מיומנו של ברמן בליל הסילבסטר

כבר שמונה שנים רצוף שחגיגות השנה האזרחית החדשה מעוררות בי רגשות אמביוולנטיים. לא, אני לא מתכוון לוויכוח הלעוס עד תום האם סילבסטר היה אנטישמי ורוצח יהודים, או שזו סתם קונספירציה של החרדים, אני מדבר על כך שבכל אחד משמונה הסילבסטרים האחרונים עבדתי בבר כלשהו. למרות העובדה שב-31 בדצמבר הטיפים גבוהים בדרך כלל יותר מבכל לילה אחר, תמיד נדהמתי להיווכח עד כמה אנשים בארץ יכולים להפתיע לטובה ולרעה בכל הקשור לשתייה שהם מזמינים. על מה אני מקשקש? לשם שינוי - במקום הכתבה הרגילה על המשקה ההוא והקוקטיילים ההם - קבלו ממני כמה מילים אישיות על רגשותיו של ברמן תל אביבי ממוצע פלוס בליל סילבסטר ממוצע מינוס.

אז זה התחיל רע, כשמודיעים לך להגיע ב-21:00 במקום ב-22:00 זה אומר אחד משניים: או שלא סומכים על העובדים האחרים וזקוקים לך שתושיע את העולם או שיש צפי לעבודה כבר בשעות המוקדמות של הערב. אני, אגו נפוח שכמותי, הייתי משוכנע שהאפשרות הראשונה היא הנכונה ולכן הגעתי רבע שעה לפני הזמן. קפה וסיגריה לפני משמרת הם הכרח מבחינתי - בלעדיהם אני מתחיל לעבוד במצב רוח של אלכוהוליסט כבד שבאמתחתו בקבוק וודקה ריק. אבל כשהגעתי למתחם של נמל תל אביב הרגשתי שמשהו מוזר קורה כי ברחבה בחוץ התגודדו המוני אנשים - מה זה? אין התראות חמות? אין מיתון? כולם בארץ רגועים? "נו מילא, בטח כולם רוצים להיכנס ל- TLV", ניסיתי לשכנע את עצמי, אבל המציאות הכתה בי - רוב האנשים עמדו בכניסה לברים במתחם ורבים בכניסה לבר שבו אני עובד. ניסיתי לעבור את גדודי האנשים שצבאו על הפתח כולם יפים ויפות, לבושים במיטב הבגדים והשמלות הקצרצרות (איך לא קר להן?), וכשסופסוף הצלחתי להשתחל פנימה חשכו עיניי - הבר היה בתפוסה מלאה ויכולתי לשכוח מהקפה הקטן והמרגיע של לפני. כמו שאני נכנסתי לבר והתחלתי לעבוד.

אמנם בדקות הראשונות לקוחות שקראו לעברי "סליחה, אפשר תפריט בבקשה?" נענו בנביחה מצדי וזכו למבט של "אתם לא רואים שאני בלי עשן בריאות?", אבל תוך שתי דקות הכל הסתדר וחזרתי להיות אותו איש נינוח ועדין נפש שאני תמיד (טוב, נו בערך). אז מה קרה שבשעה מוקדמת כל כך כבר אי אפשר היה למצוא מקום על הבר? הסילבסטר כנראה עושה משהו ליושבים בציון, ומכל החגים הנפלאים שיש לנו דווקא חג נוצרי (טפו!!!) עושה לנו את החשק לבילוי "אמיתי". אני אשאיר לסוציולוגים את פענוח התופעה ואמשיך הלאה.

המשכתי למזוג במרץ והאלכוהול זרם כמו המים בניאגרה (המפלים, לא האסלה). בליל הסילבסטר לאנשים יש נטייה לשתות משקאות שלא נמצאים בתפריט האלכוהול הקבוע שלהם, וכך לקוחות קבועים ששותים בדרך כלל סתם בירה או מרטיני ביאנקו עם הרבה קרח ולימון, יושבים ומורידים שוטים של קווארבו גולד, ייגרמייסטר, סטולי קריסטל, בושמילס, והרבה. באופן כללי אני יכול להגיד שבסילבסטר אנשים נוטים להוציא הרבה יותר כסף מאשר ב"סתם" בילוי רגיל. העובדה הזו ניכרת בכל בר נורמלי - כמות בקבוקי האלכוהול הריקים בסוף המשמרת גדולה פי כמה, ובכל זאת, למרות האופטימיות הזהירה, מעל כל המשקאות והאפשרויות שולט השילוב האחד והיחיד - וודקה רדבול! קוראיי הנאמנים יכולים בודאי לנחש איך נראה הפרצוף שלי בכל פעם שמזגתי את הוודקה לכוס (למה רק אבסולוט?) ושמתי את הפחית הנוראית בצד. אולי די עם זה? איפה המעוף, הניסיונות, האתגר? ועוד אחרי שכמעט בכל כתבה אני משחיל מילה בעניין.

כששעת חצות הלכה והתקרבה הורגש המתח באוויר: כל הזוגות היו צמודים זה לזו כמו תאומים סיאמיים והרווקים והרווקות עדיין חיפשו באפילה בני זוג פוטנציאליים לביצוע הצמדת השפתיים. את הקטע של להתנשק בחצות עוד לא ממש הבנתי אבל זה ממש לא אכפת לי כי זוגות מאוהבים על הבר זה הדבר הכי טוב לברמן - קצת פלירטוט עם הבחורה, סמול-טוק קליל עם הגבר (כדי שיבין שאין לי שום כוונה להתחיל עם החברה שלו) ושניהם בכיס הקטן. אפשר לעשות איתם מה שרוצים והם יהיו מרוצים, וכשהם מרוצים הארנק של הברמן מרוצה גם כן.

הגיעה שעת השין הספירה לאחור החלה ובסוף כולם צעקו "Happy New Year" ממש כמו בטיימס סקוור (רק לא) ודפקו בוסות לכל מי שעמד ברדיוס של חצי מטר מהם. ומה שתו כולם באותה דקה? שמפניה כמובן - משקה הסילבסטר בארץ או כמו שבאמת קוראים לו כאן "למבדה", "יין נתזים בטעם אפרסק-ליצ'י" ועוד כל מיני שמות מוזרים. כדי להסיר כל ספק, הסיכוי ששתיתם אתמול שמפניה הוא קלוש ביותר, ככל הנראה לגמתם מהכוס הגבוהה "יין מבעבע" שזה כמו שמפניה רק זול יותר וטעים פחות. בשמפניה אמיתית הקצף והבועות נוכחים לאורך זמן ולא נעלמים אחרי דקה ורבע, והכיס שלכם מתרוקן הרבה יותר מהר בהזמנת כוסית אחת בלבד. ודרך אגב, מישהו יכול להסביר לי פעם אחת ולתמיד למה אנחנו קוראים למשקה הזה שמפניה? בכל העולם השם הוא "שמפיין", על שם חבל הארץ בצרפת בו מיוצר המשקה, ורק אנחנו מתעקשים על השם המוזר הזה. קצת מזכיר את האייטיז כשהיינו קוראים לרמבו "סילבסטר סטאלונה", לא?

מכאן העניינים התחילו להשתגע לגמרי. הייתי בטוח שב-3:00 לפנות בוקר אנשים יתחילו לזוז הביתה (בכל זאת יום עבודה רגיל וכל זה), אבל איזה תזוזה ואיזה בטיח - גלים של אנשים המשיכו לזרום מהמועדונים (ככה זה כשעובדים במקום שפתוח עד שש בבוקר ויש בו אוכל), ונדמה היה כאילו החגיגה רק התחילה. כמעט כל החוגגים היו בני 20+, יפים, לבושים כאילו הוזמנו לנשף, מצוידים במצב רוח טוב ובחשק נפלא לעוד שתייה. העברתי צחוקים עם הלקוחות, הרמתי איתם עוד כוסית (הקרבתי, מה לעשות?), ומזגתי עוד ייגר, עוד "שמפניה", עוד וודקה רדבול ועוד בירה. אני לא רוצה לחשוב כמה אנשים בילו את סוף הלילה בשאגות אל תוך האסלה ומה זה אומר על מצב זיהום הים התיכון ביום אביבי זה, אבל אם לא נשתה אלכוהול ביום כזה אז מתי כן נשתה סתם ביום רגיל? מה, אנחנו נורמלים? בשבילנו רק אירועים חשובים הם סיבה לשתייה.

בשעה 7:20 בבוקר, כשהשמש כבר זורחת על כל העיר, על הים וגם על הארובה של רידינג, סיימתי באופן רשמי וסופי עוד יום עבודה בבר. בחוץ עוד נשא