אריסטוקרטיה ים תיכונית

כמו מסעדת רפאל, שמעניקה לסועדים בה חוויה פסאודו-אירופאית בטבורו של האוריינט הישראלי, כך גם הבר החדש של רפאל, הממוקם בזנב המסעדה. אם המילה "בר" מעוררת בכם אסוציאציות ל"אסקובר" הקודח מאנרגיות מיניות, או לחבורת לילנבלום הפיק-אפית, הרי שהבר של רפאל חף מכל אלו. אולי כי בדרך אליו עוברים דרך המסעדה הרוחשת ממשפחתיות של העשירון העליון ומהמלצרים הזקופים, ואולי כי הבר הוא קטן יחסית, ועל כן לא יכול לספק את התכונה, האקשן והצפיפות האופייניים לתעשיית הברים והמגה-ברים המקומית.

הבר של רפאל הוא אריסטוקרטי. דלתות הכניסה אליו הן מהסוג האוטומטי הנפתחות לצדדים בעזרת חיישני תנועה. בנוסף לכסאות (כ-20) הניצבים סביב הבר עצמו, יש עוד כ-6 שולחנות ישיבה, חלקם עם כורסאות וחלקם מיועדים רק לזוגות. מקום קטן. אריק בן שמחון, שהופקד על העיצוב שיבץ במקום הרבה בורדו ועץ כבד ויצר אווירה אפלולית.

אחרי שנכנסנו לבר של רפאל ועינינו התרגלו לחשיכה, זיהינו במקום את מיטב בכירי המשק, כמו מנכ"ל של אחד הבנקים הגדולים, לצד יח"צנו המסור, על נשותיהם, או כמה נשים-של שיצאו לחגוג בלי הבעלים (אבל על חשבונם). בקיצור, זה לא המקום לנהל מרדף פיק-אפ לוהט או להקיא בשירותים. יש ריספקט. ולו רק מפני שבדרך החוצה יצטרכו לגרור אתכם, סרוחים ומביכים דרך סילבן שלום או יעקב פרי.

גם האוכל נמצא צעד אחד קדימה לעומת מה שמוגש בברים אחרים. היום, כל בר שמכבד את עצמו לא מגיש צ'יפס או סיגרים מטוגנים. זו מגמה שהחלה בימיו הראשונים של גורקי, אבי השיטה, שבעלי כרטיסי החבר שביקרו בו נהגו להתפעל ממנות האוכל היצירתיות והחושניות שהוגשו שם. ואולם ברפאל האוכל עוד יותר מוקפד ומדויק, והמחירים עוד יותר גבוהים, לחלוטין לא לחיילים משוחררים או לסטודנטים (טוב, אולי רק לכאלה שלומדים במרכז הבינתחומי בהרצליה), ואפילו לא לבני ה-30 שהם שכירים ממוצעים.

אנחנו פתחנו בסשימי של פלמידה אדומה מעוטר בקוויאר. המנה כללה חמש פרוסות קטנות יחסית של סשימי, כשעליהן מפוזרות בצניעות שלוש כפיות של קוויאר. המנה היתה מצויינת, הדג הנא טרי ועסיסי, והמחיר: 65 ¤. משם המשכנו ל-4 קבבים של שרימפס, ששופדו על מקל של אניס, והיו טובים מאוד (48 שקלים). טעמנו גם צלחת עמוסת ברבוניות מטוגנות, שהיו בהחלט מנה ראשונה מוצלחת, מלאת התעסקות, קילוף, שליפה וכרסום. לא למנומסים, אך חובבי הדג הזה ייהנו ממנה עד מאוד. לכל אלו נוספה הפוקצ'ה המהממת של רפי כהן (השף) שנמשחה בחמאה מבריקה, וכן כמה פרוסות מלחמים טריים שהגיעו מבטן התנור שבמטבח. בחזית הקינוחים קיבלנו "קולקציית שוקולד", שהיא בעצם מגשון ועליו כמה סוגים של קינוחי שוקולד, כמו סופלה קטן, מוס שוקולד ועוד (45 ¤). נחמד, טעים, שוקולדי, לא הורס. מה שראוי לציון ברפאל הוא הבר המושקע, שמציע קולקציית אלכוהול מכל העולם, בעיקר וויסקי משובח, שיובא מסקוטלנד, וודקות שטרם נראו במחוזותנו.

אגב, שלא תחשבו שאנחנו אנשים ממורמרים או צרי עין. לא כל בר צריך להיות מיועד לכולם. הבר של רפאל אולי לא מתאים לסטודנטים או לחיילים משוחררים או סתם לתפרנים, אבל אם תבחרו להגיע לשם, תדעו בדיוק למה לצפות. בשביל אלו שהפרוטה מצויה בכיסם, או מוכנים לשלם יותר על האוכל והשתייה - ולא אכפת להם לעבור דרך המסעדה המכופתרת ולשבת ליד מישהו שהחברה שלו מיוצגת במדד המעו"ף - הבר של רפאל הוא מקום מצוין. ממש לבלות עם אנשים כמוך, כמו שהבטיחו פעם ברשת "אפרופו".