפיה.

היא לא גדולה ומפוארת כמו המסעדה בסרט, לא צריך לחכות בתור לשולחן וסנדרה ברנהרד לא באה לאכול כאן ארוחת ערב. אבל גם בפסטריה נראה שלציורים שעל הקיר אחראית אחת המלצריות ואם אתם בדיאטה, יתחשבו בכם במטבח. ולפעמים, לא תמיד, אבל במינון שמצדיק את הציפייה, יוצא מהמטבח אוכל זרוי באבק כוכבים. כזאת היא הפוקצ'ה חצילים (26 שקל): ארבעה ריבועים של פוקצ'ה עבה ורוזמרינית, עם מחית חצילים קלויים, גבינת פטה, ביצה קשה ועגבניה. קשה להאמין עד כמה זה טעים, ולא יעזור שאשבע שהטעמים והמרקמים משתלבים בהרמוניה מפתיעה, בדיוק כמו שרפי כהן מתאמץ שיקרה אצלו במטבח. פשוט תנסו.

רוב הפסטות בפסטריה לא נעשות במקום, ואלו שכן לא מצטיינות כמו בפסטה מיאה. הקסם קופץ עליך מהרטבים, שמורכבים בתעוזה ובחוכמה, ואינם בהכרח איטלקיים למהדרין. ניר נשבע בפסטת ארבעה סוגי הפטריות והרוטב האוריינטלי, הפסטה עם רוטב העוף, הפטריות והלימון חמודה להפליא וההיא עם כבד העוף קצת גמלונית (48 שקל, כחלק מעסקית הצהריים). רביולי הדלעת במרווה (42 שקל, שמזכים גם בסלט ירוק למנה ראשונה) עדין ומיוחד, ובדרך פלא לא מצליח לשעמם עד אחרונת הבצקיות. רוטב העגבניות והחצילים מדיף ריחות שום, ורק זוגות הנשואים באושר רשאים להזמין אותו. פעם הוא הוגש לנו בגרסתו המושלמת, כשכל הטעמים מודגשים ומתאחדים זה עם זה, ולפעמים, אותו רוטב בדיוק, הדרדר לכדי ציון כמעט טוב.

זאת הגמישות של פסטריה, שמנפיקה מדי יום לוח מנות מיוחדות, מזכה אותך בעסקית גם אם לא עמדת בזמנים ומתאימה לדיאטה שלך, אבל הופכת לעתים לחוסר אחידות. המתכונים במטבח אינם מכומתים בגרמים ובעלי רוזמרין, וזה מייצר אכזבות והפתעות לסירוגין (חוץ מהברוסקטה, שהיא תמיד עילאית). אבל כל כך זול שם, שארוחות זוגיות מלאות, בעיקר אם אחת מהן היא עסקית משתלמת, מסתכמות בקצת יותר ממאה שקל. וכל כך נחמד שם ומפתיע לטובה. המלצריות מתוקות, למרות שזאת החביבה עלינו נראתה לאחרונה דווקא בסנדוויץ' בר, הספסלים המרופדים מאפשרים לאוכל לרדת בקצב שלו, וקרם הברולה - פשוט מעולה.

"פסטריה". יהודה הלוי 52, 5669967. פתוח: א'-ו' 12:00-24:00, שבת 17:00-24:00.