ארמאדה

בתי, תל אביבית בשנתיים האחרונות, מעדכנת אותי מדי פעם בהתרחשויות המטרופוליניות. אני, כידוע, עכבר כפר קשיש, וההתרחשות הקולינרית המסעירה ביותר באזור מגוריי היתה פתיחת קפה ארומה במרכז "ביג" בבית שמש. זה היה לפני שנתיים, ועדיין רישומו של האירוע מכה גלים. אצלנו בהרי ירושלים, הגלים היחידים הם גלי קור.

החדשות לא איחרו לבוא: ארמאדה, היא אמרה לי, הוא אחד המקומות המדוברים. זה גם ליד הים. אולי תקפוץ? הסברתי לה שחשוב לי מאוד להישאר עם קצת עודף ממאה, וב"מקומות מדוברים" מדובר בדרך כלל ביותר. אז הנה לך הפתעה, אמרה מי שצפתה את התנגדותו של הכילי, יש להם דיל של חמש מנות לבחירה, לזוג, וב-98 שקל. נסערתי. נסעתי. הגעתי. הסתערתי.

את המכונית השארתי לעגון במגרש החניה של הנמל, והארמאדה ציפתה לי בהאנגר 21. זהו מבנה בן שתי קומות, שנכנסים אליו דרך מסדרון ארוך, דמוי גל, אל חצי מפלס שחלונותיו צופים על המים הסוערים, ושהיה סגור באותו ערב. שם אוכלים את ארוחת הבוקר. לערב (העסקית המפתיעה שלהם מוגשת בין 17:00-22:00) עולים עוד חצי מפלס. הים לא נשקף, הבר הארוך דווקא כן.

שלושה ברמנים מיומנים חיכו שם לקהל הלקוחות שבושש להגיע. עוד מוקדם, סחה לי בתי, רק תשע וחצי בערב. האם התל אביבים הם בטלנים מאחרי קום, או שמא טרודים הם בעבודתם עד השעות הקטנות - זאת לא אדע. אלה שהגיעו הסבו בניחותא על הכורסאות הנמוכות המצופות עור, בהו בעיצוב המוקפד נוסח הסיקסטיז, ספרו את עשרות הכסאות הגבוהים שליד הבר, והמתינו לתפריט.

אכן דיל: מתוך עשר מנות מפתות בניסוחן, הוצע לנו לבחור חמש במחיר כולל של 98 שקל בלבד. הנאכל מרק יום משתנה? אולי אנטיפסטי? או שמא פוקצ'ה שרימפס, קלמרי אלי אוליו, פוקצ'ה סינטה צרובה או כבד אווז באגסים? ניסינו לאזן בין השרצים שמהם אני נמנע באחרונה, לבין המנות המדיפות פחות יצירתיות (למרות שקשה עד מאוד למצוא כהנה בתפריט). על כן הזמנו "מלנזנה א-לה פרמזנה" (שבעברית זהו חציל קלוי, על מצע של עגבניות ופרמז'ן, ומעורר את בלוטות הריר), פוקצ'ה שרימפס שהצעירונת הואילה לזלול בטובה (היא טענה שהיה מצוין. שמונה שרימפס קטנים, עדינים ונוחים למציצה תאוותנית על פוקצ'ה חמה שספגה את רוטב השום, היין הלבן ושמן הזית).

סביצ'ה דג שהוגש לנו הורכב מנתחים דקים של פלמידה, שסלק תפוז ועלה זעתר הונחו במרכזם (היה טעים מאוד). ה"קרפצ'ו קלאסי" שוב עבר לידי בתי (נתחים של סינטה, שמן זית, לימון, ואהה, מה חבל - שאם לא כן הייתי מצטרף לטרף - גם מעט פרמז'ן), מנת כבד אווז ואגסים מבושלים השלימה את החגיגה המענגת.

זה היה טעים כטעמה של השחיתות, אבל מאוזן במידה: המנות לא גדולות, אבל חמש כאלה בהחלט משביעות אם אינך שטוף תאווה. המחיר שפוי מאוד ולחם הבית החם והטרי חיבר אותנו שוב לחומרים הבסיסיים שמהם עשויים החיים. אציין עוד את הביקור בשירותים: מדובר בחוויה אמנותית ביותר. הכיורים הענקיים שקופים ומאפשרים מעקב אחרי תנועתם הזורמת של המים, מעל הניאגרה ישנו מעין אקווריום שעולות בו בועות, ובמשתנה (חוויה שהנשים לא זוכות לה) אתה משתין על גבישי קרח. מה אומר לכם, האדם הוא יצור רב המצאה, וארמאדה היא בהחלט כר נרחב ליצירתיותו.

ריהוט: מעוצב. ספות נמוכות, כסאות בר גבוהים, המבחר עשיר. פס קול: עדכני. צלחות וסכו"ם: מעוצב. מפיות: נייר, עם סמל המקום (המעוצב). שירות: לא תמיד בקשר עין, אבל תמיד חייכני. שירותים: הפלא השמיני. חניה: במגרש החניה שבקצה רחוב יורדי הסירה.

"ארמאדה". האנגר 21, נמל תל אביב. טלפון: 5445522
פתוח: 21:30-לקוח אחרון.