תל-אביב שעת צהריים, אנחנו רעבים. לא זה המקום לשקר ולומר שלמצוא מסעדה בעיר הגדולה זו בעיה, אבל למצוא את זו שתספק לנו אווירה ביתית לא מעונבת, אבל לא מוזנחת, ושהאוכל יהיה מוכר ובסיסי אך גם מפתיע ויצירתי, זו כבר מלאכה נכבדה.
ככה, עם הרבה צפיות ומעט אמונה יצאנו לתור את העיר הגדולה. נחתנו ב"מנשייה", מסעדה ביתית, אבל כמו שחיפשנו, כזו עם הזרקת דלק, שממוקמת בקצה נווה- צדק, עם הגב לים. על המקום והתפריט אחראית עליזה גבאי, שגם מבשלת את המנות. השם "מנשייה" הוא לא מחווה לשמו של ידידה הרפתן של גבאי, אלא שמה הערבי של נוה-צדק של לפני המלחמה.
המסעדה לא גדולה, מאורכת, בעיצוב ביתי המזכיר את משרדי ההיי-טק של תחילת ה-90, (שנים בהם המשרדים היו בעצם הבית הראשון של העובדים. עד שגם הוא נחרב). אך על כך אין צורך להכביר מילים, תראו תמונה.
למנות ראשונות הזמנו מבחר מאזטים (מישהו אגב יודע מה מקור המילה מאזטים? היא עלתה מסלוניקי? מברצלונה? כבד קצוץ בכלי קטן זה גם מאזט? וקוויאר?). הגיעו זיתים, ששחו בארומה מיוחדת של יין אדום ותבלינים. מעולים. קדימה הזיתים!
סלט החצילים במיונז, וזה עם הפלפלים, הטחינה והפלפל המוחמץ, נראו כמו הסלטים המוכרים שעושים בבית או קונים בסופר, אבל הרבה הרבה יותר טעימים ועם תיבול מדויק. יחד עם המאזטים קיבלנו לחמניות חמות וחביבות, שלא נלושו במקום, אך נאפו לפני ההגשה, והגיעו חמות ומלהיטות חיך (מחירי המאזטים 12 ש"ח).
עוד במנות הראשונות טעמנו פלאפל חצילים פריך (12 ש"ח) וקציצות פרסה על ציזיקי. אנו צופים כי ביניהן ובין מנשייה ייווצר אותו קשר אלמותי שיש בין לביבות הבטטה לאורנה ואלה, או בין מרק הקובה לסוזנה.
הקציצות היו פריכות מבחוץ ונימוחות מבפנים, והן טבלו בציזיקי רענן שלא סבל מעקבות שום מוגזמים (עקב אכילס ידוע של ציזיקי) והוסיף לכל המנה רעננות של מתעמלת רומניה בתרגיל על מקבילים מדורגים (15 ש"ח). חציל בגריל על טחינה בעדונסיה היה מעט תפל (28 ש"ח), פשוט כי היה לו רק טעם של חציל בגריל, ואנחנו סקרנים, רצינו לדעת מה הטעם של עדונסיה, אם כבר אכלנו מילה כזאת.
כששמנו פעמינו אל המנות העיקריות החלטנו להתרכז בתבשילי הפתילייה, המתחלפים מדי יום. לאחר שטעמנו, ההתלבטות הגדולה באמת הייתה האם להישאר נאמנים לתפקידנו ולספר על האוכל, או ללכת שולל אחר חולשותינו ולשמור את המנות המעולות האלו בסוד, כדי שמתי שלא נחליט לבוא יהיה מספיק.
קציצות מבשר כבש וחצילים בתוספת קוסקוס היו מופתיות, ועוררו בנו את הצורך להציע לעליזה גבאי לבטח את כפות הידיים שלה במיליון דולר. איזה טעימות! קציצות בבירה היו גם הן טובות, למרות שהחווירו מעט ליד קציצות החצילים. חזה עוף ממולא בבשר, צנוברים ואגוזי מלך היה טעים אך לא השאיר את אותו הרושם של "הדבר האמיתי" תבשילי הפתילייה (מחירי המנות העיקריות 69-39 שקלים).
לקינוח החלטנו להזמין מאלבי על עוגיית קדאיף כמחווה לימי ילדותנו בחיפה, בה היינו יורדים לוואדי ניסנאס לאכול קדאיף וכנאפה אצל הערבים (28 ¤). לא נגזים אם נאמר, כי המאלבי של "מנשייה" מעמיד את כל המאלבים שטעמנו קודם בסימן שאלה אחד גדול (ובעקבות זאת גם את ילדותינו בחיפה).
הזמנו גם עטאייף עם כדור גלידה. מי שיודע מהו רוטב עדונסיה, יודע בוודאי גם מהו עטאייף, אך למען הפרולטריון שבינינו: מדובר בחצי סהר בצקי, מטוגן קלות עם מי סוכר ומי ורדים, בתוספת אגוזי מלך. לא פחות טעים מהמאלבי (28 ש"ח).
ב"מנשייה" מגישים גם עסקיות ב-29 ש"ח, הכוללות שניצל ענק עם פירה וסלט ירוק או קוסקוס ירקות. עסקית נוספת מציעה תשלום עבור מנה עיקרית בלבד, וכוללת מאזטים וסלט ירוק, ומשקה קל.
לסיכום ניתן לומר, שיגענו ומצאנו. אוכל טעים וביתי, לא יקר ונוף לים. תאמינו.
מנשייה
רוני ונועם
29.6.2004 / 16:31