סובב עולם - חלק ד'

22 אותיות זה לא מעט, ומדינות העולם רבות הן ומשונות, אז למרות שהיתה הרגשה שזו תהיה הכתבה האחרונה בסדרה - את המנה האחרונה תקבלו רק בשבוע הבא.

--מלטה--

מלטה, אי מדרום לסיציליה, היא סוג של רפובליקה מאז שנת 1964. פעם בכמה זמן יש שינויים בשלטון, אנשים חדשים צצים, נוהגים בצד שמאל של הכביש וזהו פחות או יותר. במלטה יש יינות משובחים, כנראה שהאקלים הים תיכוני, הגשמים, האדמה הפורייה והקרבה לאיטליה - לא מזיקים לאיכויות היין.
החברה הלאומית שמייצרת את היינות המפורסמים ביותר של מלטה נקראת מארסובין (Marsovin), והיין שלהם נקרא "פלאצו ורדאלה" (Palazzo Verdala)- הקרוי על שם טירה מפורסמת באי.

--מאלי--
במאלי, מדינה די גדולה במזרח אפריקה, אין היצע נרחב של משקאות אלכוהוליים, אבל משקה אחד צורכים בה יותר מכל משקה אחר - בירה בשם "קסטל" (Castel)- לאגר כהה עם ארומה של תירס. לא יודע אם זה הדבר המומלץ ביותר לשתייה, אבל מה לעשות - אם זה הכי נמכר זה כנראה הכי טוב שיש שם. סתם עובדה מעניינת: במאלי, כשמזמינים כוס בירה מהחבית, תמיד מקבלים אותה עם תחתית בירה מעל הכוס. זה לא טעות, מטרת תחתיות הבירה במאלי היא להגן על המשקה מחרקים הצוללים פנימה.

--מדגסקר--
מדגסקר, אי ממזרח ליבשת אפריקה, היא מדינה לכל דבר. אמנם המצב שם הוא לא איי איי איי - אנשים מתים בגיל 56 בממוצע בגלל מחלות (לעומת 77 בעולם המערבי), יש בעיות של רעב ואנאלפביתיות, אבל, כרגיל, מה שמפצה על הכל הוא האלכוהול. במדגסקר מייצרים כמה סוגים מעניינים של משקאות: בירה (THB - היא המפורסמת ביותר), יינות שהמפורסם ביותר הוא גריס (Gris) - יין בצבע אפור שלדברי הטועמים אותו הוא טעים, ליקר ליצ'י הנקרא "ליצ'ל", ליקר קוקוס הנקרא "טרמבו" ועוד. עם זאת, המשקה הלאומי של מדגסקר, זה שאי אפשר בלעדיו נקרא "טואקה גראסי" (Toaka grasy) - סוג של רום המבוסס על קני סוכר ואורז.

--מולדובה--

אמנם אני מסתכן בנישול מהירושה של סבא, אבל מה לעשות מולדובה כבר לא שייכת לרומניה. זוהי מדינה עצמאית שגובלת ברומניה מצפון. לא הרבה אנשים מכירים את המדינה הקטנה הזו (4 מיליון תושבים) וחבל, מפני שמיוצרים בה יינות מצוינים (שנמכרים בעיקר במולדובה עצמה ובמדינות השכנות) ותזקיקי שזיפים שונים כמו ברומניה (מכונים ברנדי שזיפים). אבל המשקה הידוע ביותר של מולדובה הוא תזקיק תפוחים (קלבדוס), המיוצר בטכנולוגיות מתקדמות ומגיע בטעמיו לאיכויות גבוהות ביותר עד שאפשר להשוותו לקלבדוס הצרפתי. המותגים המובילים במולדובה הם "בלציאנקה" (Baltsianka) ו"מולדובן קלבדוס" (Moldovan Calvados), ובכולם רמת האלכוהול היא כ- 40%- 45%.

--מלזיה--

אמנם הנשיא קצת לא אוהב יהודים, אבל זה לא אומר שצריך להתעלם מהעובדה שבמלזיה מייצרים אחלה משקה שנקרא "טודי" (Tody). זהו שיכר המופק מאגוז קוקוס ומתמציות עץ הקוקוס ורמת האלכוהול בו עומדת על- 5%. המחיר? חצי ליטר בירה במלזיה עולה פי עשרה מליטר אחד של טודי, ולכן זהו המשקה הלאומי, רוב שכבות הביניים ומטה יכולות להרשות לעצמן לצרוך אך ורק אותו.

--מצרים--

אמנם למצרים, בתור מדינה מוסלמית, אין מה להשוויץ היום בכל הנוגע לאלכוהול (אם לא מחשיבים את הוודקה המוברחת לסיני), אבל בכל זאת יש לה מקום של כבוד בהיסטוריה האנושית: במצרים הומצאה הבירה! כבר בזמן הפרעונים החבר'ה הורידו בירות בכיף, וגם היום מייצרים במצרים בירה די טעימה, בשם סטלה (Stella). אל תתבלבלו עם הבירה הבלגית - זוהי בירה לאגר, 3.5% אלכוהול הנמכרת במחיר עממי וזול.

--מקסיקו--

טוב, נו- אין מה להרבות במילים- טקילה, טקילה ושוב טקילה! אין שום מקום אחר בעולם שיכול לייצר טקילה, ולמרות המחירים הגבוהים, המחסור באגבה כחולה וכל יתר הבעיות - הטקילה היתה ותישאר המשקה הלאומי והגאה של העם המקסיקני (ולא רוצה לשמוע שום מילה על קורונה- זו לא בירה אמיתית).

--מרוקו--
במרוקו, שוב בגלל האיסלאם, לא נהוג לשתות אלכוהול ככה סתם ברחוב, אבל טוב שהיו ויש יהודים שם, אחרת המדינה הזו היתה מתייבשת לגמרי. ה"מח'יה", עראק מרוקאי, מיוצר עד היום במרוקו ושותים אותו בעיקר לכבוד החגים והמועדים היהודיים. השם, כמובן, בא מהביטוי "מי החיים"- הכינוי לכל תזקיק כלשהו בעבר הרחוק. נהוג לשתות אותו נקי בכוסות קטנות, אך אפשר להוסיף מים וקרח וליהנות ממנו כלונג דרינק .

--נורבגיה--

קר שם, בנורבגיה. כל כך קר עד שכנראה קפא לכמה אנשים חשובים המוח: זו המדינה הכי יקרה בכל הקשור לאלכוהול - פחית בירה מקומית יכול להגיע ל- 6$! שלא לדבר על כך שיש ערים שאסור למכור בהן אלכוהול בסוף שבוע! מה קורה פה? זה מתאים לאיראן, לא למדינה אירופאית. איך שלא יהיה, בדומה לשאר המדינות הסקנדינביות, שולט כאן האקוואביט - תזקיק פירות/דגנים המכונה עדיין "מי החיים". נכון, כדי לקנות בקבוק תצטרכו למשכן את הבית שלכם, אבל זה מה יש.

--ניו זילנד--

הניו זילנדים, ויסלחו לי כולם, תמיד יחיו בצילם של האוסטרלים אם זה בגלל המיקום הגיאוגרפי של מדינתם, אם זה בגלל המבטא הבלתי נסבל, ואם זה בגלל האלכוהול. גם כאן שולטת הבירה ללא עוררין, המותג המוביל נקרא סטיינלאגר( steinlager) - בירה לאגר פשוטה אבל מפורסמת בגלל החסות שהיא נותנת למשחקי רוגבי.

--נפאל--

בנפאל, ארץ ההימלאיה, כמו בטיבט המשקה הלאומי הוא הצ'אנג - שיכר שעורה ויש גם את ה"ראסקי" - "Raksi" תזקיק של חיטה. . יש לשים לב שאסור בנפאל, על פי חוק, לשתות אלכוהול ברחובות אלא רק בחדרים או במסעדות.

--סוריה--

גם בסוריה שותים אלכוהול- לא כולם ולא ברחובות, אבל שותים. מהו המשקה? עראק, כמובן. למען האמת, לא נראה לי שיש מדינה מוסלמית אחת בלי מזקקת עראק גדולה. המותגים הידועים: "עראק אל סולטן", "עראק אל ריף", "אבו ע'קל עראק" ו"קסארה".

--סין--

יש מיליארד סינים ששותים - ואני, מי אני, מה אני? עם מיליארד איש קשה לי להתווכח - אם הסינים קוראים לכל משקה שעבר תהליך תסיסה "יין", אז שיהיה יין, ולכן, למרות שיש להם "יינות אורז" בלי סוף (חלקם עם לטאות, נחשים, עקרבים ועוד כל מיני ווילדע חייעס' בפנים), המשקה הלאומי שלהם הוא ה"מאוטאי" (Maotai)- תזקיק מדגני הדורה (האוכל של התוכים, מכירים?)- חזק באופן לא נורמלי, שורף אש ובעל ארומה של... איך אני אגדיר את זה? ארומה של סיני עם גפרורים שיושב לך בתוך הפה ומדליק את עצמו. תיהנו!

--סינגפור--

בסינגפור, המדינה האסייתית הנקייה ביותר בעולם, המשקאות האלכוהוליים במגמת עלייה מתמדת. וויסקי משובח, קוניאק איכותי וגם שמפניות צרפתיות נלגמות שם בכמויות לא מבוטלות. כשיש למדינה כסף כנראה שזה מה שקורה. בכל מקרה, מכיוון שבמשקאות לאומיים אנו עוסקים, אי אפשר יהיה שלא להכתיר את בירת "הנמר" (Tiger Beer) הנפוצה ביותר בסינגפור כמשקה המוביל.

--ספרד--

כבר אמר מישהו חכם ממני שהוא רוצה לשחק או באירופה או בספרד, ואת האמת? הוא צודק. ספרד, מבחינה מנטלית, לא קשורה לאירופה - כדורגל יותר יפה, אנשים יותר עצבניים ואלכוהול מאוד מיוחד. לספרדים אין כוח להתעסק עם ליקרים, תזקיקים וכל מיני דברים מסובכים - להם יש, בעיקר, משקאות המבוססים על יין.
אזור ריוחה (Rioja) בספרד ידוע ביינות הנפלאים שלו, ובאופן כללי היינות הספרדים נחשבים למשובחים. משקאות ספרדיים ידועים נוספים הם ה"קאבה" (Cava) - יין נתזים "דמוי" שמפניה (שיש הטוענים שהוא אף יותר טוב מהמקור) וה"סנגרייה" (Sangria), פונץ' המורכב מיין אדום, מיצי פירות, סודה, חתיכות פרי וברנדי (טעים לאללה).
אבל עם כל הכבוד לכל אלה, לספרדים יש יינות שרי, מה שאין לאף מדינה אחרת בעולם. מדובר ביינות מחוזקים מאזור חרז (jerez) שבדרום ספרד, האנגלים הביאו משם את היינות המצוינים האלה ועיוותו את שמם לשרי, אבל זה לא גורע מהאיכות שלהם - הם נשתים בכל העולם ונחשבים ליוקרתיים במיוחד בספרד ובאיטליה. שותים אותם בכוסות מיוחדות הנקראות כוסות שרי.

ע'

אני מתנצל, אבל בערב הסעודית מלקים בפומבי כל מי שנתפס שותה ו/או מוכר אלכוהול, זה קצת מפחיד את האנשים, ולכן נדלג בקלילות לאות הבאה, אבל רק בשבוע הבא..