לא פעם יצא לי לחלוף ברחוב הירקון ולהיתקל באחת מפינותיו במתחם מוקף גדר מוגבהת שנראית כמסתירה סוד. בשעת צהריים אפשר אפילו לחשוד שהמקום, לא אחר מאשר מסעדת "אימומה", נטוש. כדי להיכנס למסעדה יש לצלצל בפעמון הכניסה שליד השער הנעול. צלצלנו, ומלצרית חייכנית הכניסה אותנו לעבר השני של רחוב הירקון - אחד הרחובות הרועשים והעמוסים בעיר. מתברר שמצדה השני של הגדר מסתתרת לה חלקת דשא מפתיעה עם מגלשה לילדים ושולחנות לארוחה בחוץ.
נתחיל בזה ש"אימומה" היא לא מסעדה לכל כיס. לא תצאו מפה בפחות מ-140 ¤ לאדם (אלא אם אתם צמחונים אדוקים שלא אוכלים דגים ופירות ים), אבל אם כבר החלטתם להשקיע בארוחה תקבלו פה תמורה יפה לכספכם. המסעדה פתחה את שעריה לפני כמה שנים עם שלושה שפים, אבל כבר יותר משנתיים מאיה דרין היא הסוליסטית במטבח. דרין, שלמדה בישול במקום הנכון (פריז) מספרת שעוד בצעירותה נמשכה למטבח והוציאה את עצביה על תנור האפייה, ללא ספק חלומו של כל הורה לנערה מתבגרת. אם תרצו, העצבים הומרו בגחמות יצירתיות שיש להן מקום של כבוד במסעדה המגדירה עצמה צרפתית אבל משאירה הרבה מקום לקפריזות אישיות.
החלל הפנימי שטוף בבורדו (קירות, וילונות וכריכת התפריטים), מהתקרה משתלשלות מנורות עם ארומה אפלולית, ובין הבר לתקרה ניצבים להם עמודי זהב. גם על הקירות יש פיתוחים מוזהבים ואת התקרה מעטרים פיתוחי גבס. נראה כי רצו ליצור כאן אווירה קלאסית בסגנון אירופאי.
פתחנו בלגימה ממשקה הבית, איקצ'לו (ג'ין עם פירות יער), המוגש קר, לא חריף מדי ובהחלט מתפקד על תקן התחלה משובבת. אחר כך כיבדו אותנו במשעשעי חיך - מאפה פטה וזיתים ברוטב פלפלים קלויים ,שהיה מתובל ונחמד. לראשונות לקחנו קלמרי בחמאת עגבניות שרי (49 ש"ח) וכיסוני בצק עלים במילוי סרטנים ושרימפס (53 ש"ח). הקלמרי היו עשויים כמו שצריך ומרקמם היה נעים. הכיסונים הגיעו בצורה של שני בורקסים עגולים בליווי רוטב מתקתק ומיוחד. היה טעים אבל מי שבורקס עושה לו אסוציאציה של אוכל רחוב, מוטב לו שיזמין פטה כבד עוף בריבת פירות יבשים (46 ¤) או מאפה בצלים ופורטובלו (42 ¤).
לעיקריות לקחנו פילה דניס בציר מולים וניוקי עשבי תיבול (88 ¤) וצלע לבנה בציר מתובל וירקות מזוגגים (75 ¤). מנת הדניס תובלה בצורה עדינה ונעימה והניוקי היו בצקיים אך לא דחוסים מידי. הצלע היתה טובה מאוד, אף על פי שציפינו לרוטב מתקתק וטעמו היה מלוח. בתפריט תמצאו גם סינטה בברנדי, דיז'ון ותפוחים (88 ¤), אנטרקוט (86 ¤), קדירת פירות ים (86 ¤) ועוד. כדאי לברר אם יש מיוחדים, ביום שלנו היתה זו קדירת מולים שהמלצרית המליצה עליה בחום.
לקינוח החלטנו לוותר על הפיתוי של הקרמבו פסיפלורה (30 ¤) ופצצות השוקולד המגרות לטובת שתי מנות סולידיות: קרם ברולה וניל ואגסים (32 ¤) - אין מה לומר, אגסים משתלבים מעולה בעניין של הברולה, וקראמבל פטל (30 ¤) - מנה של פירות יער צוננים עם פירורי בצק חמים וגלידת וניל - לא מתוחכם מדי, אבל אידיאלי למי שאוהב מתוק עם חמוץ, חם עם קר. כמוני.
המלצרים היו מקצועיים והכירו כל מנה ומנה על כל פרטיה. השירותים, לעומת זאת, לא ממשיכים את הקו האפלולי והמלכותי של המסעדה ומקדמים את המתפנים בתאורה בהירה וחסרת רחמים ובחרסינות לבנות מייבששות. רק מסגרת המראה מזכירה במשהו את הסגנון של החלל המרכזי. בהחלט לא מהמקומות שאומרים עליהם "אל תפספסו גיחה לשירותים".
כשיצאנו מהמסעדה כבר הכתה בנו צינה חורפית. השולחנות וכסאות הגן עמדו דוממים וברקע התנגן שנסון. בקרוב, באיזו שבת חורפית, נחזור לבדוק כאן את הבראנץ'.
"אימומה", רחוב הירקון 12 תל אביב, טל': 03-5167210.
פתוח: א', ב', ג', ה מ-19:00, ו' מ-18:00 ושבת 11:00-18:00.
המסעדה מציעה עסקיות של 3 מנות ומשקה הבית: פירות ים (145 ¤), עוף (115 ¤), צמחוני (99 ¤) וגם ארוחת ילדים של שניצל+צ'יפס+שתייה+גלידה (49 ¤). בשבת יש תפריט מיוחד.
אימומה מספקת את הסחורה והסטייל
נגה משל
16.12.2003 / 17:45