לבקבוק שלי שלוש פינות

הסקוטש ניצב בפני בעיה די רצינית - אין לו הרבה מה לחדש. מה עוד אפשר לעשות שלא נעשה? מאלטים מיוחדים - כבר ערבבו, אחוז מאלטים גבוה - ערבבו, בלנדים מיושנים מאוד - עשו ועושים כל הזמן. אז מה נותר? מסתבר שהשאלה הזו מעסיקה את מיטב המוחות השיווקיים של עולם הסקוטש, ופה ושם מגיעים לפתרונות מיוחדים ואיכותיים שבכל זאת מצליחים לחדש דבר או שניים.

מותג הוויסקי סקוטי בלנדד "גראנט'ס" (Grant's) הוא אחד ממותגי הוויסקי סקוטי בלנדד הוותיקים, המוכרים והנמכרים ביותר בעולם. הוא זה שעשה את פריצת הדרך המשמעותית ביותר מבחינת חדשנות, מקוריות ונועזות. אבל נתחיל עם קצת היסטוריה של המותג המצוין הזה.

במאה ה-13 תושבי סקוטלנד נחלקו לשבטים שנלחמו אלה באלה על שליטה בשטח, מקורות מים ואזורים אסטרטגיים. שבט גראנט (השם בא מהמילה הצרפתית Grand שפירושה "גדול") מקורו בצרפת, בשלב מסוים משפחה גדולה, חמולה אם תרצו, בשם "לה גראנד" השתקעה בסקוטלנד. חלק מגברברי החמולה התחתנו עם נשים משבטים אחרים ושבט גראנט הלך וגדל. בוויכוחים פוליטיים עמד שבט גראנט לצד המלוכה, תמיכה שהקנתה לג'יימס גראנט (הידוע יותר בכינויו "ג'יימס האמיץ ("James the bold") מגילת זכויות מהמלך ג'יימס החמישי, שהעניקה לו הגנה מפני כל רשויות החוק בסקוטלנד פרט לבית המשפט העליון.

במאה ה- 14 הגיע שבט גראנט לאזור הספייסייד שבהיילנדס הצפוניים של סקוטלנד, אזור שחשקו בו כל השבטים בגלל ריבוי המים בו והאדמה העשירה מינרלים.

וויליאם גראנט נולד ב-1839 בעיירה דאפטאון (Dufftown) ובתחילת דרכו המקצועית שימש כרועה בקר, כשוליית סנדלר וככורה במכרות סיד. ב-1886 לאחר שלמד באוניברסיטה החל לעבוד כמנהל חשבונות במזקקת וויסקי מאלט מקומית בשם מורטלאך (Mortlach). וויליאם היה פדנט לא קטן והצליח, אולי בזכות תכונה זו, להתקדם במעלה סולם הג'ובים ולהפוך למנהל המזקקה. כשישב בכורסת המנהלים שלו החליט שחלום חייו הוא להקים מזקקה משלו ולייצר בה את הוויסקי הטוב ביותר בהיילנדס. הוא החל ברישומים מדוקדקים של כל פרט קטנטן בתהליך ייצורו של הוויסקי החל מהנבטת השעורה, תהליך התסיסה, הזיקוק ועד ליישון ולמהילה.

באותה תקופה הצליח וויליאם לשים קצת כסף בצד כדי להגשים את חלומו. עזרו לו אשתו, שצמצמה בהוצאות משק הבית ובנו הבכור ג'ון שעזב את לימודיו האקדמיים כדי להיות מורה ולעזור לאביו לפתוח את המזקקה המיוחלת. ב- 1886 - כשקנה וויליאם ציוד ממזקקה שסגרה את שעריה במחיר מדהים של 119.19 ליש"ט - התגשם החלום. כשעזב וויליאם את מזקקת מורטלאך, הוא כבר ידע שהוא מעוניין למקם את המזקקה שלו בשדות הפתוחים של ה"גלן פידיך" (GlenFiddich), או בתרגום מילולי ב"עמק האיילים". כך גם נקראה המזקקה. בחג המולד, 1887 כבר נמזגו התזקיקים הראשונים.

ב-1892 קנה וויליאם טירה עתיקה בשם "באלוויני" (Balvenie) על גדות נהר הפידיך והחליט שהיא והשטח סביבה יהיו הבסיס להכנת וויסקי מאלט נוסף שיהיה בבעלותו. וויליאם הפך מבנה סמוך לטירה למזקקה: המרתפים הפכו למחסני יישון, הקומה הראשונה לקומת ליתות השעורה, ושתי הקומות שמעליה - למחסני התבואה. לאחר שיפוצים רבים ב- 1893 החלו לזקק וויסקי מאלט חדש שנקרא "הבאלוויני" ("The Balvenie"), והוא מיוצר עד היום ועדיין בבעלות המשפחה.

בשנים הראשונות נמכר ה"גלן פידיך" כוויסקי מאלט בפני עצמו וכמאלט לערבובים של מותגי וויסקי בלנדד שונים. חברת "פאטיסונ'ס (Pattison's), היתה אז החברה הגדולה בשוק לייצור וויסקי בלנדד, אבל ב-1898 פשטה את הרגל ושוק הוויסקי המקומי עבר טלטלה. מזקקות וויסקי רבות נאלצו לסגור את שעריהן כי לא היה להם למי לייצר וויסקי אחרי שפאטיסונ'ס נסגרו. גם וויליאם גראנט נפגע מהעניין אך בחר שלא להרים ידיים והחליט דווקא להרחיב את עסקיו. הוא למד את אמנות הערבוב של מאלט וגריין וויסקי, והחל את דרכו כמערבב, כמבקבק וכמשווק ראשי ויחיד של מותג וויסקי סקוטי בלנדד חדש בשם "גראנט'ס".

איש השיווק הראשון של גראנט'ס היה אחיינו של וויליאם, צ'ארלס גורדון. ג'ון, בנו של וויליאם, מונה להיות אחראי על הייצוא מחוץ לסקוטלנד. אחד מהישגיו היה לגרום לחברה קנדית גדולה לשווק את הגראנט'ס בקנדה.
הודות לג'ון, נמכר הגראנט'ס עד שנת 1914 ב- 30 מדינות ברחבי העולם ובעיקר בארה"ב ובקנדה, שם הוא הפך למותג מבוקש ביותר. בשנות מלחמת העולם הראשונה לא ייצרו וויסקי בחברת "וויליאם גראנט ובניו ("William Grant & Sons) בשל המחסור בשעורה. מיד לאחר המלחמה העבירה הממשלה חוק שחייב את יצרני הוויסקי בלנדד ליישן את הוויסקי שלהם לפחות שנתיים ו-וויליאם, שבמהלך המלחמה לא פתח את החביות שמזקקה, הרוויח וויסקי מיושן ויוקרתי שהפך למבוקש ביותר.

גם במהלך מלחמת העולם השנייה לא ייצרו וויסקי במפעל (חיילי בנות הברית שוכנו בחלק ממחסני השעורה הריקים), אך מיד אחריה נפתחה המזקקה שוב, אמנם עם כמות וויסקי מעטה יותר עקב מכסות שהכריחה הממשלה לייצר, אך עם הפנים אל העתיד.

ב- 1957, לאחר שהמכירות חזרו לעצמן, יצאו ב"וויליאם גראנט ובניו" בשוס חדש שעשה הדים בשוק הוויסקי המקומי והעולמי. במקום בקבוק בעיצוב עגלגל ורגיל עוצב הבקבוק כמשולש בעיצובו של האנס שלגר (Hans Schleger), פליט מגרמניה הנאצית. הבקבוק החדש והנועז הפך לסמל המסחרי של גראנט'ס ומבדיל אותו משאר מתחריו גם כיום.

בשנת 1963 החליטו בחברה לייצר באופן עצמאי את וויסקי הדגנים אותו מערבבים בבלנד של הגראנט'ס כדי להימנע ממצב בו לא תהיה אספקה סדירה של גריין וויסקי. לשם כך נפתחה מזקקת "Girvan" וכיום היא ספקית הגריין וויסקי העיקרית של גראנט'ס.

נכון להיום, וויסקי גראנט'ס מוכרים כ- 4 מיליון ארגזים בשנה בלמעלה מ- 180 מדינות ברחבי העולם וניצבים במקום הרביעי במצעד מכירות הוויסקי הסקוטי. מפעל הביקבוק בגלאזגו ממלא כ- 500 בקבוקים בדקה, כך שאין מה לחשוש ממחסור עולמי (לפחות לא בשלב זה).

כבר חמישה דורות שהחברה עדיין נמצאת בבעלות המשפחה (שיתוף של משפחות גראנט וגורדון), צ'ארלס גורדון, נינו של המייסד, הוא יו"ר החברה ובני משפחה אחרים חברים במועצת המנהלים.

המותגים של גראנט'ס:

המותג הפשוט והנמכר ביותר של גראנט'ס. ה"פאמלי ריזרב" מבוסס על אותו הוויסקי בלנדד המקורי שייצר וויליאם גראנט בתחילת הדרך. בוויסקי החביב הזה מעורבבים מאלטים איכותיים בהם כמובן "גלן פידיך" ו"באלוויני" וגריין וויסקי'ס שונים ביניהם ה-"Girvan". מה בעניין הטעם? אפשר לומר שהמותג הוא וויסקי פשוט המיושן בין 3-5 שנים ונמצא באותה רמה של הרבה סקוטשים אחרים, למשל, "ג'וני ווקר רד לייבל", "J&B", "בלנטיינס" ואחרים. אין טעמים מעושנים מדי או צריבות כאלה ואחרות ובהחלט ניתן להמליץ עליו לכל שתיין וויסקי מתחיל שמפחד מהטעמים האינטנסיביים של הוויסקי. 43% אלכוהול.

מותג וויסקי חדש וחדיש שיצא לפני כמה שנים והפך ללהיט לא קטן. גם לארץ הוא הגיע לפני כשנה והמכירות שלו גדלות מיום ליום. הרעיון הוא די פשוט: לוקחים את הגראנט'ס הפשוט ונותנים לו פיניש עם יישון בחביות שהובאו מספרד ויושנו בהן בעבר יינות שרי מסוג אולורוסו (Oloroso). כמה מתכונותיו של השרי כמו ניחוחות, טעם, צבע וארומות דבקו בחבית והוויסקי סופג וסופח אליו חלק מסממנים אלה. התוצאה נפלאה: שילוב של חריפות ומתקתקות, עדינות ועוקצניות, בקיצור חגיגה לפה. אל תצפו לטעם של יין מתוק אבל אחרי הלגימה תקבלו מין בעיטה של שרי וזה מה שעושה את כל ההבדל. 43% אלכוהול.

מהמפתיעים שבמותגי הוויסקי סקוטי בלנדד. בדומה ל"שרי קאסק", גם לסקוטש הזה נותנים פיניש בחביות מיוחדות, אבל במקרה הזה חביות של בירה ולא סתם בירה אלא בירה אייל (Ale) - בירה כהה, מרירה וחסרת בועות.
זוהי הפעם הראשונה שחברת וויסקי כלשהי בעולם עושה דבר שכזה והתוצאה מפתיעה לטובה. כל אוהבי הבירות הכהות ("גינס", "מרפיס" ואחרות) יאהבו את ה"גראנט'ס אייל קאסק". הוויסקי מקבל את הפיניש שלו בחביות שפעם אוכסנה בהן בירה אייל בשם "Edinburgh Strong Ale" של חברת "Caledonian Brewing Company" הסקוטית. הבירה, בחוזק של 6.4% אלכוהול, נותנת לחבית ארומה וטעם מעט מרירים, וכשטועמים מהוויסקי ממש מרגישים מעין עקיצה מרירה בסיומת. אם אתם שואלים אותי, השילוב בין המרירות של הבירה למרירות של הוויסקי הופך מותג זה לאחד הטובים ברמתו. מומלץ ביותר. 43% אלכוהול.

אם השם הזה לא מזכיר לכם משהו, סימן שלא שתיתם לאחרונה וויסקי ביפן. המותג הזה מיוצר באופן בלעדי לשוק האסייתי ובמיוחד עברו היפנים. מסתבר שמלוכסני בעיניים אוהבים אותו במיוחד וזהו אחד המותגים החזקים ביותר בארץ השמש העולה. הוויסקי הצעיר ביותר בבלנד מיושן לפחות 7 שנים, כך שיש לו פוטנציאל להיות וויסקי עמוק ומעניין.

זהו מותג פרימיום חדש של גראנט'ס שיצא לשוק העולמי לפני פחות משנה. מדובר בבלנד שהמרכיב הצעיר בו הוא בן 12 שנה לפחות. לאחר תקופת החיתון בין המאלטים לגריין ויסקי הוא מקבל פיניש בחביות עץ אלון שבעבר יישנו בהן וויסקי בורבון. הטעם מתקתק במקצת עשיר בארומות ואמור לתת פייט רציני למותגי סקוטש פרימיום אחרים כמו "שיבאס","ג'וני ווקר בלאק לייבל" ואחרים.
43% אלכוהול.

מותג הסופר-פרימיום החדש של גראנט'ס יצא גם הוא לשוק העולמי לא מזמן. גם כאן, לאחר תקופת חיתון ביו המאלטים לגריין (הוויסקי הצעיר בבלנד הוא בן 18 שנה), מקבל הוויסקי פיניש, אך הפעם בחביות שבעבר יושן בהן יין פורט מפורטוגל. הוויסקי הזה מעושן יותר מהקודמיו אך חביות הפורט נותנות לו סיומת מעט מתקתקה. פוטנציאל לשילוב מנצח.