אני לא יודע אם שמתם לב, אבל אני עושה כל מה שביכולתי כדי לתרום קצת להעלאת תרבות השתייה בארץ. את עופר קורן, ברמן תל אביבי מזה שנים רבות, אני לא מכיר באופן אישי אבל שמעתי רבות על פועלו - עבד בבר הזה, פתח את הבר ההוא ובזכותו כמה גברים ונשים חולקים חיים משותפים. אבל מבחינתי הדבר החשוב ביותר שעשה הוא לגרום להרבה מאוד אנשים להיפתח לעולם האלכוהול באמצעות הקוקטיילים הרבים שהוא וחבריו המציאו.
בתור ברמן אני מודיע לכם שאין תענוג גדול יותר (לפחות לא מבחינה מקצועית), מאשר להעלות על שפתיי לקוח או לקוחה חיוך גדול שבא בעקבות משקה שאתם רקחתם להם. זה שווה יותר ממחמאות, יותר מסקס גם יותר מכסף (או שזה רק אני?). זה מה שנקרא, לדעתי, להיות איש שירות אמיתי.
אותו עופר קורן הוציא לאחרונה ספר קוקטיילים חדש בשם "69 קוקטיילים" (הוצאת אלרן). השם, איך לא, רומז לכיוון הסקס, שהרי סקס ואלכוהול הם חברים טובים, אבל מעבר לכך, הכותרת מצביעה על סוג של מהפך (כך אני מקווה לפחות) בגישה הישראלית כלפי קוקטיילים. סוף סוף לא עוד ספר שנקרא "הקוקטייל ה- 80 מיליארד" - המכיל בתוכו מתכוני קוקטיילים לרוב, כשברור שהם שם רק כדי לעבות את הספר אבל למעשה הם לא יותר מערבובים סתמיים, חסרי מעוף וחסרי טעם טוב. מה שעומד מאחורי הספרים האלה היא גישת 'העיקר הכמות ולא האיכות', וחבל.
התזמון של קורן טוב - תרבות השתייה בעלייה מתמדת ויש יותר ויותר אנשים המתעניינים בקוקטיילים ורוצים לדעת עוד על אלכוהול מבלי לעסוק בתחום ולעבוד קשה מדי. בדיוק לקהל הזה פונה הספר, שכמעט לא יחדש דבר לאנשי מקצוע ותיקים שידפדפו בו, וזאת מהסיבה הפשוטה שהוא עוסק בקוקטיילים בלבד.
בסוף הספר יש אמנם "מילון משקאות" ובו מסביר קורן בכמה שורות על סוגי המשקאות השונים - וודקה, ג'ין, רום, טקילה, ליקרים, שנאפסים ועוד, אבל מדובר בהסברים כלליים מאוד, שטובים לכל אלה שאין להם מושג באלכוהול ורוצים לדעת אלו טעמים הולכים טוב ביחד.
בהקדמה של הספר מציין קורן כמה נקודות ציון חשובות בדרך הקשה שעברו הקוקטיילים: ש"עד לא מזמן, הוכנו ממשקאות זולים וצבעם היה כצבע הניאון בגוני כחול עז, ירוק זרחני ואדום לוהט", כאלה ש"זכו ליחס מזלזל מצד מביני דבר", וכיום הם אלה שבזכותם אפשר להפריד בין ברמן לברמן- שף, או כפי שקורן מגדיר אותו- "המיקסולוג'יסט" - אמן הערבובים.
עם ההגדרה הזו יש לי קצת בעיה, כי בניגוד לשף, הברמן בא במגע ישיר עם הלקוחות, ולפעמים ברמן טוב הוא לאו דוקא זה שיודע לרקוח את הקוקטייל הטעים ביותר ו"לשבור מוסכמות" כמאמר הכותב, אלא זה שמשרה אווירה נחמדה, קלילה, נותן שרות טוב ולא מתבייש להגיד "לא יודע" כשהוא באמת לא יודע...
אין ספק ששילוב של רמת שירות גבוהה וידע במיקסולוגיה הוא אידיאלי, אבל אם תתנו לי לבחור אז, לדעתי, שירות איכותי חשוב יותר.
הספר עצמו נעים לעין, אותיות גדולות וברורות, צילומים מופלאים שממש עושים חשק לטעום את הקוקטיילים השונים וחלוקה הגיונית לפרקים. לאורך הספר משולבות כרזות פרסומת של משקאות שונים כמו סמירנוף, דרמבוי, אבסולוט, סאות'רן קומפורט ועוד. מצד אחד זה חביב, אין ספק שנוסטלגיה עובדת, אבל מצד שני עולה מזה ריח של פרסומת זולה. חבל ששמו הטוב של הספר "יתלכלך" בגלל כמה פרסומות שלא מרחיבות את הידע של הקורא בכל הקשור לקוקטיילים. צילומי הקוקטיילים עצמם מספיקים בהחלט בעיניי ואם כבר מוסיפים פרסומות - היה זה חכם יותר להתאים ביניהן ובין הקוקטייל בדף מולן. למשל, מול קוקטייל ה"מרגריטה" מופיעה כרזה של "דרמבוי" - לא היתה עדיפה כרזה של טקילה?
דבר נוסף שאפשר היה לשפר הוא עמוד ההסבר על סוגי הכוסות. קורן נותן דוגמאות ל-12 כוסות שונות המשמשות להכנת קוקטיילים, אבל במקום להוסיף צילומים של הכוסות, הוא בחר ברישומים. חבל, צילומים היו עושים את העבודה טוב יותר ובספר שהושקעה בו מחשבה ויזואלית זה אפילו מתבקש.
קטע חביב עליי בספר נקרא "ידעתי שתשאלו"- מעין רבע פרק על שלושה מונחים בסיסיים הקשורים בהכנת קוקטיילים שנשמעים, אולי, מובנים מאליהם, אך תתפלאו כמה אנשים לא שמים לב אליהם: קרח, כוס מצוננת וכוס קפואה - בבחינת מושגי חובה עבור כל חובבן.
לאחר ההקדמות, נותן קורן פורקן למוחו הקודח ושופך על הדף את הידע שלו על קוקטיילים, וגבירותי ורבותי, אני שמח להודיע שהידע רב. הוא מתחיל במה שהוא קורה "אבן פינה", כלומר קוקטיילים קלאסיים, ששרדו שנים וישרדו עוד הרבה אחרינו (כנראה) וממשיך בחלוקה על פי סוגים בתוספת סיפור קטן ופרטי טריוויה. מה נכון ומה לא? רק לאלוהים התשובה.
החלוקה נכונה, הקוקטיילים הנבחרים פשוטים להכנה אך לא מכילים אלכוהול זול ופשוט, קורן מקפיד על אלכוהול טוב ומדגיש את האיכות במתכונים שהוא ממליץ עליהם, ועל כך יש לשבחו.
מרשימת הקוקטיילים הארוכה שמביא קורן הוא בוחר בקוקטייל שנקרא "פינקי" כקוקטייל ה"אולטימטיבי"- זה שאיתו אי אפשר לפספס. מה אני אגיד לכם? אם היו מגישים לי אותו פספוס ראשון היה נרשם רק בגלל השם, המשקה אמנם טוב, אבל נדמה לי שיש טובים ממנו.
בסוף הספר, לפני מפתח השמות של הקוקטיילים (מופיע גם באנגלית), ערך קורן רשימה גאונית ובה חנויות המשקאות בכל רחבי הארץ. גאונית מכיוון שכך יוכל המקקטל המתחיל לדעת היכן לקנות את המשקאות לבר הביתי שלו, וגם לעשות סקר שוק.
בהתחשב בעובדה שכבר יצאו כמה וכמה ספרי קוקטיילים בעברית, זהו הספר המומלץ מביניהם - פשוט, קליל, כתוב בצורה מקצועית, נותן רשימה גדולה ומספקת של קוקטיילים מכל הגוונים עם סיפורים, צילומים, צבעים ומידע רלוונטי.
קוקטייל פינקי - "האולטימטיבי" אליבא דה עופר קורן
מרכיבים:
1 (50 מ"ל) שנאפס אפרסק
1/4 אשכולית אדומה חתוכה לקוביות ללא הקליפה
דאש מיץ לימון סחוט טרי
דאש מי סוכר
2 מיץ קראנברי (חמוציות)
אופן ההכנה:
מועכים מעט את קוביות האשכולית האדומה עד לקבלת מיץ. מוסיפים את שאר המרכיבים ומנערים בשייקר עם קרח.
מוזגים ביחד עם הקרח וקוביות האשכולית האדומה לכוס אולד פאשן, מקשטים בפלח אשכולית או בקליפת תפוז מסולסלת.
בתום לגימת הקוקטייל יישארו כבונוס קוביות האשכולית ספוגות במשקה. להצטייד במזלג ולאכול עד הקובייה האחרונה, ומי שאינו יכול להמתין למזלג- יש לו אישור לאכול בידיים.