לואיז

יהודה המכבי תמיד מעורר בי רגשות מעורבים. הוא אחד מכורי מחצבתי, יען כי ביליתי כמה שנים במוסד החינוכי הקרוב למקום מגוריו, אבל תמיד היתה בו סוג של זרות, ולא מהסוג הרומנטי שממלא את חלל הבטן בתוגה מתוקה, חוצלארצית. מבעד לגדר של עירוני ד' אפשר היה לראות חתיכים מקומיים במכנסי פנסים ושעונים כבדים מזמינים בקפה זו נערות צעירות בבגדי גוף מחוכיים למילקשייקים גבוהים. בהמשך הרחוב היו אנשי עסקים מחנים מכוניות גדולות על המדרכה כדי להגיע בזמן לפגישות צהריים באלכסנדר או בשביל להופיע במדורי הרכילות, שניזונו מהקפה הזה לא פחות מאלו שסעדו שם.

את יהודה המכבי תמיד אפפו קולות של דחיפות חגיגית, של הלחץ למצוא חניה ולהגיע בזמן לפגישות בבתי הקפה והתקווה לתפוס שולחן טוב על הרחוב, שם יוכל מישהו שהיה איתך איפהשהוא לעצור את המכונית, להניח מרפק על החלון ולהתעניין בשלומך ובשלום החברה שלך לשעבר.
בעוד שמרבית בתי הקפה הם נשיים מאוד ובנויים להסתופפות אינטימית עם אופציה לתקשורת לא מחייבת עם החוץ, יהודה המכבי מאגד גם היום חבורה של בתי קפה מסוקסים, שבהם יושבים לרוב הבחורים זה לצד זה, משקיפים על הרחוב, מדליקים סיגר בלי לחשוב פעמיים, לא על המחיר ולא על ההשלכות הסביבתיות, ומעדכנים בשידור חי בסלולרי מישהו שנבצר ממנו מלהצטרף.

נשי בעליל, כולל שמו וגודלו הפטיט, ביום שני בערב היה לואיז נעים, אפלולי ואינטימי, מעדכן את מה ששרון, תושבת השכונה, ואני ידענו על יהודה המכבי. ליד חלון הראווה עמד שולחן של מתנות לחג, מרשרשות בצלופנים ברוח הפסחא המסורתית. גם בחנות הפרחים הצמודה עשו לילה בשל החג המאיים להגיע. על מעט השולחנות שעל המדרכה דלקו נרות אדומים בריח וניל סמיך, מדויק ומעורר תיאבון.

שרון כבר אכלה בבית, כך שהזמנתי לבד וגמרתי יפה יפה מהצלחת בכוחות עצמי קיש מצוין של עגבניות ובזיליקום (30 שקל). הפגנתי יסודיות, עד לאחרון העלים הירוקים שהוגשו לצד הקיש, שעל אף שהם מכונים בתפריט עלי בייבי, מה שמחשיד בשימוש במיקס העלים הקנוי חסר הטעם המובחן, היו עדינים וטעימים.
המלצרית שלנו תפסה שולחן עם חברה שלה, שסיפוריה המרתקים הותירו אותנו ללא השגחה רציפה. אבל מרגע שהסבנו את תשומת ליבה של המלצרית גם אלינו, עברו שתי דקות עד שהקפה המצוין (10 שקלים להפוך קטן מתערובת של קפה ג'ו) נחת על שולחננו, אחד כשבקצף שלו מצויר לב, והאחר, ברוח הזמנים, עם ציור של תפוח.

שרון הסכימה להצטרף אלי לקינוח, ובתמורה הזמנתי לה אחד משלה. שוב נפלתי בפח השוקולד. הזמנתי סופלה שוקולד (22 שקל) שלא היה מאוד סופלאי ולא מאוד שוקולדי. שרון בחרה בתבונה טארט טאטן (22 שקל), שהתפוחים החמוצים ששימשו בו נותרו מוצקים ונגיסים גם אחרי האפייה. הטארט, כמו הסופלה, הוגש על רוטב שוקולד, ולמטבח מומלץ בחום לרכוש גלידת וניל טובה ללוות אותו.

ביום שני בלילה יהודה מכבי היה סתם רחוב עירוני נעים. את שדה הראייה שלנו תפסו יותר העצים הנטועים לאורכו מאשר מכוניות המחפשות חניה. שרון התלוננה קצת על הרעש וקצת על חוסר האינטימיות, למרות שהיינו כמעט לבד בבית הקפה. אבל גם חרף טענות אלה, לא היתה ברירה אלא להודות: עכשיו יש לה לאן לרדת לקפה.

"לואיז". יהודה מכבי 63, טל' 6020607. פתוח: א'-ה' 7:00-24:00, ו' 07:00-כניסת השבת, מוצ"ש-24:00.