ממקום מושבה בשכונת ארלוזורוב - ואם אתם מכירים שם אחר לבתי המגורים שמפוזרים בין איכילוב לרכבת מרכז, בין ארלוזורוב לכיכר המדינה לשאול המלך, רק תגידו - הצליחה הנרייטה למשוך תשומת לב. אתר האינטרנט שלה, שנפתח לפני בית הקפה עצמו, הבטיח אישיות ושכונתיות למכביר, יחד עם מקצועיות ומהוקצעות, וכמה מתושבי השכונה המתינו בקוצר רוח שתפרוק את הארגזים.
ולא רק אתר יש לו, לקפה, אלא גם לוגו, ועוד מוצלח כזה, ישר למסע מיתוג ארצי: צללית תכולה של חתול עירוני. חתול האשפתות של הנרייטה נראה דווקא נחמד - מהסוג שאם השכנה שלך תאכיל על בסיס קבוע, לא תנקום בה בעדינות על ידי העברת דואר הזבל מהתיבה שלך לשלה. זה מיתוג מושלם לבית קפה שכונתי תל אביבי, פרט לכך שבית קפה שכונתי תל אביבי לא צריך להיות ממותג - להתאמץ על שכונתיות עובד כמו להשתדל להיות חבר'המן.
השכונה גילתה את הנרייטה, או שאולי היו אלה גולשי אינטרנט מיומנים. להנרייטה יש גודל מדויק לשכונתי, מלצרית אדמונית וחייכנית זזה בין השולחנות, ריקי גל זימרה ברקע, מנורות זכוכית אדומות קישטו יפה את האוויר בקפה המעוצב בחן ובלי אגו עודף, ורק ספה אחת פיספסה את ייעודה לחלוטין. שכן, כידוע, מאז הספה המשותפת של החברים בסנטרל פארק, התקבלה תקנה עירונית שמחייבת להגיש ספות כשירות לאורחים, במקרה שיבקשו להשתרע דווקא כשהם יוצאים לשתות קפה. אבל הספה של הנרייטה מורמת מעם, מונחת על משטח עץ מוגבה, ויותר משהיא מאפשרת ליושבי הספות להשקיף על קהל הנתינים, היא מזמינה את הנתינים להציץ על הספה. ולך תנסה לאכול מרק ירקות, כשהשולחן נמצא חצי מטר מתחתיך, וכל האנשים מתחת בודקים אם תצליח.
רעבים מאוד, הזמנו בלי שהיות ובלי להתעכב על פריטים מצחיקים בתפריט התכלכל והמחותל, כמו ירקות חתוכים ומטבלי גבינות (18 שקל). תמר לקחה רביולי בטטה ברוטב שמנת ופטריות (38 שקל), ורן-אותו דבר, רק בפטוצ'יני (35 שקל). אני לקחתי את מרק הירקות של הבחור מהספה (28 שקל).
תמר הצליחה בבחירה שלה מעל ומעבר למשוער, שכן לא רק שהמנה שלה הגיעה ענקית בגודלה ועדינה ואיכותית בכל אחד ואחד מרביוליה, היא גם הגיעה לשולחן. אנחנו, לעומת זאת, חיכינו לשלנו, ובינתיים סייענו לתמר במאבקה הצודק במנה הגדולה על מידותיה. אז הגיע הפטוצ'יני של רן. אותו רוטב, שום דבר לכתוב עליו הביתה, אבל הפסטה ראויה לציון, לא אחת כזאת שמוצאים בסופר.
אחרי שהאורות עומעמו כשריקי גל שרה בפעם השנייה באותו ערב: "כשהערב מחשיך, יש לצאת ולטייל", הגיע המרק שלי. חשבתי שהוא מגוון ומושקע וחורפי כדבעי, אבל תמר קבעה שאני לא משתגעת עליו כשתפסה אותי יותר משחקת באוכל מאשר ממש אוכלת אותו. אולי זה פשוט הטיימינג הגרוע; הרי את מנת הלחם (ארז, שכיף לפגוש מחוץ למגרש הביתי), שהיתה אמורה ללוות את המרק אבל בסופו של דבר שימשה חיל חלוץ לארוחה כולה, אכלתי בתיאבון רב.
הם לא הסכימו להתפתות לי לקינוח, וגם שוטרת אחת, לקוחה היישר מסדרה של חיים בוזגלו, התיישבה על הספה, גבוה מעל כולם, מה שמיד שלח את כולנו לפשפש במעשינו ולברר על מה אנחנו עלולים להיתפס. בכל זאת לקחנו הפוך קטן (10 שקלים) לסיום, שרן היה מבסוט ממנו, ולי הוא היה קצת גס מדי וחמצמץ.
המלצרית המתוקה, השירותים היפים ממש ושלט "שמור" שהונח על אחד השולחנות עזרו לתמונה להתבהר: במרק של הנרייטה כל המרכיבים הנכונים ואין אף תבלין שיכול לעצבן מישהו. עוד כמה זמן על אש קטנה והוא יסמיך ויקבל טעם משלו.
"קפה הנרייטה". ארלוזורוב 186 פינת הנרייטה סולד. טל' 6911715. פתוח: א'-ה' 8:00-24:00, ו' 8:00-15:00, 21:00-1:00, שבת 10:00-24:00.
קפה הנרייטה
כנרת רוזנבלום
8.2.2004 / 16:05