אגאדיר

המבורגר מעולם לא עשה לי את זה. הוא לא הפיל אותי על הרצפה, זרק לשמיים או ריגש. בעיני, המבורגר נתפס כאוכל טכני, בינוני ומשעמם. קציצה דחוסה, שהצליפו לה על הפנים, שרפו את נשמתה האבודה, וכלאו אותה בלחמנייה חסרת טעם, שחוזקה בחסה נפולה, קטשופ ומלפפון חמוץ תעשייתי. אבל מה לעשות שהקציצה המיינסטרימית הזו יוחצנה לדעת, הגדירה גבריות מהי, היתה כוכבת ראשית בסרטים והביאה אותה בטוויסט של קאובוי מסוקס? בקיצור, אמריקה. במובן הרפובליקני של המילה. כל זה, כמובן, לא מנע ממני לזלול מאות קציצות כאלו בחיי.

בשנים האחרונות עבר ההמבורגר מוטציה. כמו כל מוצר להמונים, הוא שודרג והפך לאוכל גורמה. מגישים אותו במסעדות פאר, מבזבזים עליו בשר מעולה, בונים על גבו קווי פרסום פטישיסטיים ומאבזרים אותו בתוספות צפוניות, מופרכות (גבינות עזים, ביצת עין). פתאום כל מזללה בגרוש משחקת אותה מסעדת עילית ומשיקה ליינים של "המבורגרים 100 אחוז בשר איכות" (לא חשבנו שמישהו מוסיף לבלילה גם 20 אחוז חתול).

עכשיו נותר לראות מה באמת ההבדל בין הקציצה האמריקאית החצופה והטעימה של מזללת פופא האגדית ביפו, לבין המבורגר גורמה. כדי לענות על השאלה הזו, ובכלל כדי לתת עוד צ'אנס לשק החבטות הזה, נבחר היכל ההמבורגרים של תל אביב, אגאדיר. לא פראיירים, האגאדיר האלה. הם היו מהראשונים שזיהו את השיק ההמבורגזי, מיקמו את הסניפים שלהם באמ-אמא של אזורי הבילוי (נחלת בנימין, נמל תל אביב), והשקיעו מאמצים כבירים לשוות לו נופך סקסי.

וכך, כדי להצטרף לסצינה, הרמנו טלפון לסניף בנחלת בנימין וביקשנו מדיילת המזון החביבה המבורגר מקסי רגיל (33 שקל) ומקסי בייקון לאוכל השרצים (41 שקל). במחיר כזה ציפינו גם לתוספות של צ'יפס וכל החבר'ה, אבל הדיילת הודיעה לנו שעל הגודי'ס משלמים בנפרד. הלכנו על צ'יפס גדול (17 שקל) וחלת בצל (21 שקל). רצינו קולה, אבל לא נשאר כסף.

ההמבורגר שלנו הגיע פתוח, מה שאיפשר להזליף לתוכו ויטמינים (מיונז וקטשופ של היינץ), לחתום אותו בחצי השני של הלחמנייה ולהכניס לפה. ביס אחר ביס נאכלה המנה. לא בהתלהבות, לא בהתמרמרות. קציצה דחוסה, לא מרתקת, מבשר טוב. אפס אחוז הפתעה, אפס אחוז אכזבה. סרט הוליוודי של שלושה וחצי כוכבים. גם העטיפה לא שדרגה את המנה. דווקא אוכל השרצים, אמריקנולוג מדופלם, אהב את השילוב עם החזיר. אבל לך תבין גאון היי-טק שמגיע לעבודה עם אופנוע תואם הארלי דוידסון.

כדי להפיג את השעמום ניסינו את התוספות. עוד לא פתחנו את קופסת הצ'יפס ונשמעה בחלל הבית צפירה עולה ויורדת. פיסות של צ'יפס דמויות מקדונלד'ס הזיעו בתוך חדר אטום מקרטון, משוועות למזרק אטרופין. הקריספיות, מגע הקסם של הצ'יפס בפה, התחלף ברפיסות חנונית, שגם מרשמלו היה ג'יימס דין לידה. מיהרנו לחלת הבצל (עוד תהליך אבולוציוני במשפחת טבעות הבצל של מק-דיוויד). צפירת הרגעה? הלוואי. גוש שמנוני ענק של קרעי בצל מטוגנים בבלילה שכב דומם בתחתית הקרטון. מיד הרמנו טלפון לזק"א. לשמחתנו נשארו עוד כמה ביסים מההמבורגר, ומיד חזר הצבע לפנים. עוד קציצה לאוסף.

אגאדיר. נחלת בנימין 2. טלפון: 5104442. משלוחים חינם כל השבוע, 12:00-3:00.