אין כמו שישי בצהריים כדי לרדת לים. אין כמו שישי בצהריים סגרירי ואפור כדי ליהנות ממראהו מבעד לחלון. השחפים שעל המזח כבר עפו, זוהי יפו ילדה זוהי יפו, אבל אנחנו נכנסנו לצפוני בטיילת, מקום לא צפוני בעליל, שממוקם בדרומה של טיילת הרברט סמואל, ליד מגדלי האופרה.
מטבעו, זהו מקום שאוכלוסייתו אינה מוגדרת - תיירים ששליטתם בעברית אינה מספקת כדי לקרוא בעיון את מדריכי המסעדות של תל אביב, עוברי אורח שנתקפו בפרץ של רומנטיקה למראה הגלים, מתרחצים מזדמנים שרוצים לנשנש משהו, לפני או אחרי שהם מורידים מעצמם את שרידי מה שנדבק אליהם במים הירקרקים. התפריט, לכן, בהתאם - יש בו הכל: ארוחות בוקר, פסטות, כריכים, ראשונות, בשרים, דגים ופירות ים. קשה לדבר על התמחות מיוחדת, במיוחד במקום ששום דבר בו איננו מיוחד.
בחוץ עמדו מיותמים כסאות נוח מפלסטיק, בתקווה לימי שמש שימשכו משתזפים, בפנים שולחנות עץ, כסאות עץ, רצפת פרקט וחלונות רחבים מהם נשקפים הגלים הסוערים, הזקוקים אולי להברקה נוספת. אווירה סתמית נעימה למדי.
כדרכנו, שאלנו על העיסקית. המלצר לא הבין על מה מדובר, הלך לברר וחזר עם התשובה ש"זה לא רלבנטי". ציטטנו להם מהתנ"ך של הבילויים, הפטרת המסעדות, פסוקים ברורים שמהם משתמעת הצהרה על עיסקית כל יום, בין 11:00 ל-18:00. מתברר שלא כולם אדוקים כמונו, ולא כולם נעזרים בתנ"ך הנ"ל כנר לרגליהם - אין עיסקית. בלית ברירה עיינו בתפריט הכללי. מחיריו צימצמו את מגוון האפשרויות. הראשונות בסביבות ה-30 שקל, לאפה עם זעתר הגיעה למחיר האסטרונומי של 19 שקל, הפסטות בסביבות ה-40 שקל, דגים 59-69 שקל, וגם הבשר לא זול בכלל - אנטרקוט ב-75 שקל, נתח סינטה ב-79 שקל, פירות הים (שרימפס בשום וחמאה, קלמרי בטמפורה ומולים ביין לבן) מגרדים את ה-70 שקל. דלת העם, שרק רוצים משהו קטן ליד הבירה שלהם, ייאלצו להיפרד מ-18 שקל בעבור צ'יפס קטן. רחוק מלהיות עממי וידידותי למתרחצים. אבל גם הים, יש להודות, לא היה ידידותי מדי באותו יום.
הזמנתי, אפוא, לברק בתנור (69 שקל). הדג הגיע בצלחת אליפטית, מילא כמעט את כולה, היה טעים ופריך וכמוהו גם ערימת הצ'יפס (המלצר החליט עבורי איזו תוספת מועדפת עליי). קערית ובה סלט ירקות מרענן וחמצמץ התלוותה למנה הזו, וכן רוטב סמיך של שום כתוש ולימון. צלחת נוספת, לטובת העצמות, יכלה בהחלט להיות מועילה. התיירים הבריטים הלבנבנים שסעדו בשולחן שלידי התמוגגו.
בשארית מעותי לקחתי לנסיעה הביתה כריך סלמון, משופע בגבינת שמנת שנמרחה על ג'בטה טרייה. טעים, אבל יקר (38 שקל לכריך).
לסיכום, המקום בסדר, המחירים פחות.
ריהוט: עץ. מפיות: נייר, עם תצלום של המסעדה עליהן. מים: לבקש. שירות: אגבי. שירותים: שירותי החוף, ניקיונם בינוני. חניה: יש מגרשי חניה לא מעטים בסביבה, שגובים 20 שקל לחניה חד פעמית. בחניון התת קרקעי של מגדלי האופרה גובים פחות.
"צפוני בטיילת". הרברט סמואל 51, חוף ירושלים. טל 5106494. פתוח כל יום, 7:00 עד אחר חצות
צפוני בטיילת
צבי גילת
18.4.2004 / 14:41