מוצאו של המנגו הוא בצפון הודו, שם הוא כבר מוכר יותר מ-4,000 שנה. מהודו עבר המנגו כבר בימי קדם לכל ארצות דרום מזרח אסיה ומאוחר יותר לאפריקה הטרופית, ליבשת אמריקה, ובייחוד לברזיל. כיום המנגו נפוץ בכל הארצות הטרופיות והסובטרופיות בעולם.
מטעי המנגו בארץ מצויים בעיקר בבקעת כנרות, בשפלת החוף ובצפון-מערב הנגב. הזנים העיקריים הם: מאיה, זן שטופח בארץ, פריו קטן ואיכותי והוא הראשון להבשלה, היידן, זן מפלורידה, מצטיין ביופיו ובטיבו, טומי אטקינס, זן פורה, אך ניחוחו אינו חזק, קנט, שפריו איכותי, וקיט, הזן הירוק, המצטיין באיכות ובניחוח.
קיים יצוא ניכר של מנגו טרי מישראל, בעיקר לארצות אירופה, וגם השוק המקומי גדל בהתמדה ומבסוף שנות ה-90 הפכו פירות המנגו להיות מצרך עממי בארץ.
לפרי המנגו השפעה טובה על דרכי העיכול. הוא עשיר מאוד בקרוטין, ההופך בגוף לוויטמין A, ועשיר למדי בוויטמין C. פרי המנגו ראוי למאכל לאחר שאיבד את קשיותו.
המנגו ידוע בטעמו המעולה, והוא נאכל בעיקר טרי. נוהגים לחתוך את הפרי לאורכו משני צדי הגלעין הגדול והשטוח שבמרכזו, ולהגיש את שני החצאים למאכל בכפית או בפלחים ובקוביות.
מתאים להוסיף את המנגו לסלטים, למאכלי עוף ופסטה, מכינים ממנו ריבות, פאי, גלידות ולפתנים. מפלחי פירות בוסר מכינים עמבה, תוספת חריפה-חמצמצה שהגיעה לעולם מהודו.
גלידת מנגו ברוטב וניל חם
החומרים:
לגלידה:
50 גרם צימוקים בהירים
4 כפות רום בהיר
500 גרם מנגו בשל
3 חלמונים
1 כף סוכר
שפופרת חלב ממותק
מיכל שמנת מתוקה
לרוטב:
2 כוסות חלב
מקל וניל חצוי לאורכו
3 חלמונים
1/4 כוס סוכר
להגשה:
50 גרם שבבי שקדים קלויים
אופן ההכנה:
1. משרים את הצימוקים כשעה ברום.
2. קולפים את המנגו, ואת בשרו מרסקים במעבד מזון.
3. טורפים היטב את החלמונים עם הסוכר, מוסיפים את החלב הממותק ואז את המנגו. מוסיפים את הצימוקים עם הרום. מקציפים בנפרד את השמנת המתוקה ומקפלים יחד.
4. מעבירים לתבנית מוארכת מרופדת ביריעת ניילון נצמד, או לכוסות חד-פעמיות, או לתבנית קונוסים (להשיג בחנויות לציוד למטבח). מקפיאים.
5. להכנת הרוטב, מביאים לרתיחה את החלב עם שני חצאי מקל הווניל. מסירים מהאש, מכסים וממתינים מעט. בעזרת סכין מגרדים את גרגרי הווניל לתוך החלב ומחממים על אש נמוכה.
6. מקציפים היטב את החלמונים עם הסוכר, מוסיפים מעט מהחלב החם ומחזירים את התערובת לסיר. מבשלים על אש נמוכה תוך בחישה, עד שהרוטב מסמיך מעט. מסירים מהאש.
להגשה, פורסים את הגלידה או מניחים מנה אישית על צלחת, מכסים ברוטב חם ומקשטים בשבבי שקדים קלויים.
אפשר להקפיא קוביות מנגו, להכנת הגלידה מחוץ לעונה.
טיפים
מתי קונים?
המנגו נקנה בדרך כלל בעודו קשה. הפרי מתרכך תוך מספר ימים מחוץ למקרר, ורק אז הוא מתאים לאכילה. המנגו נפלא למאכל גם אחרי חימום.
איך אוכלים?
חותכים את הפרי משני צדדיו בסכין חדה, במקביל לגלעין. בשני החלקים חותכים שתי וערב, מבלי לפגוע בקליפה, דוחפים את קליפת הפרי פנימה ומתקבל "קיפוד", אותו קל לאכול ויפה להגיש. נוח במיוחד להכין "קיפודים" מהמנגו הירוק, מהזן קיט, המצטיין בגודל, בריח ובטעם.
מה מכינים?
בדרום מזרח אסיה, מולדת המנגו, נוהגים להכין מאכלים רבים מפירות מנגו בוסר, בעיקר שימורים וחמוצים, בתוספת הרבה קארי. למנגו הבשל טעם וריח מיוחדים, המעשירים סלטים של פירות וירקות. הפרי מתחבר מצוין גם עם גבינות ופסטה. הזן הירוק מצטיין בטעם וניחוח, הפירות שלו גדולים במיוחד, לכן קל לחתוך לקוביות, לרצועות ולפרוסות. אפשר להקפיא קוביות מנגו ולהשתמש בהן מחוץ לעונה להכנת גלידות, רטבים ושייקים.