מי אמר שחתול שחור זה מזל רע?

אנחנו, בישראל, לא כל כך אוהבים משקאות אפרטיפיים, אותם משקאות ששותים לפני ארוחה על מנת "לרפד" את הקיבה ולהפעיל את מיצי העיכול כדי שייכנסו ל"מצב ספיגה".

נראה שהסיבה שהמשקאות הללו לא כל כך נמכרים בארץ היא דווקא לא, לשם שינוי, "תרבות השתייה בישראל" (המנטרה הרגילה), אלא דווקא הטעם - רוב משקאות האפריטיף הם מרירים. הישראלים, שגם כך לא שותים הרבה אלכוהול, מעדיפים את המשקה שלהם מתקתק יותר, חזק יותר, מיושן יותר, רק לא מר. הקמפרי (ביטר אפרטיף איטלקי) זוכה, יחסית לטעמו המר, להצלחה מסחררת בישראל, אך לעומתו, המרטיני ביטר והצ'ינזאנו ביטר, לא נוחלים כאן את אותה הצלחה, כמו בשאר העולם.

אחד ממשקאות האפרטיף הנמכרים בעולם (והאפרטיף הנמכר ביותר בארה"ב) הוא דווקא לא מריר אלא מתקתק, ועשוי מיין. גם הוא לא הכי מוכר לצרכן האלכוהול הישראלי. זהו משקה עם היסטוריה מפוארת ועתיד מזהיר - הדובונה (Dubonnet).

דובונה, אפרטיף צרפתי, קרוי על שם האיש שהמציא אותו, ג'וזף דובונה. הימים הם אמצע המאה ה-19, ומחלת המלריה הנוראה משתוללת ביבשת אפריקה. מהמחלה נפגעו חיילים ואזרחים צרפתיים רבים שאיישו את הקולוניה הצרפתית בצפון היבשת. ממשלת צרפת החלה לחפש פתרון לבעיה הקשה, ופנתה לאדון ג'וזף דובונה, סוחר יינות מפאריס, בבקשה למצוא תרופה למחלה. דובונה נענה לבקשה ורקח משקה חדש, שהכיל תערובות של יינות אדומים מאזור פרובאנס שבצרפת, צמחי מרפא שונים, עשבים ותבלינים (קמומיל, קינמון, קליפות תפוז מרירות). סוד טעמו ותכונותיו המרפאות של המשקה היו נעוצות בעץ הכינין (quinine) שהגיע מפרו הרחוקה.

הכינין הוא הצמח המרפא שעזר לחולים להתגבר על המלריה. מכיוון שטעמו של הכינין הוא מר, וקשה מאוד לצרוך אותו כמו שהוא, עטף אותו דובונה בתערובות היין והתבלינים (האנגלים, כשנתקלו בבעיה דומה, המציאו את השילוב הנפלא של ג'ין - טוב לבעיות עיכול וטוניק - שמכיל את צמח הכינין)
בנוסף ליינות הכניס דובונה גם ברנדי, שהפסיק את תהליך התסיסה (אחוז האלכוהול הגבוה הורג את השמרים ופעולת התסיסה נפסקת). המשקה החדש נקרא "דובונה", ובשנת 1846 הוא בוקבק ונשלח לקולוניות האפריקאיות.

המתיישבים הצרפתים אהבו מאוד את המשקה החדש, ובמהרה הוא התחבב גם על ידי הילידים המקומיים והפך להצלחה גדולה בכל צפון אפריקה. לאור ההצלחה המסחררת של הדובונה, הוחלט להתחיל לשווקו גם באופן מסחרי כמשקה אלכוהולי לכל דבר, ולא רק כתרופה. מפעל גדול לייצור המוני של הדובונה נפתח מתחת להרים הפירנאים (שם הוא נמצא עד היום), ושם שקדו על שדרוג המשקה הקיים ופיתוח משקה חדש.

אופן ייצור המשקה שונה מאז 1846, ובמקום להעלות את אחוז האלכוהול ל-16% על ידי הוספת ברנדי, פותחו שמרים מתורבתים שמביאים את המשקה לאותו חוזק אלכוהולי בתהליך תסיסה טבעי, ללא "עזרה מבחוץ".
המשקה החדש נקרא "דובונה רוז'" (Rouge) - אדום.
משקה חדש שפותח על אותו בסיס הוא ה"דובונה בלאנק" (Blanc) – לבן. זוהי תערובת של יינות לבנים, מתובלים ביותר מ-50 צמחים שונים (ביניהם, כמובן, הכינין) ומחוזקים בברנדי (במקרה זה לא משתמשים בשמרים מתורבתים כדי להגיע לאחוזים גבוהים). הדובונה בלאנק, הידוע בכינויו "בלונד", יבש יותר מהרוז', פחות מתוק, אך עדיין לא מר לחלוטין. הבלאנק פחות נפוץ מהרוז', ועד כמה שידוע לי הוא עדיין לא מיובא לארץ.

במהלך התקופה בה פיתח דובונה את המשקה שלו, הוא הזניח לחלוטין את חיי נישואיו . אשתו, שלא הסכימה להשלים עם היחס המעליב, עזבה את הבית ואותו, כשהדבר היחידי שהשאירה אחריה היה חתול שחור שהביאה איתה בתחילת הנישואין. החתול היה היצור היחידי עמו חלק ג'וזף את חייו בתקופת רקיחת הדובונה, ועל כך הוא זכה לכבוד גדול: על כל תווית ופקק של דובונה תמצאו ציור של החתול הנאמן. ומי אמר שחתולים שחורים מביאים מזל רע?

הדובונה רוז' הוא משקה מתקתק בעל ארומה נעימה וטעם חלקלק, ומזכיר יין מתוק, אבל עדיין לא מתוק עד כדי בחילה, אלא בדיוק ברמה הנכונה.

הדובונה בלאנק מזכיר קצת בטעמו וורמוט לבן מתוק, אך הוא טיפה פחות מתקתק מהוורמוט והרבה פחות מתוק מהדובונה רוז'.

דובונה נקי, ללא קרח, שותים בעיקר בחורף (אצלנו), או כשטמפרטורת החדר היא קרירה, בסביבות 16-17 מעלות. מכיוון שהדובונה מורכב מתערובת של יינות, הוא יימזג לכוס יין, קטנה יותר מכוס היין הרגילה.
הדרך הנפוצה ביותר לשתיית הדובונה היא עם קרח: מוזגים דובונה לכוס אולדפאשן עם קרח, מוסיפים פלח לימון ונהנים ממגוון טעמים וניחוחות נפלא ונהדר. משקה מתאים לפני ארוחה גדולה או סתם כדרינק קליל ולא מחייב בבר הקרוב לביתך.

מבחינת קוקטיילים, אין כמו הקוקטייל הקלאסי ביותר שמכיל דובונה ונקרא... דובונה.

מרכיבים:
1 דובונה
1 ג'ין
דאש מרורי אנגוסטורה

אופן ההכנה:
מוזגים את הדובונה והג'ין לכוס אולדפאשן עם קרח, מוסיפים דאש (כמה טיפות) של אנגוסטורה ומקשטים בפלח לימון.

הטעם היבש של הג'ין מאזן את המתיקות של הדובונה, והאנגוסטורה נותנת למשקה פיניש מריר. קוקטייל נפלא, טעים ומרענן.