סובב עולם - חלק א'

זוכרים את שיעורי אזרחות בתיכון? השיעורים האלה שניסו לעשות מאתנו אזרחים טובים, שומרי חוק וצייתנים?
אחד הדברים הראשונים הזכורים לי מהשיעורים האלה הוא שכל ישות חייבת שיהיו לה דגל, המנון וצבא כדי שתוכל להיקרא מדינה, נכון או לא?

ובכן, גבירותיי ורבותיי, אני, גיא גיסר, מתכבד לשבור לכם את המיתוס הזה אחת ולתמיד. הדגל חשוב, ההמנון חשוב אף הוא, וצבא, לצערי הרב, עדיין די חיוני, אבל את העובדה החשובה ביותר הסתיר מאיתנו משרד החינוך: כל מדינה חייבת שיהיה לה משקה לאומי בו היא תוכל להתגאות בפני האחרים. לא ככה? תארו לכם טיול לצרפת בלי לגימת יין, את אירלנד בלי הבירה השחורה, את ישראל בלי... אוקיי, פרה פרה, בואו נתחיל מא', נמפה את שאר המדינות ואחר כך נבדוק מהו המשקה הלאומי שלנו.

בכל אופן, אני מתכבד להגיש לכם סדרת כתבות מסביב לכדור שתאחד את כל אומות העולם תחת מזקקה אחת. בכתבות הבאות, שזו הראשונה מביניהן, אעבור ממדינה למדינה, לפי סדר הא"ב, ואברר מהו המשקה הלאומי שלה. מראש אני מתנצל, יהיו מדינות שאפסח עליהן, אולי כי אין להן משקה אלכוהולי לאומי (למשל חלק ממדינות האיסלאם), או כי פשוט עלולה לחמוק תחת מקלדתי איזו יישות מדינית עלומה.

אם ראיתם שפספסתי מדינה, שטעיתי ו/או התבלבלתי - אתם מוזמנים להוסיף תגובה ואני מבטיח לבדוק, לתקן ולהוסיף בהתאם. בעצם במחשבה שנייה, בואו נקרא לזה דיון פתוח - אתם מוזמנים להשתתף ולהביע את דעתכם.

יאללה, הדקו חגורות ושתו מהר את הבלאדי מרי - אנחנו ממריאים:

--אוסטריה--

חוץ מבירה, שהיא משקה די אהוב ונערץ באוסטריה (בכל זאת צמודים לגרמניה), מיוצרים בה כמה משקאות מקומיים כמו שנאפסים, יינות (בעיקר לבנים), ליקרי פירות (בעיקר בטעמי פטל, שזיפים ודובדבנים), ליקרי שוקולד מהמשובחים בעולם (מוצארט), אבל המשקה האלכוהולי הידוע, האהוב והלאומי של אוסטריה הוא סטרו (Stroh) - רום כהה, בעל אחוזי אלכוהול גבוהים (בין 40% ל- 80%!), המשווק בלמעלה מ- 30 מדינות ברחבי העולם. חברת סטרו הוציאה גם ליקר עשבי ו-וניל על בסיס רום, ולאחרונה החלה גם לשווק פחיות המכילה Stroh עם קולה בתור אלכופופ.

--אוסטרליה--

נחשבת לאחד מהמדינות המובילות בכל הקשור ל"עולם החדש" ביין. "העולם החדש" הוא כינוי לכל אותן מדינות שהחלו לייצר יינות משובחים (לרוב יהיו אלה יינות זניים - יינות המכילים לפחות 85% סוג ענב אחד) מאוחר יחסית ל"עולם הישן" (צרפת, גרמניה, ספרד, איטליה).
באוסטרליה מגדלים ענבים בעיקר בחלק הדרום מערבי של היבשת. השרדונה נחשב לזן הפופולרי באזור זה, והשיראז (מה שידוע בארץ כ"סירה") קיבל את ה"בום" הגדול שלו ביבשת הרחוקה.
אף על פי כך, עם כל הכבוד ליינות המצוינים שלהם, האוסטרלי הממוצע יעיד על משקה אחד ויחיד כ"משקה הלאומי" של ארצו - בירה הנקראת VB (ראשי תיבות של Victoria Bitter). זוהי הבירה האוסטרלית הנמכרת ביותר ביבשת הדרומית, היא יצאה לאוויר העולם בשנות ה- 90 של המאה ה- 19, וכיום היא מזוהה עם מעמד הפועלים.

--אוקראינה--

איך לא, במדינה זו שולטת הוודקה ללא מתחרים. ככה זה, כל מזרח אירופה מחוברת למשקה הנפלא הזה. מותגים רבים של וודקה מיוצרים באוקראינה, כאשר הבולט מביניהם נקרא "טובטרי" (Tovtry)- זוהי וודקה המזוקקת פעמיים ונמהלת במים אוקראינים זכים. החברה המייצרת טוענת שאת המתכון המקורי המציאו קוזאקים שחיו באוקראינה.

--איטליה--

ארץ המגף נהדרת, אנשים יפים ואלכוהול מופלא. באיטליה אפשר לגלות יינות משובחים שלא ניתן למצוא באף מקום אחר (קיאנטי למשל), וורמוטים משובחים (מרטיני, צ'ינזאנו, ריקדונה), דיג'סטיפים מצוינים כגון פרנה ברנקה, פרנה מילאנו ועוד, אבל המקום הראשון חייב להתחלק בין שני שחקנים מרכזיים: קמפרי - הביטר אפרטיף הנמכר בעולם (קישור לכתבה על הקמפרי תמצאו למטה), ולימונצ'לו- ליקר הלימונים המפורסם ברחבי תבל, אותו מספרים, רוקחות עקרות הבית הסיציליאניות עד היום.

--אירלנד--

ישנם שלושה משקאות המזוהים עם אירלנד: בייליס (מותג האייריש קרים הנמכר ביותר בעולם) הוויסקי האירי (למשל ג'יימסון, בושמילס, טולמור דיו ואחרים שנמכרים היטב גם כן), אבל, בהפרש ניכר מן המקום השני, ניצבת כמובן, גינס, גינס ועוד פעם גינס. בירת גינס היא מוצר הייצוא מספר 1 של אירלנד, ולכן, ללא שום עוררין, ראוי להכתירה כמשקה הלאומי האירי. אירלנד ללא גינס איננה אירלנד.

--אנגליה--

עם העם האנגלי יש בעייתיות מסויימת. מצד אחד האנגלים שותים בירות כאילו אין מים בעולם, מצד שני יינות השרי (Sherry) פופולריים ביותר בממלכה הזו ומצד שלישי, וזהו הצד בעל המשקל הכבד ביותר, האנגלים הם אלו שאחראים למשקה הנערץ המכונה ג'ין לונדוני יבש (London Dry Gin), שבזכותו, בין השאר, הומצא קוקטייל המרטיני הידוע. למעשה, אין שום ספק, הרשו לי להכתיר את הג'ין כמשקה הלאומי של אנגליה, בין אם האנגלים יסכימו איתי או לא (כתבה על הג'ין מקושרת למטה).

--אסטוניה--

פרט לוודקה (אמרנו כבר מזרח אירופה?) ולבירה, לאסטונים יש משקה לאומי שנקרא ואנה טאלין (Vana Tallinn)- ליקר עשבי על בסיס וודקה, מזכיר בטעם את הייגרמייסטר אבל הרבה יותר מתוק.

--ארגנטינה--

גם כאן, פרט ליינות "העולם חדש" המתחילים לכבוש את ליבם של אוהבי היין, אפשר להכתיר את ה"חינטו" (Chinato) למשקה המייצג את ארגנטינה בצורה הטובה ביותר. החינטו הוא אפרטיף ארגנטינאי מקורי המכיל תערובות שונות של יינות מתוקים וכינין, הטעם המתקבל הוא שילוב של מתוק ומריר- מומלץ בחום!

--ארמניה--

אמנם מזרח אירופה, אבל כאן דווקא שולט משקה שנוי במחלוקת - קוניאק ארמני (Armenian cognac). מדוע שנוי במחלוקת? מכיוון שבארמניה המשקה נקרא "קוניאק", ובשאר מדינות העולם הוא ייקרא "ברנדי", וזאת בגלל זכויות יוצרים על השם קוניאק (רוצים להבין במה מדובר? היכנסו לכתבה על קוניאק המקושרת למטה).
בכל אופן, הברנדים הארמנים נחשבים למשובחים, ויש סיפור שמספר על כך שסטלין, בימי מלחמת העולם השניה, התלונן על כך שכשצ'רצ'יל מבקר אצלו הוא דואג יותר למשלוח ה"קוניאק" שלו לאנגליה מאשר למהלכי המלחמה.

--ארצות הברית--

מבחינת היצע, מבחר ומגוון משקאות אלכוהוליים, ארה"ב היא המובילה בעולם, מייצרים בה כמעט כל משקה קיים: וודקה, ג'ין, רום, בירות, וויסקי,ליקרים, ברנדי ומה לא. אבל, מבחינת הכתרת המשקה הלאומי, אמריקה עשתה לנו חיים קלים, על פי החלטת הקונגרס וויסקי בורבון הוא המשקה האלכוהולי הרשמי של ארה"ב (ראו כתבה מקושרת).

--בולגריה--

הבולגרים, גאים מאוד במסורת ארוכת השנים שלהם, בתרבות, בשפה ובמשקה הלאומי שלהם - הראקיה (RAKIYA). זה הובא, לא עלינו, על ידי מהגרים טורקים שהיגרו לבולגריה ובאמתחתם המשקה הלאומי הטורקי - הראקי (Raki). השם, אגב, הוא עיוות שמו המקורי של המשקה - העראק. כן, הראקיה, גם הוא משקה אניס, אך צבעו צהבהב, טעמו מתוק יותר מאשר זה של העראק והרמה האלכוהולית בו גבוהה יותר (בסביבות 50%-60%).

--בלגיה--

ללא שום מתחרים - הבירה הבלגית היא המשקה הלאומי של בלגיה, ולו רק בגלל הטעם, האיכויות, המרקם והאהדה הגדולה לה היא זוכה גם מחוץ לגבולות בלגיה. די אם נזכיר את לף (Leffe), סטלה ארטוא (Stella Artois), הוגארדן (Hoegaarden) ובלוויו קריק (Bellevue Kriek) על מנת להסיר כל ספק - בירות מדהימות.

--ברזיל--

גם כאן, ללא שום מתחרים רציניים, הקשאסה (רום ברזילאי) לוקח בגדול, ואיתו יחד ניצב קוקטייל הקפירינייה הידוע (קישור לכתבה על קייפירינייה למטה). כל מילה נוספת מיותרת.

--גרוזיה--

שימו לב- פיסקה שלמה על גרוזינים בלי אף בדיחה!
בגרוזיה מייצרים יינות שמומחי יין טוענים, שהם באותה רמה של היינות הצרפתיים, אם לא טובים יותר. אמנם, מסתבר, שיינות גרוזינים הם משובחים ביותר, אך המשקה הלאומי הגרוזיני איננו יין כי אם ה"צ'אצ'ה" (tchatcha)- סוג של גראפה גרוזינית. גראפה הוא תזקיק של שאריות הענבים (חרצנים, קליפות, ענפים, עלים וכו').

--גרמניה--

אמנם ההיסטוריה של העם הזה היא לא משהו, בלשון המעטה, אך מבחינת היסטוריית אלכוהול לגרמנים שמור מקום של כבוד. בין המשקאות המיוצרים בה: יינות גרמנים משובחים (למשל הגוורצטרמינר הידוע), בירות שכל גרמני שותה עם הקורנפלקס שלו בבוקר, דיג'סטיפים משובחים (אונדרברג כדוגמה) ושנאפסים מצוינים (גולדשלאגר, ברנצן ועוד). אבל, גם במקרה הזה, מבחינת לאומיות עולה משקה אחד מעל כולם והוא כמובן הייגרמייסטר ליקר הדיג'סטיף המוכר ביותר בעולם. אמרת ייגר- אמרת גרמניה (כתבה על ייגרמייסטר מקושרת למטה).

--דנמרק--

בעניין המשקה הלאומי הדני הדעות חלוקות - האם לחלוק כבוד לאקווביט (Akvavit), תזקיק דגנים מתובל בקימל ובתבלינים אחרים, שיש הטוענים כי הוא השנאפס המקורי, או שמא לתת ריספקט לבירות הדניות? מעל למאה מבשלות בירה דניות לא יכולות לטעות, וכשיש לך את טובורג וקרלסברג לידך בשכונה אתה לא יכול שלא להרגיש גאווה.
סגרנו על תיקו רב שערים? סגרנו.

דרום אפריקה:
מאז תום תקופת האפרטהייד החשוכה יורדת בהתמדה צריכת האלכוהול המשובח בקרב האוכלוסיה הדרום אפריקנית, תוך עליה מתמדת בצריכת משקאות "פשוטים" יותר, כמו וודקה, בירות פשוטות ועוד. עם זאת, יש שני משקאות הייחודיים רק לה: וואלנדה (walende)- תזקיק המופק מעצי דקל וחוקיותו מוטלת בספק (חומר הגלם הוא לא מהבריאים), וליקר האמרולה (Amarula) - ליקר חלבי העשוי מפירות האמרולה. שניהם מזוהים עם התרבות האפריקאית ולכן לא נקפח אף אחד מהם.

המשך יבוא...