העיר התרוקנה מתושביה; כך לפחות נראה מחלון הג'יפ המחומם של שי ונוהר. כמה אנשים מוציאים בחטף את הכלבים שלהם, מפצירים בהם לעשות את שלהם במהרה, לפני שהאף נושר. אחד או שניים שממהרים לעבודה, וזהו. קר בחוץ, ורוח וגשם. אפילו הכבישים היו פנויים יחסית, ומצאנו חניה ממש ליד דיזנגוף סנטר.
אז גם גילינו איפה כולם. הנה לכם בניין שתוך כמה טיפות גשם הוא הופך לעיר, זעירה אמנם, אבל שימושית. נכון, המבוכיות של הקניון הוותיק הזה מזכירה בעיקר את ערי הנמלים של ילדותנו, אבל אם לא מוכרחים למצוא שום דבר מסוים, דווקא מאוד נעים לטייל שם, גשם או לא גשם. יש קניונים חדשים ממנו (עזריאלי), יוקרתיים ממנו (רמת אביב) ועם נוף ים ממנו (ארנה), אבל אין תל אביבי ממנו. לאחרונה אף נראה שהושבה לו עדנתו, עם ייסוד כרטיסי המנוי בקולנוע לב, שוק המעצבות המוצלח והמשתלם בימי שישי והסוהו, מרכז העיצוב החדש שנפתח בקומה השלישית, לא רחוק מהשירותים.
כיאה לעיר קטנה, גם בסנטר יש כמה בתי קפה: קניוניים למדי, מפוזרים על פני משעולי הסנטר, ולכן לא ממש בעלי אופי משל עצמם, אבל בכל זאת - קפה יש בהם. לקפנטו יש אפילו שני סניפים בסנטר עצמו. הכי פשוט להגיע אל זה שבקומה התחתונה, מכיוון שכל הדרכים מובילות למעבר התת קרקעי שבין קולנוע דיזנגוף לסופר-פארם, אבל אנחנו בחרנו את זה שבקומה השנייה.
וטוב שכך. אמנם היה קשה לנו להשיג שולחן, וגם לא ממש התאמנו חברתית בגלל שנותרו לנו עוד כמה שנים עד גיל הפנסיה (אחרי הרפורמות), אבל התברר שהמקום הנכון לאותו רגע הוא כמה שיותר קרוב לתקרה. פתאום הגשם, שעד כה ניתך בצעדי פלמנקו, גייס את כל מה שיש לו כדי להכות בכוח בגג הפלסטיק, להרעיש בקול גדול, ולהזכיר ליושבי הקפה שזה שהם ברחו ממנו לא אומר שהוא מפסיק להתקיים. התחושה היתה מזככת, כמו להיות במנהרה עצומה לרחיצת מכוניות.
אצל הבחור הנחמד שעל הקופה הזמנו הפוך אחד (10 שקלים) ושני קפוצ'ינו טרייסטינו (8 שקלים אחד), שזה אספרסו ארוך עם חלב מוקצף. נוהר בחרה בטרמציני קריבי (16 שקל) ואני בחצי טורטיה יוונית (12 שקל). עם הכבודה חובקת העולם הזאת תפסנו שולחן בין שתי נשים עם עגלה ותינוק לבין חבורת נשים בשיער כה עשוי עד שמוכרחים להניח שהגבר היחיד שהיה איתן (כמו ששי ציין, גברים לא מגיעים לגיל כל כך מפואר) חייב להיות הספר הצמוד שלהן. או שאולי חשמל סטטי באמת מסוגל להעמיד ככה שיער.
ההפוך היה קלוש למדי, ודווקא גירסת טרייסט המרירה סיפקה את מנת הקפאין הנדרשת. נוהר, מבחינתה, לא היתה מורידה את הקשה של הלחם בטרמציני, אבל דווקא חיבבה את ממרח האבוקדו. לטעמי, הוא היה סינתטי מדי, עם לימון למניעת השחרה ובצל ירוק, כדי שהטעם יישאר איתך כל היום. הטורטיה היתה חביבה ונגיסה, עם מינון נכון של רוקט, פלפלים וגבינת עזים. שי, שבחר בדיל של הפוך וקרואסון ב-18 שקל, ראה את ארוחת הבוקר (37 שקל) משייטת לה לכיוון שולחן הוותיקות, ורצה פתאום גם, למרות שבצלחת האובלית היא הזכירה צילומים מוארים של ארוחות מזנוני דרכים. אבל אל תיתנו לאופן ההגשה הזה להטעות אתכם: מסוגה הסטנדרטי, זאת היתה ארוחת בוקר טובה מאוד, עם ביצים וגבינת פטה עם זעתר, עגבניות אדומות וחסות טריות מתובלות בחן וגם כיכרונת חמה של לחם.
הגשם נרגע, וקמנו ללכת - איש לא נקשר אלינו, ולא צריך היה להיפרד לשלום מאף אחד. עלעול קצר בדוכן המגזינים ובדיקה ביטחונית קצרה אחת אחר כך, והיינו בחזרה בעיר שלנו.
"קפנטו". דיזנגוף סנטר דרומי, קומה 2, טל': 6293786. פתוח: א'-ה' 7:30-22:00, ו' 7:30-16:00, שבת 18:00-23:00.
קפנטו
כנרת רוזנבלום
26.1.2004 / 16:35