גם לאט וגם גלאט

'פרפראות' יצאה לדרכה לפני כשנה, כשעיקרון ה-slow food (אוכל איטי) חרוט על דגלה. משמעו של עיקרון זה הוא שימוש בפרודוקטים מקומיים (ארצישראלים במקרה זה) בלבד, וחיתוך ובישול של המנות על המקום, ממש לאחר שהוזמנו על ידי הלקוח. עתה, לאחר שנה, היא גם מסבה את התפריט לגלאט-כושר.

הרבה אומץ דרוש כדי לפתוח מסעדה בסגנון 'אקסטרים' כזה. גם לאט, וגם גלאט. האלטרנטיבה הקלה היא, לפתוח מסעדה שרוכבת על גלי המיינסטרים, מציעה אוכל 'רגיל', בדרך כלל עם השפעה בינלאומית טרנדית, שמקדמת את עצמה באמצעות שף צעיר, בוגר פינת בישול באחת מתוכניות הלייף-סטייל בטלוויזיה. בפרפראות בחרו באלטרנטיבה הסבוכה יותר. וקשה להחליט האם מדובר בצעד אמיץ או בצעד התאבדותי. שהרי, במקום בו מסעדות המיינסטרים מדשדשות, מה סיכויי ההצלחה של מסעדה שפונה לקהל כל כך מפולח?

לטובתה של פרפראות נזקפת העובדה, שהיצע המסעדות הכשרות האיכותיות בארץ הוא נמוך, ביחס לציבור צרכני האוכל הכשר. ואולם, מסעדה שמזוהה עם ציבור דתי או חרדי, נוטה להרחיק מעליה ציבור חילוני, שאוהב לשתות הפוך אחרי הסטייק ולפגוש במקרה את החברים מחדר הכושר בשולחן הסמוך. הוסיפו לכך את הדימוי המדכא-משהו שיש לאוכל כשר, ועוד גלאט-כשר, ועתה שאלו את עצמכם בכנות, האם הייתם פוקדים את המקום.

גם עניין ה'סלואו פוד' הוא בעייתי. הכל נחתך ומוכן על המקום. אם הזמנתם סלט, תשמעו את השף קוצץ את החסה. אם הזמנתם פסטה, היא תישלח את המים הרותחים לאחר ההזמנה. הדבר מעכב את הגעת המנות לשולחן באופן ניכר. עניין זה הוא בעייתי כלפי סועדים רעבים בכלל, ובקרב הסועד הישראלי החסר סבלנות והצודק-תמיד בפרט. מה גם שקשה להלין עליו: אנשים רעבים הם אנשים פחות נחמדים וסבלניים, ועם כל הרצון הטוב, אנחנו לא חיים בשווייץ, אלא במדינה בה מפלס העצבנות מרקיע שחקים. במסעדה מנסים לפתור זאת על ידי הגשת מתאבני ביניים: כדור גבינה מגולגל באגוזים עם עינב בתוכו, טוסט קטן עם גבינה מותכת, או עגבניית שרי ממולאת בגבינה, שמוגשים על חשבון הבית כדי להשקיט את המיית הקיבות הרוחשת.

ולמרות כל אלו, יש מקום לפרגן ל'פרפראות'. נון-קונפורמיזם ואקסטרים הם במקרים רבים הבסיס לאומנות פורצת גבולות, הרפתקאות, חידושים והמצאות, ובזכותם אנו מרגישים במקרים רבים מיוחדים ושוברי שגרה. עיסוק מתמיד בפעילויות שבשגרה ובהיאחזות בסטריאוטיפים אינה מייצרת חוויות מסעירות. 'פרפראות' מעזה לעשות משהו שונה, גם אם במגבלות הז'אנר, וגם אם היא מנסה לנכס לעצמה עוד פלח שוק של אוכלי גלאט-כשר. מה יש, בסופו של דבר צריך להתפרנס, וזו לא בושה.

מבחינת התפריט, 'פרפראות' היא מסעדה חלבית שמתמקדת בדגים, ומציעה תפריט סטנדרטי עם 'טוויסטים'. המנות הראשונות כוללות שלושה סוגי סלט, יווני, חסה וסלט היום - סלט ייחודי המשתנה בהתאם למוזה השורה על השף, יריב סלע. אנחנו טעמנו במסגרת 'סלט היום', סלט חסה שנקצץ דק במיוחד עם חתיכות טריות של אפרסק ושזיף, וסלט עלי בייבי עם חתיכות אננס (טרי!), שהיה פשוט מצוין ומרענן (37-39 ¤) .

בין מנות הדגל תמצאו פונדו גבינה מבעבע שמוגש עם חתיכות לחם (89 ש"ח), וטס גבינות (98 ¤) - מנות המיועדות לשני סועדים והן בלתי קונוונציונלית בעליל בתור מנה עיקרית. אם תבחרו להזמינן, בדקו קודם לכן את משך ההכנה.

עוד במנות העיקריות 5 סוגי דגים, בהם: מוסר בשום ופלפל, דניס בפלחי תפוז, פורל בלימון, אמנון במרווה ולברק בשמן זית ושום המגיעים עם תוספת משתנה (83 ¤). בחזית הצמחונית מציעה המסעדה פשטידות בצל או פטריות (55 ¤) וחמישה סוגי פסטה (42-49 ¤). מן הפסטות טעמנו פסטה פוזילי ברוטב עדין של פרג ושמנת. מנה קצת משונה היות שהיא מתוקה, ולכן קשה לאכול ממנה צלחת גדושה כמנה עיקרית. כמו כן, נדגמה לזניה פטריות שהיתה טעימה מאוד, ובגודל מספיק להשביע סועד רעב.

לקינוח יש מבחר של 20 קינוחים ובשל ההיסטוריה של השף כאלוף אולימפי בקינוחים, סביר להניח שכולם מצוינים. אנחנו טעמנו שלושה, מוס שוקולד, שוקולד נוזלי עם דובדבנים טריים ומרנג לימונים. חבל על הזמן.

הוסיפו לכל זה את האקווריום הענק (6.5 מטר אורך ומשקל של כ-10 טון) התלוי באוויר ומרתף היין בעל תקרת הזכוכית המתפקדת כרצפת הכניסה, וקיבלתם כמה סיבות טובות לפרגן לחזון של יריב סלע. מחיר ארוחה ממוצעת לאדם: כ-110-120 שקל, כולל משקאות.

'פרפראות', רחוב כ"ג יורדי הסירה 1, ת"א (נמל תל אביב). טלפון: 5442774-03. סגור מכניסת השבת ועד מוצ"ש.