פרפראות

על השף המטורף, יריב סלע, שהושווה בעבר ל"סופ-נאצי" מסיינפלד רק שמענו. לא זכינו לבקר במעונו הקודם בזכרון יעקב, שם – כך סופר, היה נוהג לחלק פלאיירים לאורחיו עם כל החוקים והכללים שלו.

אזרנו אומץ והגענו באחר הצהריים של יום שישי למסעדה שבנמל תל אביב. דבר ראשון הכניסה מרשימה - מרתף היינות נראה מבעד לזכוכית המשמשת כרצפת המסעדה, מזרקת השוקולד והאקווריום הענקי, התלוי בין הבר לתקרה – כולם תורמים לתחושה שהגעת למקום מסוג אחר.

בשעה בה הגענו ולאורך הביקור כולו שהתפרש על פני שלוש שעות, מלבד זוג נוסף, היינו היחידים במסעדה. האם זאת השעה או שמא הקונספט של המקום (עליו יוסבר בהמשך) המאיים על נהנתני העיר ומונע מהם להתדפק בהמוניהם על דלתות הזכוכית של המקום?

את פנינו קידם מלצר גבה קומה וחסון, שנראה כאילו נחת כאן היישר ממעגל האבטחה הראשון של ראש הממשלה. לאחר התרשמות קצרה מכרטיס הביקור, המונח על השולחן המסביר בעזרת איור של חילזון את הגישה במקום: SLOW FOOD במקום FAST FOOD, הגיע החסון ופירט על הגישה. לצערנו, במקום להדגיש את היתרונות שלה, שהאוכל נעשה במקום מחומרים טריים כדי להעניק הנאה מלאה לסועדים, הוא בחר להדגיש כי אלה הכללים פה, נקודה. אכן, עתיד גדול מחכה לו ביחידת האבטחה.

הזמנו שרדונה של תישבי, וגם פה ציפתה לנו הפתעה, במקום לא נמכר יין בכוסות, אלא רק בבקבוקים או בחצאי בקבוקים. ובנוסף, לא מציעים לטעום אם היין בסדר, כנהוג, אלא הוא נמזג ישירות לכוסות. מנהלת המסעדה הסבירה לנו: "כך נהוג פה". לקוחות קצרי סבלנות ופתיחות היו קמים ברגע זה ונוטשים – אבל לא אנחנו, הנועזים והסקרנים.

כיון שארוחת ערב חיכתה לנו הרשנו לעצמנו להזמין רק מנה ראשונה, עיקרית וקינוח ולחלוק את שלושלתן ביננו. הראשונה – סלט לבבות חסה (34 שקל), היתה טעימה למרות שדמיינו לבבות דקל והגיעו עלים. פשטידת הבצל (48 שקלים) היתה מעולה, בצק פריך מסביב, כולה מתקתקה ועדינה, פשוט מצוין. גם הקישוטים מסביב: גרגירי רימון ותירס, וגרידת קליפת תפוז היו אסתטיים ונעימים לחיך. בקינוחים היתה התלבטות קשה, ובסוף הלכנו על פאי דובדבנים (28 שקל) שגיל חובב אמר עליו שהוא "אלוהי". אין מילים לתאר כמה שהוא צודק – הכי טעים בעולם. הוספנו גם שוקולטה – שהגיעה הישר מהמזרקה, והיתה סמיכה ומתוקה בדיוק במידה.

לסיכום,אל תבזבזו זמן, רוצו לאכול את הפשטידות והקינוחים. מומלץ להגיע בזמן השקיעה, כשהמלצרים רצים להרים את הוילונות כדי לא לפספס את הרגע הקסום. ותרשו לי עוד מילה בעניין ילדים: אחד העקרונות שעורר בעבר תרעומת גדולה היה היחס לילדים במסעדה. במקום הקודם ילדים פשוט לא הורשו להיכנס. במעון החדש הכלל הזה אינו חד משמעי, אם כי נרמז לנו שעדיף לוותר על חברתם כי "אם יפריעו לסועדים האחרים – יתבקשו לעזוב".
אני מצידי, אין לי בעיה עם האיסור להביא ילדים (למסעדה, לא לעולם). מקום כלבבי.