סובב עולם - חלק ה'

כתבה חמישית בסדרה:

--פולין--

אחח, פולניה פולניה, כמה אפור במדינה אחת: אנשים אפורים, רחובות אפורים, שמים אפורים ורק הוודקה שקופה וטהורה. כן, גבירותיי ורבותי - הוודקה, למרות הפופולריות העולה של הבירה, היא המשקה הלאומי של פולין ללא כל צל של ספק. הפולנים טוענים, עד היום, כי הם אלו שהמציאו את הוודקה, ולמען האמת? אני לא מתווכח עם השורשים.
יש מספר מותגי וודקה פולניים ידועים - הויברובה (Wyborowa) היא הוודקה המפורסמת ביותר, הז'וברובקה (Zubrowka) ידועה בזכות העלה של צמח הז'ובור המצוי בתוך הבקבוק וטעמה הספייסי, השופן (Chopin) נחשבת לאחת הוודקות המשובחות בעולם ויש עוד כמה. לעומת כל אלה, הוודקה שהעם הפולני הכי גאה ללגום ממנה נקראת לוקסוסובה (Luksusowa). זוהי הוודקה היחידה בעולם, ככל הידוע, שעדיין מזוקקת מתפוחי אדמה - חומר הגלם המקורי ממנו זיקקו בעבר וודקה. הלוקסוסובה נלגמת בשוט כשהיא קפואה – אל תצפו לטעם של פירה בפה, כן?

--פורטוגל--

הבחירה הפעם קלה, אמנם היינות הפורטוגזיים מצוינים וטעימים, אך המשקה הלאומי היה ויישאר ה"פורט" (Port) - אותו יין ידוע מחוזק בברנדי שמתחרה עם יינות השרי הספרדיים. לרוב הוא נשתה בסיום הארוחה, אך ניתן ליהנות ממנו גם כדרינק כשלעצמו. רמת האלכוהול בו נעה סביב 20%.

--פורטו ריקו--

גם כאן הבחירה לא קשה מדי. ה"בקרדי" (Bacardi) - מותג האלכוהול הנמכר ביותר בעולם (כל 4.5 שניות נמכר בקבוק במקום כלשהו בעולם), מיוצר בפורטו ריקו. אמנם דון בקרדי, המייסד, הקים את המפעל בקובה, אך כיום המפעל נמצא בפורטו ריקו ומכניס כסף רב למדינה. התושבים, איך לא, מחזירים אהבה ומכתירים אותו כמשקה הלאומי הפורטו-ריקני.

--פיליפינים--

בפיליפינים, כמו במלזיה, יש משקה שיכר המופק מאגוז הקוקוס, אך בעוד הוא נקרא "טודי" במלזיה, הפיליפינים מכנים אותו "טובה" (Tuba). איך רוקחים אותו? קוטפים את אגוז הקוקוס, סוחטים את המיץ ומניחים לו לתסוס באוויר הפתוח, כשרמת האלכוהול מגיעה ל- 3%-4% שותים ומתחילים לחייך.

--פינלנד--

בפינלנד יש כמה בעיות: יש חודשים שלמים של שמש ואור, חודשים שלמים של ירח וחושך, קור אימים, אחוז התאבדויות מהגבוהים בעולם (אם לא הגבוה ביותר) ונבחרת כדורגל מחורבנת. מה עושים? שותים כמובן! נכון, פינלנד נמצאת בסקנדינביה ולכן, על פי התיאוריה, השנאפס או האקוואביט צפויים לככב כאן, אבל לא. המשקה הלאומי של פינלנד - זה שכל פיני יבליט חזה כשיישמע את שמו - הוא וודקה, ולא סתם וודקה אלא "פינלנדיה" (Finlandia) – וודקה צלולה, נעימה, טעימה וטהורה. היצרן טוען שהמים שאיתם מוהלים את התזקיק הם מים מומסים מליבם של קרחונים שבקוטב צפוני, מה שהופך את המים לכאלה שלא נפגעו מזיהום אוויר, קרני שמש וכו'. אגדה או אמת? סעו לפינלנד, בררו ועדכנו אותי.

--פנמה--

בפנמה, מדינה במרכז אמריקה, המשקה השולט הוא "סקו" (Seco)- סוג של רום, אך טעמו קצת מתוק וחלק יותר. את הסקו, בניגוד לרומים אחרים בעולם אותם מערבבים עם קולה או בקוקטיילים טרופיים שונים, נוהגים לשתות עם חלב. נשמע די מבחיל, אבל אם בפנמה שותים אותו כך אז כנראה הם יודעים מה הם עושים (או שלא?).

--פרגוואי--

בפרגוואי, כמו בארגנטינה, כל האנשים שותים חליטת תה צמחים המכונה מייט (Mate), אך מכיוון שבאלכוהול עסקינן אזניח בצד את התה הנוראי ואפנה את תשומת הלב למשקה האלכוהולי הלאומי של פרגוואי- ה"קאנה" (Cana) - רום פרגוואי המזוקק מקני סוכר. נוהגים לשתות אותו נקי או עם מיצים.

--פרו--

לפרו, מדינה עם המון כרמים ויינות משובחים, יש משקה לאומי המשותף לה ולצ'ילה. ה"פיסקו" (Pisco) - ברנדי המזוקק מענבים, קרוי על שם נמל ידוע בפרו ומומלץ לשתייה נקי, עם משקה קל או כקוקטייל. הקוקטייל המומלץ ביותר הוא "פיסקו סאוור".

--צ'ילה--

כפי שכתבתי בפיסקה הקודמת על פרו, גם צ'ילה מתהדרת ב"פיסקו" כמשקה הלאומי שלה. עד היום, מאות שנים לאחר המצאת המשקה, ישנה יריבות מרה בין שתי המדינות בנוגע למקורו של המשקה. מה אני אגיד, הלוואי עלינו צרות כאלה.

--צ'כיה--

בכל הנוגע לצ'כיה הכוונה היא לצ'כוסלובקיה של פעם, בכל הנוגע לצ'כים ולאלכוהול יש שני מושגים מובילים - בירה ובחרובקה. הבירות רבות - הפילזנר הומצא בצ'כיה ועד היום מותגי בירה רבים מיובאים לארץ מהמדינה הקרירה הזו (סטארופרמן היא הידועה ביותר), אבל למרות ההערכה הרבה לבירות שלהם, הצ'כים מתגאים במשקה הלאומי הבלתי נלאה – הבחרובקה (פרטים נוספים בכתבה המקושרת).

--צרפת--

על הצרפתים אפשר להגיד הרבה דברים: אנטישמים, סנובים, פחדנים ולא ידידותיים ולמרות כל אלה אני מוכן להתחלף איתם בשנייה, ולו רק בגלל היצע האלכוהול המדהים המיוצר במדינתם.
מה אין שם? יינות מדרגה הראשונה: לבנים, אדומים וסמוקים (בורדו, בורגונדי, אלזס-לוריין, עמק הלואר, מחוז רון ועוד), ליקרים מדהימים (קוואנטרו, שארטרז, גראנד מרינייה, בנדיקטין), וורמוטים (נואלי פרא), יינות מתובלים (דובונה), שמפנייה - יין נתזים מופלא ויוקרתי, קלבדוס - ברנדי תפוחים הנמכר בעולם והרשימה עוד לא מלאה. ושוב, גם כאן עם כל הכבוד לרשימה הזו, אי אפשר שלא לחלוק כבוד של מלכים לדרגה העליונה של האלכוהול הצרפתי, זה שלא יכול להיות מיוצר באף מקום חוץ מבצרפת - הקוניאק. הכוונה כמובן היא לתזקיק הענבים המשובח, זה המתבקבק בבקבוקים ששווים הון. אין כמו קוניאק טוב כדי להפליג בדמיון לפריס, להירגע ולחמם את הלב. כל מדינה שמייצרת מותגים כמו "לואי טרז" ו"רישארד הנסי"- מוטב לנו שלא נתעסק איתה.

--קובה--

המדינה אולי המוחרמת ביותר, מתגאה באחד המשקאות האלכוהוליים הפופולריים ביותר בעולם - הרום. הבקארדי, מותג האלכוהול מספר אחת בעולם, מקורו בקובה, קוקטיילי הרום המפורסמים ביותר: קובה ליברה והדאקירי, הומצאו בקובה, ולכן אין מנוס מלהכתיר אותו כמשקה הלאומי שלה. המותג הגדול, המוכר והנמכר ביותר של רום קובני בקובה עצמה ובשאר העולם נקרא "הוואנה קלאב" (Havana Club), רום משובח ביותר, שגרסאות הרום הכהה שלו מיושנות בחביות שיושן בהן וויסקי בורבון אמריקאי. כנראה שעקרונות ננטשים כשאיכות האלכוהול על הפרק.

--קוסטה ריקה--

בקוסטה ריקה, כמו בשאר מדינות מרכז אמריקה, הרום שולט ביד רמה. ה"גוארו" (Guaro) - רום מקומי, הוא המשקה האלכוהולי הפטריוטי של קוסטה ריקה, והוא נשתה בדרך כלל בקוקטייל "קובה ליברה".

--קוריאה הדרומית--

מדינה שאינה מעצמת אלכוהול גדולה, אך שומרת על המסורת המזרח-אסייאתית ומייצרת מגוון רחב של שיכרים ותזקיקים. הכפריים שותים "נונג- ג'ו" (Nong-ju) - שיכר אורז, המסורתיים שותים "אינסאמג'ו" (Insamju)- שיכר המופק משורש הג'ינסנג, אבל כולם שותים את הסוג'ו (Soju) - תזקיק המיוצר, כבר יותר מ- 5,000 שנים, מתערובת של תפוחי אדמה, אורז, שעורה, תירס ובטטות. הסוג'ו חזק מאוד, חריף ומזכיר וודקה מתובלת. מומלץ לבעלי לב חזק וכבד עמיד.

--קוריאה הצפונית--

מפחיד שם...

--קזחסטאן--

בלי להכביר במילים: וודקה, וודקה ושוב וודקה. יש פה ושם יציאות מוזרות כמו יינות נתזים המכונים שמפנייה (champanskoe), אך עדיין, הוודקה הנצחית שולטת ובגדול.

קפריסין:
שכנתנו מייצרת, תאמינו או לא, יינות מצויינים, בירה מקומית בשם "Keo", כמה מותגי ברנדי, אוזו, ועוד. המשקה הקפריסאי הלאומי, עם זאת, הוא ה"זיווניה" (Zivania) - המכונה בפי התושבים "וויסקי קפריסאי" למרות שהוא זהה, בעצם, לגראפה האיטלקית. זהו תזקיק מדורכאות ושאריות הענבים, המגיע ל- 60%-90% אלכוהול. לעתים משתמשים בו לשיכוך כאבי שיניים וכתרופה נגד התקררות.

--רומניה--

מולדת אהובה! הרומנים מזכירים קצת את היהודים - ככל שתענו אותם כך הם יפרצו. למה הכוונה? כבר עשרות שנים שרומניה נמצאת במצב כלכלי קקמייקה, נראית כמו שאר העולם לפני חמישים שנה, ולמרות זאת מכינים בה אחלה משקה שבעולם - הצוויקה (Tzuica). זהו תזקיק שזיפים מסורתי, חזק, משכר מאוד וטעמם של השזיפים מורגש בו רק מעט. הצוויקה מיוצרת גם בכפרים קטנים במזקקות ביתיות ומיובאת גם לארץ. רמת האלכוהול בה נעה סביב 45% אלכוהול. חם, חם בלב!

--רוסיה--

אין הרבה מה להוסיף - וודקה. המותגים רבים ושניים רבים על הכתר: סטוליצ'ניה (Stolichnaya), הוודקה הרוסית הנמכרת בעולם, המיוצרת מתערובת דגנים ומוסקובסקיה (Moscowscaya), וודקה המיוצרת משיפון. בינינו, זה ממש לא משנה מי תנצח, כי שתי הוודקות הללו מיוצרות באותו מפעל, כך שבכל מקרה בעל הבית מרוויח.

--שבדיה--

לאחר בירורים קשים לקיתי בהלם חמור (ומיד יצאתי ממנו) - הייתכן שהמשקה הלאומי של שבדיה אינו "אבסולוט"? התשובה היא כן! הוודקה המוכרת (לא הנמכרת) ביותר בעולם - האבסולוט השבדית ניצבת רק במקום השני בתחרות על המשקה הלאומי השבדי. הכתר שייך לאחד וליחיד - האקוואביט, מי החיים הסקנדינביים. מה לעשות, כנראה שהשבדים יודעים משהו שבישראל עוד לא שמעו עליו. בכל מקרה נרים כוסית לחייהם- סקאל!

--שוויץ--

בשוויץ, מדינה נייטראלית בכל הקשור ביקום שלנו, כנראה החליטו לרענן את סדרת הכתבות הזו במשקה שטרם הוזכר בה ובחרו במשקה ה"קירש" (Kirsch) כדי לייצג את מדינתם. הקירש הוא תזקיק דובדבנים המיוצר, פרט לשוויץ, גם בצרפת ובגרמניה. נהוג לשתות אותו בכוס סניפטר כקינוח לאחר ארוחה כבדה.

--תאילנד--

כרגיל, גם בתאילנד, כמו בכל מדינות מזרח אסיה, משקאות האורז שולטים: "מקונג" (Mekong) - הוויסקי התאילנדי המקומי, לא ייחשב לוויסקי איכותי בסטנדרטים העולמיים, אבל אף כי הוא מיוצר מאורז, הוא בהחלט נחשב ל"נורמלי". בכל מקרה, בגלל המחיר הזול והטעם הסביר, אין מנוס אלא להכתיר את הבירה המקומית "סינגהא" (Singha) כמשקה הלאומי התאילנדי. זוהי בירה לאגר פשוטה, טעימה וזולה, בדיוק מה שצריך כדי לכבוש את השוק.

אפילוג:
זהו, תם ונשלם. בחמש כתבות הקפנו את הכדור ובדקנו מה שותים ברוב המדינות. היה מפרך אבל שרדנו. אני מזכיר: הערות, תיקונים וכל דבר אחר יתקבלו בברכה – אתם מוזמנים להגיב.
בשבוע הבא כתבה רגילה מן המניין. לחיים!