אם ישבתם בבר תל אביבי בחצי שנה האחרונה (ולא במועדונים, שלמזלנו לא נחשבים למובילים בתחום תרבות האלכוהול) סביר להניח שנתקלתם בסיטואציה הבאה: אתם שותים להנאתכם, סוקרים את הסביבה, ולפתע, סצנת בלהות שכאילו צצה לה היישר מהאייטיז: הברמן משקשק איזשהו דרינק בשייקר, ומוזג לכוס נוזל ירקרק וזרחני. לרוב מלווה ההכנה גם בקרח כתוש, ומי שהזמינה (מה לעשות, רוב הפעמים זו היא מזמינה ולא הוא) שותה ומתלהבת כאילו מדובר בדרינק המילניום ואין יותר וויסקי בעולם.
ובכן, מי שתהה אם ייתכן שהפיזנג, ליקר פירות טרופיים ירקרק ומתוק להבחיל המצוי בכל בר אקטיבי ובכל חתונה ממוצעת מינוס, חזר להיות פופולארי, יכול להירגע. המשקה החדש והטרנדי זה שהברים התל אביביים מוצפים בו, שכמעט תמיד נלגם בקוקטייל סאוור, נקרא מידורי (midori) - ליקר מלון. לכל מי שלא הכיר אותו עד היום (איך חייתם עם עצמכם, לעזאזל!) ולכל מי שמת על הטעם שלו ומוכן להוציא עליו הרבה כסף, הרי לכם קצת פרטים עליו - המשקה החם של המדינה.
ב- 1971 ערך האיגוד הבינלאומי לברמנים (ה-IBA) תחרות קוקטיילים בטוקיו. בזמן שהותם של המארגנים ביפן נערך להם סיור במפעל של חברת "סאנטורי" (Suntory), החברה היפנית המובילה לייצור משקאות אלכוהוליים (עד היום). תוך כדי סיבוב התרשמות ממוצרי החברה, לכד את עיניהם ליקר חדש, בטעם חזק ומתוק של מלון ובצבע ירוק כמו שלא נראה עוד כמותו. הכימאים היפנים ראו שהאמריקאים התלהבו ממנו כל כך, עד שהחליטו להתחיל לשווקו כליקר מלון המשובח בעולם ובמשך כמה שנים עבדו קשה על צבע המשקה ושיפרו את טעמו. הם העניקו לו את השם הכי מתאים - מידורי, שפירושו ביפנית "ירוק" .
לארה"ב הגיע המשקה בשלהי שנת 1978, ובאותה תקופה הנורמה הרווחת אמרה שאם אתה רוצה לפרסם משהו באמריקה, כדאי שתעשה את זה בקצב הדיסקו (עוד סיבה לכך שאין מה להתגעגע לסבנטיז...). מסיבת השקת המשקה נערכה במועדון "סטודיו 54" שטוף הזימה כשכל כוכבי אותם הזמנים, ובראשם האחד והיחיד ג'ון טרבולטה, רוקדים, חוגגים, ושותים מידורי. ואם אנחנו כבר בסבנטיז, אז בדקתי שמועה והיא התבררה כנכונה: בפעם הבאה שתצפו בסרט "שיגעון המוזיקה", אם לא תכבו את הטלוויזיה לפני שעולים הקרדיטים, תוכלו לראות ברקע פרסומת למידורי המתנוססת על שלט ענק בטיימס סקוור בניו יורק. כמובן, בדומה לכל מה שטרבולטה נוגע בו (או שלא), גם המידורי הפך להיות המשקה הכי חם בניו יורק באותן שנים. משראו ב"סאנטורי" כי טוב החליטו לשווקו גם באירופה, ובתחילת האייטיז היו לונדון, אמסטרדם, פריז ומילאנו, הערים האירופאיות הראשונות שזכו לקבל את המידורי, והוא התקבל בזרועות פתוחות והפך מהר מאוד ללהיט. ב-1981 הגיע המידורי לאוסטרליה, שם הוא מדורג במקום הרביעי ברשימת מכירות הליקרים, ולישראל הוא הגיע לפני כעשור, אבל רק בשנתיים האחרונות קיבל את ה"פוש" הרציני.
אבל מה, היפנים הידועים בהיותם קפיטליסטים (יש האומרים אפילו יותר מהאמריקאים), שמו לב שככל שהמשקה תופס תאוצה בעולם ונמכר בכמויות גדולות יותר, כך הם מפסידים רווחים בגלל עלויות הייצור ביפן. חברת "סאנטורי" חיפשה מקום חדש לייצר בו את המשקה וכך, בשנת 1987 החלו לייצר מידורי במפעל "סאנטורי" שבמקסיקו. לכן אפשר עדיין לומר שהמידורי הוא ליקר מלון יפני, למרות שהמפעל נמצא במקסיקו (מזכיר קצת את קרלסברג וטובורג בארץ).
אבל לא הכל מתקתק. יש עם המידורי גם כמה בעיות, ולפחות בארץ הבעיה העיקרית היא המחיר לבקבוק שנע סביב 200 ¤, יותר ממחירם של הרבה בקבוקי וויסקי משובחים. למה המחיר כך כך גבוה? או שיש יהלומים בתחתית הבקבוק (בדקתי, אין), או שמישהו מנסה לעשות קופה. לפי דעתי, אין שום סיבה שליקר מלון, איכותי ככל שיהיה, יעלה 200 ¤, וזו לא קטנוניות - זה עיקרון.
המחיר הגבוה לבקבוק לא פוסח על הברים, ולדוגמה, קוקטייל מידורי סאוור יעלה לכם 40-50 ¤ - פשוט שערורייה. במחיר מופקע כזה לא נתקלתי כבר הרבה זמן, אבל בישראל, כמו בישראל, כנראה אין מיתון, והטרנדים הם אלה שמובילים ומנצחים, ולראיה, הקוקטיילים שעולים מעל ל-40 ¤ והם המובילים כיום. המידורי הוא הלהיט התורן העכשווי (לפחות הוא הוריד את הרדבול מהפסגה), והוא חביב בעיקר על אנשים שלא אוהבים אלכוהול חזק מדי, אלא מעדיפים משקאות מתוקים, פירותיים וקלילים.
איך יודעים שהמידורי הולך להישאר בסביבה (ולאו דווקא בארץ, אלא בעולם בכלל)? מתברר ש"סאנטורי" הוציאו גרסת RTD (Ready To Drink) למידורי בשם "מידורי ציטרוס" (Midori Citrus) - קוקטייל מבוקבק של מידורי, לימונדה וסודה המזכיר את כל שאר ה-RTD כמו סמירנוף אייס, בקרדי בריזר ואחרים וזה לאו דווקא לטובה. ה"מידורי ציטרוס" אמנם לא לטעמי, אני מודה, אבל יש לי הרגשה שאם היבואן בארץ יחליט לייבא אותו לארץ, הוא ירוויח כמה ג'ובות.
תהליך הייצור
המידורי מיוצר על ידי השריה של מלונים באלכוהול. התהליך נמשך כחודש ובסיומו מסננים את הנוזל, מוסיפים חומרי טעם וצבע, מדללים את רמת האלכוהול לרמה של 21% ומבקבקים.
הצבע? הכי ירוק שראיתם מימיכם, הריח? כאילו קיבלתם פלח מלון טרי, הטעם? בדיוק כמו מלון אבל מתוק, סירופי וקצת דביק.
איך שותים?
כפי שציינתי, הטעם של המידורי מתוק בצורה מחרידה, ואני מאמין שאחרי כמה מנות נקיות של המשקה הזה, שיוגשו, כמובן, בכוס קורדיאל, יהיה לכם חשק להקיא. בינינו, אם יש משהו שאתם לא רוצים לעשות זה להקיא אחרי ששתיתם משקה ירוק.
בדיוק בגלל הסיבות האלה המציאו המון קוקטיילים למידורי, בין אם התכוונו ספציפית אליו או לליקר מלון באופן כללי. בכל מקרה, אם כבר מכינים משהו עם מלון אז רצוי להשתמש במידורי האיכותי.
שילובים "רגילים" של מידורי יכולים להיות עם מיץ תפוזים, מיץ אננס, מיץ אשכוליות, מי טוניק (מצוין!), סודה (סתמי) או ספרייט.
מידורי סאוור (Midori Sour)
קוקטייל המידורי המפורסם ביותר בארץ. השילוב בין מתיקות המלון וחמיצות הלימון עושים את המשקה לנסבל בהחלט.
מרכיבים:
2 מידורי
½ מיץ לימון טרי
½ מי סוכר
אופן הכנה:
מנערים בשייקר את כל המרכיבים ומסננים לכוס אולדפאשן. ניתן להוסיף לכוס כמה קוביות קרח או למזוג את המשקה על קרח כתוש, אם אתם רוצים להיות "מגניבים וקוליים".
Melon Ball
אחד הקוקטיילים הקלאסיים והמפורסמים ביותר עם מידורי.
מרכיבים:
2 מידורי
1 וודקה
מיץ תפוזים
אופן ההכנה:
מוזגים את המידורי לתוך כוס הייבול עם קרח, מוסיפים בעדינות את הוודקה, ולבסוף את מיץ האננס. אמור להתקבל קוקטייל בשתי שכבות, כשהמידורי הירוק למטה (ניתן להחליף את התפוזים במיץ אננס).
Midori Margarita
עוד אחד מהקוקטיילים הטרנדיים שהומצא בניו יורק. זוהי גרסה שונה למרגריטה הקלאסית שאנחנו מכירים.
מרכיבים:
1 1/2 טקילה
½ מיץ לימון
½ מי סוכר
½ ליקר תפוזים
½ מידורי
אופן ההכנה:
מנערים היטב את כל המרכיבים בשייקר עם קרח ומסננים לכוס מרגריטה. ניתן לקשט בכתר מלח על שפת הכוס.