קופי אין

היה זה רק לפני שני טורים, כשהזכרתי פה את רצוני העז בתינוק (או בכלב), והנה שלח אליי האל הטוב, באמצעות אימייל שרשרת מהסוג שמביא בדרך כלל לניתוק קשרים עם שולחו הדביל, חתלתולה קטנה ונהדרת. הנ"ל כבשה תוך שניות ספורות את לבי, את אצבעות רגלי ואת מנעד נושאי השיחה שאני מסוגלת לייצר.

שעות ארוכות של משיכות שיער והסתבכויות בכבלים של המחשב עוברות עלינו בכיף, והעולם שבחוץ נדחק לגדרו של זיכרון טורדני ועמום. כך גיליתי, למרבה האימה, כי שעת הדד-ליין למסירת טור זה מתקרבת במהירות, ואני עדיין נטועה במקומי שליד ארגז החול, סופרת את החדשות הטריות שנוספו מאז הבוקר.

בחוסר חשק יצאתי את ביתי בערב החורפי הראשון של השנה, מותירה את החתלתולה להשגיח על אבא שלה, שיילל ללא הפסקה משהו על משחק כדורגל. את דרכי לבית הקפה קופי-אין שברחוב דיזנגוף עשיתי בצעדים מהירים ונחושים. סלט קטן, שני שלוקים של קפה, ואני רצה חזרה הביתה, הבטחתי לעצמי. מעניין אם ישימו לב שאני מסתובבת בפיג'מה. בדרך עצרתי בחנות הספרים הסמוכה, בניסיון לרכוש את רב המכר "החתול", שעליו הומלץ לי בכל הפורומים הרלוונטיים. אם כבר יוצא לי ללכת לבד לבית קפה, מוטב שאנצל את הזמן ביעילות!

אלא שבחנות הספרים ציפתה לי הפתעה נעימה יותר אפילו מספר הדרכה לבעלי חתולים, פגשתי שם חברה. חברה, פישפשתי בזיכרוני הרחוק, נדמה לי שאני מחבבת כאלה, האם גם הן אוהבות לשחק בעכברי צעצוע?

לשמחתי הרבה, הסכימה החברה להצטרף אליי לקופי-אין. מדובר בבית קפה חדש יחסית, שהוקם על חורבותיו הנוסטלגיים של כסית. ועל אף שציון העובדות ההיסטוריות בנשימה אחת עם קופי-אין הוא בלתי נמנע, הרי ששמו האינגלישי, עיצובו המגניב ומוזיקת הצ'ילאאוט שמלווה אותו לאורך שעות הערב, מעידים יותר מכל על הרצון להיפרד מאותה נוסטלגיה דומיננטית. נראה שתוכנית ההתנתקות עברה בהצלחה. הקופי אין הוא בית קפה יפה ורגוע, שזר שייקלע אליו במקרה, לעולם לא יחשוד שבעברו התקוטטו בו גדולי האומה על כיסא פנוי.

למעשה, אולי היה זה באשמת הכדורגל, אבל בערב שבו ביקרנו המקום היה ריק למדי. התוצאה המשמחת עבורנו היתה שהשירות היה מצויין, מוקפד אך לא מעיק. כך למשל, לא נאלצנו לעשות כל מאמץ כדי להביא להחלפתו של סכין שנשמט לרצפה. שאון הנפילה בלבד הבהיל לשולחננו מלצרית חביבה ובידה סט נקי של סכו"ם להחלפה.

גם האוכל, ברובו, היה מוצלח. סלט יווני גס (34 שקל), שכלל גבינת פטה כבשים במקום הבולגרית הרגילה, היה אחד מהטובים שיצא לי לאכול. המנה לוותה גם בסלסלת לחם עם חמאה (כלולה במחיר), אבל הלחם לא היה טרי מספיק. יבשושיות מסוימת נרשמה אף באזור קרואסון החמאה (12 שקל) שלווה בריבה. לעומת זאת, קינוח של בראוני שוקולד בתוספת כדור שוקולד בננה~דבש ורוטב שוקולד (32 שקל) היה טעים וכיפי במיוחד. לימונדה (9 שקלים), אייס קפה (16 שקל) ותה (5 שקלים) היו סבירים בהחלט וההפוך הקטן (10 שקלים) היה עתיר קצף.

כך בילתה לה אמא שעתיים של הנאה מושלמת, וכמעט שנשכחו ממנה כל חובותיה. לראשונה נתחוור לה ערכו התרפויטי של ביקור בבית קפה ונחשף בפניה קסמו של הקונספט במלוא הדרו. בעודה רודפת אחרי קו 5 שישיב אותה אל ארגז החול החביב עליה, התחילה לזמום את ביקורה בבית הקפה של השבוע הבא.

Coffee Inn. דיזינגוף 117, טל' 5235070. פתוח: א'~ו' 7:30 עד לקוח אחרון, שבת 7:30 עד לקוח אחרון.