דברי ימי הוודקה

הרוסיה הכי פופלארית

אין לה שום טעם, איוואן האיום פתח בשבילה בר והיא הפכה למשקה פופלארי בטירוף בישראל ובעולם בשנים האחרונות – הוודקה

גיא גיסר

"רבותי, ההיסטוריה חוזרת!" המשפט הנדוש הזה מוכיח את עצמו שוב ושוב, כשכל דבר בעולם שלנו שנדמה היה שנעלם - חוזר בגדול: ראשי ממשלה, מוזיקת שנות ה-80, סיינפלד והלוזריות של הפועל. מכיוון שהמדור עוסק באלכוהול, חייבים לציין לשבח את חזרתו לאופנה של אחד המשקאות האלכוהליים הוותיקים ביותר: וודקה. אותו משקה שנדמה שהיה כאן לפני בני האדם, עשה קאמבאק אדיר בקרב האוכלוסייה הצעירה בעולם בכלל ובישראל בפרט, והפך להיות המשקה הכי טרנדי שיש.

כמה סיבות הביאו למצב זה, ראשית, לאנשים נמאס מקוקטיילים מצועצעים שעולים 40 ש"ח, גורמים לשיכרות רק אחרי הדרינק השלישי ועושים חור גדול בכיס ומרמור גדול בלב.
שנית, הטרנד החדש בעולם הברים והאלכוהול קובע שאם רוצים להיות "אין", צריך להוריד כמה שוטים של דרינק כזה או אחר, ורצוי כמה שיותר מהר. שלישית, העלייה הגדולה מברית המועצות הביאה לישראל גל של אנשים בעלי תרבות של שתיית וודקה שהיתה קיימת שם, ועכשיו קיימת גם כאן.

אז כדי להבין קצת מה אנחנו שופכים לכבד שלנו, כדאי לדעת קצת מאיפה הוודקה הגיעה, מי המציא אותה, איך מייצרים אותה ועל הדרך, לשבור כמה מיתוסים מבלבלים.

טוב לדעת (מקודם)

הטכנלוגיה בנעליים שתציל אתכם מכאבי הגב והברכיים

לכתבה המלאה

דברי ימי הוודקה

הוודקה הגיחה לאוויר העולם בסוף המאה ה- 13 מרוסיה. או מפולין. תלוי את מי תשאלו. השמועה טוענת שאם תכניסו רוסי ופולני לחדר אטום כשעליהם להחליט מי המציא את הוודקה, אף אחד מהם לא ייצא חי. אז אמנם שמועות הן רק שמועות, אך בהחלט ניתן לומר שהמחלוקת על מקור הוודקה גורמת, גרמה ותמשיך לגרום לאיבה בין שני העמים.

בלי לקחת צד בוויכוח, רצף האירועים ההיסטוריים מראה שככל הנראה הוודקה הומצאה בפולין אך עברה לרוסיה כמאה שנה לאחר מכן. מקורה באיכרים שהחליטו לזקק משקה שנקרא קבאס Kvas)) - שיכר שעשוי מלחם יבש שהושרה במים, הותסס והגיע לרמה אלכוהולית נמוכה מאוד של בין 1% ל- 3%. הסיבה לזיקוק הקבאס היתה פשוטה: האיכרים רצו להעלות את אחוז האלכוהול כדי שיהיה ניתן לאחסן אותו זמן רב יותר בלי שיתקלקל.

תהליך הזיקוק הדודי, שהומצא במאה ה- 12, היה אמור להיות אמצעי הכנה לתרופות, אך במקרה הזה השתמשו בו להכנת נוזל אלכוהולי לשתייה. את הקבאס הכניסו לסיר נחושת גדול, כשבמקום מכסה הוא נסגר בצינור נחושת ארוך שהתעקל בקצה. את הנוזל חיממו לטמפ' של כ- 80 מעלות, האלכוהול התאדה (יחד עם מעט מים) והתקבל משקה חדש: תזקיק (distillate). לתזקיק נתנו שם חדש: וודקה, שפירושו "מים קטנים", והוא מגיע מהמילה הרוסית "וודה" (Voda) ובעברית: מים. באותה תקופה הוודקה היתה ברמה אלכוהולית של כ- 20%- 25%.

הוודקה הופכת למשקה הלאומי הרוסי

כשהגיעה הוודקה לרוסיה, השתנתה התרבות הרוסית. עוד לפני הוודקה שתו הרוסים הרבה אלכוהול, אך זו היתה הפעם הראשונה שמשקה אלכוהולי חזק כל כך נמכר בשוק החופשי, והאזרח הפשוט - זה שקופא בקור הרוסי - שתה את הוודקה כדי להתחמם (למעשה, שתיית וודקה עושה את הפעולה ההפוכה מחימום הגוף, אך אז לא ידעו זאת).

המדינה, בראותה את הפוטנציאל הכלכלי, החליטה להלאים את כל ייצור הוודקה כדי להרוויח מהמסים שהטילה על המשקה ויצרה מונופולים ענקיים. רק להם, היתה הרשות לזקק וודקה וההלאמה החזיקה מעמד כמעט 400 שנה. הוודקה שיחקה תפקיד חשוב מאין כמוהו בכלכלה הרוסית, בתרבותה ובחייהן של משפחות רבות שאיבדו כמה מקרוביהן בגלל שתיית- יתר.

הוודקה הפכה למשקה הלאומי הרוסי. כמעט כולם שתו וודקה - האצילים, העשירים, הכפריים, הפועלים, העניים, וכולם באותו מחיר זול. וודקה יכולה להיות מיוצרת מכל חומר גלם אפשרי: דגנים (שעורה, חיטה, שיפון), תירס, תפו"א, ענבים ועוד. רוסיה, מדינה ענקית, מכילה אזורים רבים שמכילים את כל סוגי הדגנים, והשיפור בחקלאות הוביל לעודפי- דגנים. הכינו לחם? נשארה חיטה? אז הכינו וודקה!

עם הזמן חל שיפור עצום באיכות הוודקה שיוצרה ברוסיה, ולקראת סוף המאה ה-15 היא הפכה לטהורה יותר, ולחסרת טעמים כמעט לחלוטין. נשמע מוזר אמנם, אך איכותה של הוודקה נקבעת על פי הניטרליות שלה - ככל שהיא חסרת טעם וחלקה יותר, כך היא טובה יותר.

איוואן האיום פותח בר

הצאר איוואן ה-4, שידוע יותר בכינויו "איוואן האיום" ושלט בין השנים 1533- 1584, היה המנהיג הרוסי הראשון שפתח קבאק (מסבאה) במדינה. את הרעיון הוא קיבל בעת המצור על קזאן, שם ראה אנשים יושבים במסבאות ושותים להנאתם. איוואן קיווה, שהמסבאות יגרמו לאנשים להוציא יותר כסף על וודקה, דבר שיוביל להגדלת הרווחים על המשקה. למרות שהוא עצמו לא היה חובב שתייה גדול, הוא דאג שייפתחו מאות מסבאות ברחבי רוסיה, והכסף זרם לבית המלוכה כמו וודקה.

בשנת 1812 הגיעה הוודקה לצרפת על ידי חיילים צרפתים ששרדו את התבוסה לרוסים והוצגה כמשקה של "הצבא שניצח את צרפת". הוודקה קיבלה מעמד של משקה יוקרתי, אצילי וטהור, ובעצם קיבלה את האישור הראשון בקשר לאיכותה מחוץ לרוסיה.

לחם, חלב, ירקות ו-וודקה

בשנות ה-30 היו בברה"מ יותר חנויות שמכרו וודקה מאשר חנויות שמכרו בשר, ירקות ופירות ביחד. כל חייל קיבל מנת וודקה כחלק מהתזונה היומית, והוודקה הפכה לחלק בלתי נפרד מסדר היום של האזרח הפשוט. משנת 1940 עד 1980, צריכת האלכוהול בברה"מ גדלה פי 4, וכ- 20% מהאוכלוסייה הפכו אלכוהוליסטים. בין 1960 ל- 1990 מתו כ- 35 מיליון בני אדם כתוצאת משתיית- יתר.

בשנות השמונים ניסה גורבצ'וב לחוקק חוקים שיגרמו להורדת כמות האלכוהול שצורכים האזרחים, אך ללא הצלחה. רק בשנת 1992, לאחר נפילת הקומוניזם, אזר הנשיא בוריס ילצין אומץ, ביטל את כל חוקי המונופול הממשלתי על ייצור הוודקה, ופתח את השוק לכל מי שרצה לייצר אלכוהול. כיום יש למעלה מ- 1000 בעלי רישיון לזקק וודקה, וקיימים למעלה מ- 250 מותגי וודקה ברוסיה.

אזרחי ארה"ב, מדינה שבה הוודקה הוא המשקה האלכוהולי הנמכר ביותר, עשו בשנות ה- 50 אחרי מלחת קוריאה היכרות ראשונה ורצינית עם הוודקה. באותה מלחמה נפגשו שתי המעצמות - ארה"ב וברה"מ וחיילים אמריקאים חזרו הביתה עם בקבוקי וודקה רוסיים. כשהם טעמו את הוודקה הם התלהבו מהרעיון של משקה אלכוהולי חסר טעם וריח, והכינו ממנו קוקטיילים רבים ("לונג איילנד" "אייס T", "בלאדי מרי", "וודקה מרטיני" ועוד). כיום שותים את הוודקה בארה"ב בעיקר בשוטים.

תרמית הטעמים הגדולה

כיוון שהוודקה היא חסרת טעם, צבע וריח, היא הפתרון הטוב ביותר לחיזוק משקאות, והיא כמעט ולא תפגע בטעם הקוקטייל, אלא רק תעלה את אחוז האלכוהול שבו. אחד המיתוסים לגבי וודקה, שיש לשבור ולזכור הוא, שאין כזה דבר וודקה בטעמים. לוודקה כמעט ואין מגבלות. ניתן לייצר אותה בכל מקום בעולם, מכל חומר גלם כלשהו, בכל אחוז אלכוהול ולהוסיף צבע מאכל. אבל מה, החוק היחיד לגבי וודקה הוא שלאחר תהליך הזיקוק לא מוסיפים לתזקיק סוכר (בשום צורה שהיא). לא פירות, לא מיץ, לא סירופ ולא שום דבר שמכיל סוכרים.

לכן, כדי שוודקה, או כל תזקיק אחר יהיה "בטעם" כלשהו (למשל לימון), יש להשרות לימונים בוודקה במשך זמן מה ולסנן את הנוזלים. הבעיה היא שברגע שמוסיפים לימון לוודקה, הוא מפריש סוכר והמשקה לא יכול להיקרא וודקה, אלא ליקר לימון.

כל מותגי הוודקה שאנו מכירים כ"וודקה בטעמים" הם בעצם וודקה בניחוחות. דהיינו, בוודקה לימון לא מוסיפים לימון, אלא מוסיפים שמנים ארומטיים מהלימון עצמו. השמנים לא מכילים סוכר אך נותנים ארומה של לימון. כשאנו לוגמים מהוודקה, חוש הריח והטעם עובדים יחד ונותנים תחושה של טעם, אך למעשה רק חוש הריח מזהה לימון, וחוש הטעם לא מזהה כלום. כך לגבי כל מותגי הוודקה לימון, תפוח, תפוז, דומדמניות שחורות, מנדרינות, פלפל שחור ועוד.

צורת הגשה

וודקה רגילה, דהיינו לא פרימיום, נהוג להגיש מקוררת או קפואה בכוס שוט, וזאת מכיוון שקור סוגר טעמים, ובוודקה צריך להרגיש כמה שפחות טעמים. שותים בלגימות קטנות או בשלוק, איך שמתחשק עם קרח בכוס אולדפאשן, או בכוס הייבול עם קנקן משקה קל בצד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully