אני אוהבת בתי קפה מוצלחים. מלבד ההנאה שאני חווה בעת הביקור בהם, הם מאפשרים לי לנסות ולתקן, ולו במשהו, את תדמית הביצ'ית שדבקה בי. כך גיליתי לתדהמתי השבוע, בעודי מתרגלת את הפעילות הנרקיסיסטית המועדפת עליי - הרצת שמי במנוע החיפוש "גוגל" - כי אחד מטוריי המוצדקים ביותר הועלה לרשת. ולמרבה ההפתעה, במקום שייפלו הקוראים הבורגנים לרגליה של הלוחמת ללא חת, הנאבקת בו זמנית וללא לאות בחיוכים אימתניים, ענני סיגריות וטרנספרים מאונס, והכל עבורם ובשבילם, במקום זאת מצאו הם לנכון לכנות אותי לא פחות מאשר "פולנייה במחזור".
טרם יבשו הדמעות מעיניי, וכבר נאלצתי לשוב אל החזית. היעד: פריץ לאונג' קפה, שנפתח לפני כמה חודשים ברחוב פרישמן. אלוהים, נשאתי בדרכי לשם תפילה למרומים, עשה שיהיה זה בית קפה יפה ונקי, שהאוכל יערב לחכי ושהשירות יתאם לציפיותיי; עשה שאכתוב טור חיובי ונחמד, ללא ביקורת על מנות וריבים עם מלצריות; אלוהים, אני יודעת שזה קשה, אבל אם בכל זאת אפשר - עשה שיאהבו אותי באינטרנט!
אלוהים ביקר לאחרונה ברחוב פרישמן, כך הסקתי מיד כשהגעתי למספר 22. פריץ לאונג' הוא אחד מבתי הקפה היפים ביותר שראיתי. הוא בנוי משלושה מפלסים, לכל אחד מהם אופי מעט שונה. במפלס התחתון שוכן הבר, לכסאות יש טאץ' כורסתי ונינוח והאווירה לילית בהתאם; המפלס האמצעי שבגובה הרחוב כולל גם שולחנות המפוזרים בחוץ, ומתאים במיוחד לקפה של בוקר; ובמפלס העליון, הלבן והנקי, יש גלריה שמוצגות בה תערוכות מתחלפות.
האוכל היה אף הוא יצירתי, טעים מאוד ויחסית למחירי השוק המופקעים, גם זול להפתיע. סלט בטטה נהדר (30 שקל) כלל, בנוסף לכמות נדיבה של בטטה, עלי רוקט, בצל ירוק, אגוזים קלויים וגבינה (בדרך כלל ריקוטה, אבל מכיוון שנגמר החליפו במוצרלה, וחבל). גם מהצד השני של השולחן נשמעו גרגורי הנאה חד משמעיים: קבבוני הטלה (38 שקל) היו מצוינים, ולוו בעלי גפן ממולאים, קערית טחינה וסלט חסה ועגבניות שרי. הלימונדה היתה משובחת במיוחד (11 שקל לכוס גדולה), הקפה ההפוך היה עתיר קצף (אולי זו הסיבה שבחשבון הוא כונה קפוצ'ינו - 10 שקלים) וחליטת היסמין (12 שקל) הגיעה בתוך קומקום אישי וחמוד. לגבי שתי מנות נרשם מקום לשיפור: זו של הלחם הורכבה מג'בטה סתמית למדי ומחפיסה קטנה ובלתי נסלחת של חמאת לופארק תעשייתית (5 שקלים); והטראפל שוקולד ששחה במוס מוקה (26 שקל) הוגש כשהוא קר ונוקשה, ומרקמו העיד על כך שבמהלך ההכנה השוקולד הורתח בטמפרטורה גבוהה מדי (רוגוב, מאחוריך).
חסרונו היחיד של המקום, כפי שיכולתי להתרשם בשעת ערב של אמצע השבוע, הוא היעדרו המוחלט של קהל הסועדים. לאורך הערב כולו היינו שם רק אנחנו והמלצרים, והאחרונים היו משועממים כל כך עד שלא הפסיקו להרעיש ולקרוא זה לזה מרחבי הלאונג' בצעקות מעל ראשינו. מתרגלת את תדמית המלאכית שאימצתי לעצמי, התרפקתי על כתפו של צ' ומילמלתי: "המקום הזה עוד יהיה הצלחה גדולה". "נראה לך?", ענה בפסקנות, "אין להם סיכוי לשרוד". בלי להתבלבל הרמתי את ראשי והטחתי בו: "פולנייה במחזור שכמותך! תתבייש לך! למה אתה אומר דבר כזה?".
"כי הם לא מאופסים על עצמם, הם עדיין לא החליטו מה הם רוצים להיות. העיצוב מתוחכם והאוכל נורא טעים, אבל פשוט ולא ייחודי. זה יוצר חוסר אחידות באופי ותוקע את המקום", סיכם בחגיגיות. באופן מפתיע, קולות שיחה מהשולחן ליד, שאוכלס כאמור בעובדי המקום וככל הנראה גם במנהליו, תמכו בדבריו של צ'. אחד מיושבי השולחן אף הבטיח לאשה אחת שעמדה בכניסה ש"עוד שבוע וחצי אני משנה את התפריט". קוראים יקרים, בחיי שניסיתי לכתוב את הביקורת המושלמת, אבל כמו שאתם רואים, זו לא אני, זה הם.
'פריץ לאונג' קפה'. פרישמן 22. טל' 5233113. פתוח: א'-ה' 8:00-24:00, ו' 8:00-19:00, שבת 10:00-24:00.
פריץ לאונג' קפה
מורן כרמון
23.11.2004 / 16:19