מנרווה

מזמן לא חשתי כה מיותר ולא רצוי כמו באותן שעתיים במנרווה, בר הלסביות הוותיק (בן חמש וחצי) והמצליח בעיר. זה לא מפתיע, כמובן. במנרווה, מטבע הדברים, היו בעיקר נשים שמתעניינות רק בנשים, והנוכחות שלי שם נראתה כנראה כל כך מאולצת ומעיקה, עד שכשהברמנית נטלה את הזמנתי, מבטה הופנה לנקודה דמיונית על הבר. רק לא להיתקל בעיני הגבריות. הרמז היה שקוף, אבל אף אחד, כמובן, לא ביקש שאעזוב, וחוץ מזה - היו שם עוד כמה גברים. איתי היו שתי נשים, לא לסביות אמנם, אבל הימצאותן חיפתה מעט על המצב המביך. כגבר וכסטרייט, יש אולי משהו קצת בעייתי ומנותק בכתיבה על מנרווה, קחו את זה בחשבון, אבל מצד שני, גם בהתבוננות חיצונית על סיטואציה עשויים להיות כמה יתרונות.

יום שני הוא בדרך כלל לא יום ברים פופולרי במיוחד, אבל בר העץ הארוך והמלבני במנרווה היה שוקק בנשים, רובן בזוגות, ובמגוון רחב של גילאים, מ-18 ועד מעל ארבעים. כאן המקום לציין שבביקורים (ספורים) קודמים במקום היה ייצוג גברי מסיבי יותר, ובכלל, הוא שידר אז אווירה סטרייט פרנדלית בהרבה.

זה מקום שמעוצב בפשטות, שבו תופס הבר את הנפח העיקרי, ולצידו ניצבים גם עמדת די.ג'יי ושולחן פול קטן. לא ברור אם הערב הוגדר מראש כ"מוזיקה עברית בלבד", אבל רק שירים ישראלים התנגנו שם. רבים מהם היו פזמונים פופולריים, ולחלקם, כמו ל"ואיך שלא" של אריאל זילבר, הצטרפו רבות מיושבות הבר בשירה. מתפריט האלכוהול הצנוע יחסית, ביקשנו קפריניה (35 שקל), ומהחבית (אפשר רק בשליש, וחבל) גולדסטאר (16 שקל), והיינקן (18 שקל). לצד המשקאות אכלנו בוריטוס עם גבינת שמנת, גוואקמולי ועגבניות שהגיע על מצע של חסה והיה יבש ומאכזב.

המשקאות הגיעו במהירות יחסית, אבל מאותו הרגע בילו שתי הברמניות את מרבית זמנן בקצה השני של הבר, וזכייה בתשומת לבן התגלתה כמשימה סיזיפית, שאורכה הממוצע היה כעשר דקות. זה, אגב, היה גם זמן ההמתנה לשירותים, שם התארכו תורים לחוצים של נשים.

עם המוזיקה הישראלית, השירה והשיחות החרישיות שהתנהלו בנשית על הבר, האווירה במנרווה סימנה משהו נינוח ורגוע יותר מהמקובל בבר המצוי (אם כי, שוב, בביקורים קודמים היו שם אנרגיות סוערות יותר). רק ריב אוהבות שקט שהתפתח לצידנו וניסיון פריצה לשירותים של כמה צעירות נלהבות הפרו את השלווה היחסית.

המנרווה הוא אמנם בר בינוני באיכותו, אבל האווירה סבירה. כלסבית, יש לך מספיק סיבות להגיע אליו. לגברים או לסטרייטיות, לעומת זאת, אין יותר מדי מה לחפש שם.

"מנרווה". סמטת בית השואבה 20. טל' 5603801. פתוח:כל השבוע 22:00 עד לקוח אחרון.