סובב עולם - חלק ג'

אחרי שסקרנו את המדינות בין א'-ט' אנחנו ממשיכים עם האות י' ובאותה הזדמנות נפתור גם את התעלומה לגבי המשקה האלכוהולי הלאומי של ישראל.

--יוון--

היוונים הביאו לעולם, חוץ מפילוסופיה, תיאטרון ושאר נושאים זניחים, גם את האוזו- משקה אניס נהדר הזוכה לעדנה מחודשת בשנים האחרונות. האוזו, תזקיק ענבים המושרה בכוכבני אניס ובעוד מבחר תבלינים, הוא המשקה הלאומי של יוון, ללא שום עוררין. אם תוסיפו שתי קוביות קרח ומעט מים תוכלו להתפלא כל פעם מחדש מהעובדה שצבעו "מתחלב". דמיינו שאתם נופשים באיזה חוף יווני, שוברים צלחות ותנו לתענוג לכבוש אתכם.

--יוגוסלביה--

מראש אני מזהיר - אני לא עושה הפרדה, במקרה הזה, בין יוגוסלביה של פעם לחמש מאות המדינות החדשות שקמו במקומה. בשבילי, כל השטח שטיטו שלט עליו זה יוגוסלביה.
ביוגוסלביה, מדינה שמזכירה קצת את לבנון, כל כך יפה וכל כך שסועה ולמודת קרבות, יש מוזיקה טובה, אחלה כדורסל שבעולם ו... סליבוביץ'. כל מי שגידל סבא וסבתא ממזרח אירופה ודאי שמע את השם הזה בקונוטציה זו או אחרת.
הסליבוביץ' הוא תזקיק שזיפים (יש המגדירים אותו כברנדי שזיפים) שמקורו בבלקן (ביוגוסלביה טוענים שאצלם נוצר המקור), מכיוון שהוא מזוקק מחומר הגלם, דהיינו מהשזיפים עצמם, ניתן לקרוא למשקה גם "שנאפס שזיפים", אבל אם תגידו דבר כזה ליוגוסלבי פטריוט, ככל הנראה תצאו עם סכין בגב. אחוז האלכוהול במשקה מגיע לסביבות 40% ומעלה, מומלץ לשתות נקי או עם קרח. מי שזה חזק לו מדי מומלץ לו שיערבב סליבוביץ' ומיץ קראנברי.

--יפן--

טירוף הסושי ששטף את ארצנו גרם לכך שכל סושיונר ישראלי מתחיל יודע לענות על השאלה מהו המשקה הלאומי של יפן. סאקה (סאקי לצברים המזדקנים) - כולם מכירים את השם אבל כמעט אף אחד לא יודע מה זה בדיוק. יש האומרים שזהו תזקיק מאורז ויש הטוענים שזהו יין אורז. כך או כך אורז יש בו.
הסאקה הוא שיכר העשוי מאורז. ההגדרה של שיכר כיין אינה החלטית, יש המגדירים יין כשיכר מפירות, ויש המגדירים אותו כשיכר מענבים בלבד. אני, מה לעשות, מסורתי בעניין הזה, ולכן קשה לי לקרוא לסאקה "יין" ואסתפק, ברשותכם, ב"שיכר אורז". את הסאקה , בין4%- 12% אלכוהול, נהוג לשתות בכל רחבי יפן, והוא מוגש בצורה מעניינת: תמיד בכוסות קטנות (דמויות כוסות שוט). שותים אותו קר או חם, טעמו מריר, אך כשהוא חם הוא עושה טוב לנשמה ומצוין לתאים האפורים במוח. אדם מן השורה (כלומר אחד שלא לוגם סאקה מדי יום), עשוי להתחיל לדבר יפנית לאחר 5-6 כוסיות סאקה חם. את הסאקה ניתן לרכוש בחנויות המתמחות במוצרים אסיאתיים וכמובן להזמין אותו במסעדות יפניות.

--ירדן--

בירדן, כמו במדינות מוסלמיות רבות אחרות, אסור אמנם לשתות אלכוהול אבל מותר לייצר אותו. גם כאן, רק הנוצרים עובדים במפעלים המייצרים אלכוהול, והמשקה הלאומי הוא משקה אניס – עראק. העראק נפוץ מאוד בממלכה ההאשמית - שותים אותו בבתי קפה, במסעדות ובבית. העראק, כמו האוזו, הוא בעצם תזקיק מענבים שמושרים בו כוכבי אניס ושאר תבלינים, גם אותו אפשר לשתות עם קרח ומים, למרות שבכל סרטי הבורקס למיניהם (מי אמר צ'רלי וחצי?) שותים אותו נקי, הולכים לישון ומתחילים לדבר כמו אלכוהוליסט עם ח' ו-ע'. טעים זול ועממי.
שני מותגי עראק ידועים מירדן הם: עראק חדד (אין קשר לשרית), ועראק אל בוסתן (הגן). שניהם מיובאים לארץ אז כדאי לנסות.

--ישראל--

טוב, הגענו לרגע המיוחל, זה שציפיתם לו בכליון עיניים כדי לראות איך אני יורד על הישראלים וחוזר על המנטרה הרגילה שלי. אז זהו שלא, זאת אומרת לא בדיוק, אנחנו, הישראלים, בתור עם גאה ופטריוטי דווקא מייצרים אחלה יינות (רמת הגולן, כרמל מזרחי, יקבי תשבי, יקבי בוטיק מצוינים), משקאות אניס לא רעים בכלל (עלית הארק, אלוף הארק), אפילו ברנדי (גם של יקבי תשבי) שזכה במדליות ותארים עולמיים. אבל מה? אי אפשר להגיד שיש לנו משקה לאומי שכולנו גאים בו ושותים ממנו כדי להרגיש "ישראלים", לא?
אנחנו שותים המון אלכוהול תוצרת חוץ, בירות תוצרת חוץ, וויסקי (מן הסתם תוצרת חוץ), הרבה דיאט קולה ומים מינרלים בכמויות לא מבוטלות.
ועם כל זאת, יש כמה משקאות המייצגים אותנו בתפוצות, לפחות בקרב התיירים שהיו פעם מגיעים לארץ (תחזרו! אוהבים אתכם!): בירה מכבי ובירה גולדסטאר- תמיד הצחיק אותי לראות תיירים בריטים, אירים, הולנדים, גרמנים ובלגים מתלהבים מבירה מכבי כאילו זו הבירה הכי טובה שהם אי פעם שתו, ולעומתם אנחנו צורכים אותה, לרוב, בגלל חוסר תקציב. ולא תגידו שבארצות שלהם יש בירות זוועתיות, אבל מכבי זו מכבי (מתי כבר יחליפו לה את השם? שער 5 בבלומפילד מחרים אותה כבר שנים) וגולדסטאר זו גולדסטאר - גאווה לאומית.
הליקר הישראלי המוכר ביותר הוא, איך לא, הסברה - ליקר קפה וליקר שוקולד-תפוזים. אין כמו לתת בקבוק של סברה כמתנה לקרובי משפחה יהודים, בעיקר אמריקאים, כדי לגרום להם להזיל דמעת געגוע לציון (ותוך כדי לרשום איזה צ'ק קטן לקרובים הלבנטיניים). את האמת? ליקר השוקולד-תפוז טעים מאוד ואפשר לשתות אותו נקי, עם קרח או בקוקטיילים שונים.
יחד עם זאת, אני לא אאכזב אתכם ואקפח דווקא אותנו, ולכן החלטתי להכתיר משקה אחד וייחודי כמשקה הלאומי הישראלי, כזה שכל אחד ואחת מאתנו שתה לפחות פעם אחת בחיים, בעיקר בקבלת שבת בצבא, אבל גם בבית, בסדר פסח או סתם בגיל 15 בהשתכרות הראשונה. כן, אני מדבר על האחד והיחיד - יין פטישים! אותו יין מתוק, דביק, ששותים עם קרח (אני לא ממליץ לשתות נקי כדי לא למות מעודף סוכר בדם). אין כמוהו, וגם בעוד שלושים שנה, כשנראה את הבקבוק הזה ונלגום ממנו שלוק קטנטן, מיד יצופו כל הזיכרונות, הנוסטלגיה תשטוף אותנו ונתחיל לפזם את "שיר הרעות", לא ככה?
ודרך אגב, מתי כבר יקום הגאון שיתחיל לייצר ליקר חומוס? זה יהיה להיט...

--כ'--

מצטער, אבל לכווית אין משקה לאומי והכורדים? אני לא יכול לרשום פסקה אחת עליהם מבלי להיסחף להומור שחור אז אני מוותר מראש, וחוץ מזה זו לא בדיוק מדינה אז נמשיך הלאה.

--לאוס--

לאוס, מדינה במזרח אסיה, אינה יכולה להתהדר בדברים רבים: העוני רב, החיים לא קלים, אבל יחד עם כל הקשיים יש לה שני משקאות לאומיים שכל תייר או אזרח מכירים ומוקירים: בירה מקומית בשם לאו Lao)- 5%) אלכוהול, ו- וויסקי מקומי בשם (המפתיע) לאולאו (LaoLao). את הוויסקי, אותו מייצרים מאורז, רוקחים בכפר קטן בשם באן סאנג הא (Ban Sang Hae), את האורז מתסיסים, מזקקים פעמיים ומגיעים לאחוזי אלכוהול גבוהים למדי - בסביבות 35%-45%. הטעם שונה לחלוטין מהוויסקי שאנו מכירים, אבל ייאמר לזכותו שהוא מעניין. כל מי שנוסע ללאוס חייב להביא איתו בקבוק למזכרת.

--לבנון--

לא יודע מה למוסלמים ולמשקאות אניס אבל זו עובדה - להכין אותם הם יודעים, ובלבנון מייצרים עראק מצוין. העראק המפורסם והמשובח ביותר הוא, כמובן, עראק זחלאווי, המגיע מעיר לבנונית בשם זח'לה. הלבנונים טוענים שהמים איתם מוהלים את התזקיק הראשוני הם הצלולים ביותר שיש, אני לא מתווכח איתם, אבל אני באמת חושב שמדובר בעראק הכי טעים שיש.

--לטביה--

בלטביה, חוץ מהוודקה שכולם אוהבים ומעריכים (בכל זאת ברה"מ לשעבר), יש משקה הנחשב ללאומי בשם הבלזאם השחור (Black Balzams). המשקה שייך לקונצרן משקאות ענק בלטביה בשם Latvijan Balzams המייצר גם וודקה, יינות, ברנדי וליקרים נוספים.
הבלזאם הוא ליקר שחור לחלוטין (יש הטוענים שמוסיפים למשקה יוד), מר בצורה מטריפה, המיוצר מ-25 מרכיבים וביניהם: תערובת של צמחים, פרחים, שורשים, שמנים ועוד. רמת האלכוהול מגיעה ל- 60%, ובריגה, בירת לטביה, הוא עוזר בריפוי פעוטות הסובלים מכאבי בטן. מה נגיד, כיף להיות שם ילד חולה.

--ליטא--

גם בליטא הוודקה פופולרית מאוד, אבל יש לה משקה לאומי אחר לחלוטין – לא פחות מאשר בירה. הליטאים שותים בירות כמו גדולים, וכמות הליטרים שצורך אדם בשנה רק עולה ועולה.
קיימים מותגי בירה רבים, הידועים הם: טאורוס (Tauras) ואוטנוס (Utenos).

בשבוע הבא: פרק אחרון של "סובב עולם"- הכינו את הממחטות.