אניס אניס

עד לפני כמה שנים היו משקאות האניס החבר'ה הלא מקובלים אבל לאחרונה הם נחשבים למשב רוח רענן וזול. גיא גיסר בסדרת כתבות ארומטית על עראק, אוזו, ראקי, אבסינת ועוד

סמבוסק תבקשו במקום אחר

גיא גיסר מיישר קו עם אגן הים התיכון ולוגם סמבוקה, משקה האניס של האיטלקים, שמספר פולי הקפה שמוסיפים לו עלול לגרום למאפייה האיטלקית לחפש אתכם בסיבוב

גיא גיסר

אם האיטלקים מרוצים מכך או לא, הם (בעיקר בדרום איטליה) מזכירים באופיים את שאר העמים השוכנים לחופיו של הים התיכון - הם יותר חמי מזג מהאירופאי הממוצע, הם שזופים יותר ועניין הכבוד חשוב להם עד מאוד.

מכנה משותף נוסף בין איטליה ושכנותיה מהאגן הוא משקאות האניס המיוצרים כמעט בכל מדינה ים תיכונית; אם לערבים יש את העראק והמח'יה, לטורקים את הראקי, ליוונים אוזו, ולצרפתים פרנו ואבסינת - אז גם לאיטלקים מגיע משקה אניס משלהם, ולמשקה הזה קוראים סמבוקה.

(תוכן מקודם)

5 דברים שחייבים לעשות במהרה כשנכנסים לדירה חדשה וריקה

בשיתוף שמרת הזורע
לכתבה המלאה

מסמבוקוס לסמבוקה

הסמבוקה (Sambuca) נחשב לליקר אניס. הגדרתו ככזה מעידה על כך שהוא מכיל סוכר, ולכן יש הפרדה בינו לבין משקאות אניס אחרים. הסמבוקה אינו משקה אניס טיפוסי, אך מכיוון שטעמו מזכיר אניס, החיבור נעשה אוטומטית, וברוב הברים תמצאו את הסמבוקה ליד בקבוקי העראק והאוזו, ולא ליד בקבוקי הליקר. אסוציאציה זו אסוציאציה.

השם "סמבוקה" (לא להתבלבל ולהזמין בבר "סמבוסק" בלי קרח, כן?) הוענק למשקה על שמו של צמח הנקרא "אלדרברי" (Elderberry), הידוע יותר בשמו הלטיני "סמבוקוס ניגרה" או פשוט "סמבוק".

לצמח הסמבוק יש כמה חלקים: גזע, עלים, פרחים (לבנים) וגרגירים (סגולים) והוא קיבל את שמו (Elder), ככל הנראה מהמונח האנגלו-סקסי "aeld", שמשמעותו "אש". הסיבה היא שהסמבוק הוא עץ מרהיב,ותרבויות רבות החשיבו אותו לעץ מזל ולא השתמשו בו לחימום או להכנת רהיטים, אלא נטעו אותו בכניסה לביתם כקמע נגד ברקים ואמונות תפלות וכסגולה לבריאות. המילה "סמבוק" מגיעה מהשפה היוונית: "סמבוקה" שמשמעותה היא כלי נגינה בעל מיתרים שבעבר הרחוק היה עשוי מעץ הסמבוק. הצמח עצמו, אגב, משמש מזה מאות שנים כצמח מרפא שטוב לניקוי רעלים מהגוף, תורם למערכת החיסונית וגם משמש כתרופה נגד הצטננות ושפעת.

במשך שנים רבות היה הסמבוק תרופה פופולרית ברחבי אפריקה ואסיה, עד שלפני כ- 130 שנה הגיעו ספינות מאסיה לנמל צ'יביטאווקייה (Civitavecchia) צפונית לרומא, ובין הסחורות היו גם כמויות גדולות של סמבוק. האיטלקים השתמשו בצמח אף הם כתרופה ושתלו אותו בארצם (כיום הצמח גדל בכל אירופה וגם בצפון אמריקה) ולאחר זמן מה החלו להשתמש בו לייצור תרופות אלכוהוליות על ידי השרייתו באלכוהול ניטראלי (כמעט תמיד מענבים).

וכרגיל, כמו הרבה משקאות שהחלו את דרכם כתרופה, גם מרקחת זו הפכה למשקה פופולרי, או במילים אחרות האיטלקים החלו לייצר את ליקר האניס המפורסם ביותר בעולם, וקראו לו "סמבוקה".

תהליך הייצור

תהליך ייצור הסמבוקה הוא די פשוט: מזקקים אלכוהול מענבים (או משתמשים בתזקיק מוכן), משרים בתזקיק שמן אניס ושמן מזרעי כוכב אניס, מוסיפים ליקריץ (Licorice) ועוד תבלינים סודיים. מוסיפים סירופ דביק וסמיך של סוכר (כדי להפוך את המשקה לליקר) ולסיום סיומת- מוסיפים את פרחי הסמבוק. לאחר זמן מה מסננים היטב את הנוזלים, מוהלים במים זכים עד לקבלת משקה בחוזק אלכוהולי של כ- 38%-40% ומבקבקים.

למעשה, זוהי הסמבוקה שרוב האנשים בארץ ובעולם מכירים, אבל מתברר שיש שני סוגים של סמבוקה, ולכן המשקה המוכר אמור להיקרא "סמבוקה לבנה" בגלל צבעו השקוף (שבמגע עם מים יקבל צבע עכור גם כמו שאר משקאות האניס).

הסוג השני הוא "סמבוקה שחורה" - משקה כהה לחלוטין, כמעט שחור! לגוון הזה מגיעים באמצעות הוספה של גרגירי צמח הסמבוק וקליפות מהגזע שלו. את ה'סמבוקה השחורה' נוהגים ליישן (לא לתקופה ארוכה) בחביות עץ אלון, כדי שהמשקה יקבל את הטעם והריח של העץ. הגזע והגרגירים נותנים למשקה צבע ענברי, ואחר כך כשמושרים בנוזל, מתקבל גוון שחור. אחוז האלכוהול זהה, אבל הטעם של ה'סמבוקה השחורה' הרבה יותר עמוק היא הרבה פחות עוקצנית מהלבנה ומחליקה בגרון בצורה הרבה יותר קלה.

במשפחות איטלקיות כמו במשפחות איטלקיות

הסמבוקה נקשרת באופן ישיר לפאמילייה האיטלקית שכולנו מכירים מהסרטים והיא מוגשת כיום באותו אופן בה הוגשה במשך עשרות שנים באיטליה, ויש מאחוריה גם סיפור נחמד:

גבר איטלקי שרמנטי פוגש בחורה איטלקייה צעירה, כמה פיצות, פסטה פרימוורה, קצת יין קיאנטי לגרון והסקס כבר בדרך (זה מתכון בטוח - כדאי לרשום). אחרי הסקס, אם לא ידעתם, מגיעה האהבה, והזוג החליט שהגיע הזמן להתחתן.

אבל במשפחה איטלקית מסורתית כבוד לא הולך ברגל, בטח לא זה של המשפחה ובטח לא של דמות האב העומדת בראשה, ולכן מוזמן הבחור הצעיר לארוחה בבית הוריה של הכלה לעתיד. אבא של הכלה יושב בראש השולחן, בעיניו מבט מאיים וחשדני והוא מתחיל עם השאלות: "מה אתה עושה בחיים?", "מה הכוונות שלך כלפי הבת שלי ואיך אתה מתכוון לפרנס אותה?", " למה אתה לא אוכל מהאוכל של אשתי? " ועוד ועוד. הבחור עונה כמיטב יכולתו ומנסה להשתלב בשיחה ולהתחבב על המשפוחה.

בסיום הארוחה מגיע רגע הדין, שבו מכריע האב אם תהיה חתונה או לא. את הסמבוקה נוהגים האיטלקים לשתות בסוף הארוחה, ולכן מוגשות לשולחן המשפחה כוסיות קטנות לתוכן נמזגת הסמבוקה. האב לוקח בידו חופן פולי קפה קלויים וגוזר את דינו של הבחור: כל המשפחה יודעת שאם הוא מוסיף לסמבוקה 3 פולי קפה יש מקום לשמחה כי זה אומר שהוא קיבל את הבחור לחיק המשפחה ואפשר להתחיל לחגוג, אבל אם יוסיף רק 2 פולי קפה למשקה, מוטב לבחור הצעיר ללגום כוסית, להיפרד בנימוס, ולקחת את הרגליים שלו ולעוף לקיבינימט. אב המשפחה כנראה לא מחבב אותו, ומהר מאוד הוא יהיה על הכוונת של כמה אנשים לא כל כך סימפטיים.

כיום, בברים בכל רחבי העולם, כשלקוח מזמין סמבוקה הוא יכול לדעת בדיוק מה הברמן חושב עליו: 3 פולי קפה אומרים שהוא יכול להמשיך לשבת, אבל 2 רומזים לו שיילך להוציא את כספו במקום אחר.

יש מקומות שלפני הלגימה ידליקו את הסמבוקה ואז יצאו מפולי הקפה הקלויים שמנים שיציפו את המשקה בריח נפלא ומרענן. את האש מכבים ואז שותים בזהירות.
צורת הגשה נוספת היא כתוספת לאספרסו. מוסיפים חצי מנה סמבוקה לתוך אספרסו קצר והקפה מקבל טעם וארומה שונים לחלוטין.

מותגים

יש המון מותגי סמבוקה בעולם וכולם איטלקיים. לא קיימת סמבוקה שאינה מיוצרת באיטליה:

סמבוקה מולינרי - Sambuca Molinari
בשנת 1945אנג'לו מולינאר היה הראשון שייצר את הסמבוקה המפורסמת. בעודו בצ'יביטאווקייה, אותו נמל שהזכרתי קודם, החליט אנג'לו להכין את הסמבוקה שתשבור את האיכות הירודה של הסמבוקות עד אז, והוא הצליח בגדול. כיום מוכרת חברת מולינרי כ- 6 מיליון בקבוקי סמבוקה מדי שנה וזהו מותג הסמבוקה הנמכר ביותר בעולם.

על כל בקבוק של סמבוקה מולינרי מופיעה המילה "Extra", משום שבשנת 1970 פסק בית המשפט העליון האיטלקי כי 'סמבוקה מולינרי' ראויה לשאת את השם "אקסטרה" כי המרכיבים ותהליך הייצור שלה (שניהם סודיים בהחלט) - ייחודיים רק לה והופכים את הסמבוקה שלהם לאחת ויחידה. לפני כמה שנים הוציאה חברת מולינרי לשוק מותג בשם "סמבוקה קאפו" (Sambuca Caffu) - סמבוקה מתובלת בפולי קפה משובחים.

סמבוקה לוקסארדו - Sambuca Luxardo
עוד מותג סמבוקה מפורסם וידוע. חברת לוקסארדו החלה לייצר ליקרים איכותיים עוד בשנת 1821, בעיר זאדאר שביוגוסלביה (קרואטיה כיום). ג'ירולאמו לוקסארדו היה זה שהקים את המפעל והחל ברקיחת ליקר מדובדבני מרשינו, דובדבנים איטלקיים משובחים. בשנת 1829 קיבל ג'ילארומו אות של כבוד משליט אוסטריה על הכנת הליקר.

בזמן מלחמת העולם השנייה נאלצה חברת לוקסארדו לסגור את שעריה והמפעל עצמו נחרב כמעט לחלוטין מהפצצות המטוסים. לאחר המלחמה ג'ורג'יו לוקסארדו, הנצר האחרון של שושלת לוקסארדו, החליט בצעד אמיץ לפתוח מחדש את המפעל ולהמשיך לעשות את מה שאבותיו עשו הכי טוב - לייצר אלכוהול.

תוך כמה שנים החל המפעל לייצר ליקרים שונים, ביניהם גם סמבוקה. כיום, 'סמבוקה לוקסארדו' הוא אחד ממותגי הסמבוקה הנמכרים ביותר.

חברת לוקסארדו משווקת סמבוקה לבנה (38%), סמבוקה שחורה (38%) הנקראת Passine Nera, ולפני כמה שנים החלה לשווק מותג חדש ומעניין: סמבוקה קרים Sambuca cream) - ליקר סמבוקה עם שמנת, המנסה לנגוס בפלח השוק של שתייני האייריש קרים, בינתיים ללא הצלחה יתרה (17%).

אופל נרה - Opal Nera
בשנת 1951 ייסד לואיג'י פראנקולי את חברת פראנקולי במחוז פיימונטה שבצפון מערב איטליה. החברה מתמחה בייצור גראפה, תזקיק מדורכאות הענבים, ונחשבת לאחת הטובות בעולם.

בשנת 1989 במהלך ירח הדבש שלו המציא אלסנדרו פראנקולי (בנו של לואיג'י) משקה חדש ונהדר: סמבוקה שחורה. הוא קרא למותג "אופל נרה" בגלל אגדת עם איטלקית המספרת על נערה שהתארסה לבחור צעיר, שנאלץ להתגייס לצבא ולנסוע רחוק, והנערה נתנה לו אבן אופל כקמע. לאחר זמן מה נודע לנערה שהספינה של ארוסה טבעה והיא שקעה ביגון קודר. שנים לאחר מכן, הגיע סוחר יינות מסתורי לעיר מגוריה של הנערה ונתן לה במתנה משקה חדש - סמבוקה בצבע שחור. הנערה לא הבינה מהיכן הגיע הצבע למשקה, ורק כשסיימה את הסמבוקה ראתה בתחתית הבקבוק את אותה אבן שנתנה לאהוב לבה לפני שיצא לקרב.

מוסר השכל? אין לי שמץ של מושג, אבל העיקר שמישהו המציא את הסמבוקה השחורה.

בשנת 2003 הצטרף ל'אופל נרה' עוד מותג שנקרא 'אופל ביאנקה' - סמבוקה שקופה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully