פעמים רבות מתפקד ההיי ג'ק, הבר המוקף וילונות אדומים שלצד כיכר רבין, כבר המפלט שלי. כשאין כוח לברים גדולים וצפופים מדי או לסיבובי חניה, ולפעמים גם אחרי בדיקה לא מוצלחת של בר חדש, אני מוצא את עצמי בהיי ג'ק על הדלפק, לוגם בירה מהחבית. זה קורה בערך פעם בחודש, לא יותר, ככה שאני לחלוטין בלתי מזוהה בהיי ג'ק והוא לגמרי לא השכונתי שלי.
גם בביקור האחרון בהיי ג'ק הוא תפקד כמפלט. יצאנו היישר מהעבודה, מרוטים למדי, לכיוון בר חדש שנפתח ברחוב בן יהודה. אבל הפקקים והמחסור בחניה ייאשו אותנו במהרה, ואחרי זמן לא רב החנינו את הרכב מתחת לבניין העירייה (חינם בלילות), עברנו את מעבר החצייה, חצינו את מרפסת ההי ג'ק שנפתחה לכבוד הקיץ והמתה אדם והתיישבנו על הדלפק.
השעה היתה 22:30 ועדיין היה ריק למדי. ישבו שם רק שני זוגות, שנראו בדייט ראשון. (סימנים: כשהוא קם לשירותים היא בודקת שיחות שלא נענו בנייד. כשמגיע תורה הוא עוקב אחריה כקוף מהופנט מלמעלה למטה ולהפך). ההיי ג'ק הוא מקום מומלץ לפגישות לא מומלצות מסוג זה.
בניגוד למקומות שבהם דלפק הבר הוא רק תירוץ לעשרות השולחנות שפזורים סביב בחוסר טעם, הדלפק בהיי ג'ק דומיננטי ותופס את רוב החלל. תפריט האלכוהול סביר, עם נוכחות נאה של וויסקי (ג'וני ווקר אדום: 29 שקל, שחור: 49, זהב: 83 וכחול: 150). מהחבית יש הוגרדן, היינקן, גולדסטאר ולף במחירים הוגנים.
עייפים ורעבים אחרי יום עבודה נשענו על הבר ובקשנו מהברמן חצאי היינקן מהחבית (18 שקל האחד) ונקניקיות כבש מבושלות בבירה (32 שקל). רבע שעה אחר כך כבר טרפנו נקניקייה, לגמנו בירה ועישנו סיגריה בו זמנית. כשסיימנו (נדמה לי שהיה טעים, תודה) עברנו אל הספה שצופה על הבר ממזרח, והאזנו בתשישות עליזה למוזיקה שהיתה ברובה שילוב מרענן, גם אם משונה מעט, של משינה, פורטיס ולהיטי אייטיז.
ובעודנו נהנים, זה קרה. בפעם הראשונה. בשעת העתקת מחירים נמרצת מהתפריט, צץ לפתע מצת מאיים מול פנינו. היה זה בעל המקום (או מנהל המשמרת, או מי שלא יהיה). "שיהיה לך יותר נוח ברישומים", חייך והצית את פתיל הנורה שעל השולחן. נחרדנו. אמנם כבר אכלנו, התרשמנו וספגנו אווירה, אולם בכל זאת מילאה אותנו הרגשה קשה. האם נחשפנו בעת מילוי תפקידנו? האם ניחקר? האם ניבעט בזעם אל הרחוב המהביל? במהרה התברר כי חששותינו שווא הם. חשיפתנו לא שינתה מאומה. נותרנו אותן בריות עזובות. כשחשקנו בסיבוב בירה שני, נופפנו אל המלצרית לפחות עשרים דקות וכשזו כבר הבחינה בנו, הגיעה עם החשבון.
אך הבה נחזור לעיקר: ב-23:15 ההיי ג'ק כבר היה מלא, האוכלוסיה, למרות כמה טיפוסים קלושים, צעירה ונטולת פוזה, והמוזיקה לא הפסיקה להפתיע. בשלב מסוים הגיעו אפילו שני בחורי ישיבה, רקדו ומחאו כפיים בהתלהבות לצלילי "The Winner Takes It All". היה שמח.
וזה מה שהופך את ההיי ג'ק לבר מפלט מוצלח כל כך. ממבט ראשון הוא אולי לא יותר משכונתי סביר (שהשירות בו בהחלט יכול להשתפר), אבל יש בו שמחת חיים. זה, לבד, מספיק בדרך כלל כדי להבטיח ערב מוצלח.
"היי ג'ק". בן גוריון 96, פינת כיכר רבין 19. טל' 5270091. פתוח: כל השבוע, 21:00 עלא.
היי ג'ק
אלעד וינגרד
6.8.2003 / 10:25