לחם ביתי למתחילים

בראשית היה לחם. רגע, לא, למען הדיוק ההיסטורי - בשחר האנושות ניזון האדם מבשר נא של בעלי חיים. רק בהמשך, הרבה אחרי שהתפתחה החקלאות הקדומה והמצרים הקדמונים גילו את סוד השמרים, הפך הלחם למזונו הבסיסי של האדם.

על תולדות הלחם ועל השפעתו על התרבות האנושית, כולל המשקל הרב שהוא תפס לאורך ההיסטוריה בתחומי דת, מדינה, חברה וכלכלה - אפשר לכתוב בלי סוף. אבל "לחם" יכול גם להיות "הדבר עצמו" בלבד, שהרי הוא אחד האלמנטים הבסיסיים והפשוטים ביותר בחיינו המורכבים. הבייסיק של הבייסיק, "למדני את השיר הפשוט של הלחם...", אמרה המשוררת. ואכן, דומה שלעתים קרובות, אחת ממשימותיו של האדם המודרני היא ללמוד מחדש בדיוק את הפשטות הראשונית הזו.

עם הזמן השתפר והשתכלל אותו לחם בסיסי שליווה את האדם משחר ימיו וזכה לאינספור גרסאות בהתאם לפריסתו הגיאוגרפית. כיום, "לחם" הוא שם משפחה כולל להמוני פרטים וסוגים; מלחמים בסיסיים כפריים ורגילים ועד למאפים עדינים ומתוחכמים.

ועדיין, לחם הוא משהו שעונה על הצורך הראשוני ביותר של האדם. הוא משביע רעב ומלווה כמעט כל ארוחה - פשוטה ויומיומית או מפוארת וחגיגית. אולי שלא בטובתו, בימינו ובמחוזותינו הפך (גם) הלחם למשהו טרנדי של "מביני עניין" וככזה הוא חלק מתעשיית המותגים השולטת בתרבותנו. אבל בעצם אפשר להתייחס אל "לחם" כפשוטו ולייצר לעצמנו איש-איש את חוויית הלחם הפרטית שלו.

כל אחד יכול לאפות לחם ויש קסם רב בתהליך המרתק של השמרים, היוצר יש מאין (או ליתר דיוק, יוצר דבר כה טעים מחומרים שכיחים כמו קמח ומים). אין כאן שום סוד הידוע לקומץ יודעי דבר בלבד, הטכניקה היא די פשוטה, צריך רק קצת אורך-רוח, וכמובן רצון ונכונות.

מי שלא מתעניין בנושא ולא מתחבר אל הרצון הזה - הרי ממילא יוכל תמיד להמשיך לקנות לחם אחיד במכולת השכונתית או כיכר ממותגת בבוטיק הלחם הסמוך לביתו.

אבל מי שהמילה "לחם" מעירה בו נימים רדומות ותחושות קמאיות - יוכל לרכוש בנקל את המיומנות הנדרשת לאפיית לחם וליהנות מהחוויה הרב-חושית המתלווה לאפייה - מהתחושה הנעימה שיש לבצק בידיים, חלק וגמיש רך וצונן; ממראה הכיכרות התופחות ומשחימות מבעד לחלון התנור ומניחוח האפייה הפולש אל חלל הבית וממלא אותו.

מי שיישבה באפיית לחם יוכל בכל עת ליהנות מהטעם המופלא של פרוסת לחם טרי וביתי הבוקעת היישר מהתנור, להתענג על הקרום הפריך-נפצוצי שלה ועל התוך הנגיס והאוורירי המשתדרג עם קצת חמאה.

לא צריך הרבה יותר מזה על מנת להרגיש לרגע את אותו אושר בסיסי וקדום, את אותה תחושת שובע מרגיעה וראשונית. ואולי גם לא צריך מילים רבות כל כך, על מנת לתאר דבר כל כך פשוט ומובן מאליו.

אכן, אולי לא צריך. אבל אפשר בכל זאת לציין גם את תחושת הסיפוק והגאווה שבעשייה העצמית, את חדוות היצירה, את שלוות ההמתנה, הנאת הנתינה, והאהבה לדבר ובכלל (זה למתקדמים, כמובן).

ובתור סיפתח, המוקדש לכל הלוקים בשמרימופוביה (אולי פעם נרחיב על התסמונת השכיחה הזו) - נתחיל בלחם ממש-ממש פשוט. "לחם למתחילים" אפשר לקרוא לו, והוא מבוסס על מצרכי יסוד שיש לכל אחד בבית, גם אם המזווה שלו משווע לגיחה דחופה לסופר.

הלחם הזה הוא גם מקוצר-תהליכים למרות שלא אקרא לו "לחם מהיר", כי לחם המבוסס על שמרים לא יכול אף פעם להיות ממש מהיר. המהירות היא בכל מקרה זרה לענייני שמרים ושם המשחק הוא סבלנות. ידוע שככל שהתפיחה ארוכה יותר, יש הזדמנות טובה יותר לטעם להתפתח בבצק. ובכל זאת, מתוך התחשבות בפוביה הזו, קוצרו זמני התפיחה ונחסכה (רק הפעם!) ההתפחה השנייה. עדיין מתקבלים כל הבונוסים המרכיבים את חדוות אפיית הלחם הביתי, מבחינת ריח-מראה-טעם.

הפשילו שרוולים, וקדימה - לחם!

לחם קל להכנה, מתאים למתחילים. מומלץ כטיפול ראשוני לסובלים משמרימופוביה.

• ½ 3 כוסות קמח לבן רגיל
• ½ 1 כפיות מלח
• 15 גרם שמרים טריים או 2 כפיות שמרים יבשים
• 1 כף סוכר
• ¼ 1 כוס מים פושרים
• 2 כפות שמן זית

1. מערבבים בקערה את הקמח עם המלח ויוצרים גומה.

2. ממיסים את השמרים בחצי כוס מים ומוסיפים את הסוכר. שופכים את מי השמרים לתוך הגומה וממתינים כ-10 דקות לתסיסה.

3. מוסיפים לקמח בהדרגה את שמן הזית ואת המים תוך כדי ערבוב בכף, עד להיווצרות בצק.

4. לשים קלות את הבצק על משטח מקומח במשך כ-8 דקות, עד שיהפוך גמיש ופחות דביק. אפשר ללוש במיקסר עם וו לישה במהירות איטית, במשך 6 דקות לפחות.

5. מניחים את הבצק בתבנית משומנת ומקומחת באורך 25 ס"מ ומהדקים אותו כלפי התחתית. מכסים את התבנית בניילון או במגבת ומשהים כשעה בטמפרטורת החדר, עד שהבצק יתפח ויעלה מעבר לדפנות התבנית.

6. זורים מעט קמח על גבי הכיכר ואופים בתנור שחומם מראש לחום גבוה של 200 מעלות, כ-30-40 דקות, עד שפני הלחם משחימים.

7. מוציאים את התבנית מהתנור, מוציאים את הכיכר מהתבנית ומצננים על רשת.