זה לא הבר, זה אני

בשבוע שעבר יצא לי לשמוע רוקר, שלא אחשוף את שמו, מתקלט בבר, שלא אחשוף את שמו, ועושה לעצמו בושות. שירים שלא קשורים זה לזה, בעריכה שאינה יוצרת רצף הגיוני, ללא פיקוח על הווליום ועם מקסימום פוזה. העיקר שעל העמדה יתייצב מישהו שהשם שלו מופיע מדי פעם בערוץ 24, שאפשר יהיה קצת ליחצ"ן את הערב שלו ולהביא עוד קצת קהל, ולעזאזל עם מה שיקרה לו כשיגיע.

אם איני טועה, את מגמת הרוקרים המתקלטים, שאני עדיין מתקשה לעכל, הובילו בשנה שעברה שני ברים (שסחפו אחריהם רבים וטובים) אברקסס המחודש וסטאוט. באברקסס יוצא לי לבקר לא פעם, לא מעט בזכות המיקום שלו שהופך אותו נגיש בדרך אל ובדרך ממקומות אסטרטגיים (מה שהופך אותו בעצמו למקום אסטרטגי). בסטאוט, לעומת זאת, כמעט ולא יצא לי לדרוך. קצת מוזר, כי בפעמים הספורות שהייתי שם דווקא היה נחמד, אבל נדמה שמשהו, וקשה לי לשים את האצבע על מה, לא משך אותי לחזור, למרות שאני מכיר לא מעט אנשים שפוקדים את הבר בקביעות.

פסטיבל הקולנוע הבריטי היה הזדמנות מצוינת לביקור נוסף. הלכתי עם חברה ל"תשעה שירים", סרט חצי-פורנוגרפי חצי-מוזיקלי של מייקל ווינטרבוטום בסינמטק, מה שהפך את רחוב הארבעה לתפוח האדמה הכי לוהט באזור, בייחוד כשגשם פסיכי לא נתן לנו אפילו להתקרב לאוטו.

כבר בכניסה נזכרתי מדוע איני חוזר לבקר במקום לעתים תכופות יותר - העיצוב שלו מדכא אותי. קירות בטון אפורים חשופים, שקשה אפילו לקרוא להם מינימליסטים (כי במינימליזם יש אמירה אסתטית, וכאן מדובר בסתם חוסר טעם). הבר עצמו דווקא נחמד, ממוקם במרכז החלל ומעליו תצוגת משקאות מרשימה. הזמנו שתי מנות בחרובקה (28 שקל) כדי להוריד את המועקה הקלה שהותיר בנו הסרט (מעולם לא נתקלתי בסרט עם כל כך הרבה זיונים גרפיים לא מחרמנים) וניסינו להבין איזה סוג אנשים פוקד את המקום. קשה לי לומר שהצלחנו.

מסביב הבר התחיל להתמלא, אולי בעקבות הגשם שהתגבר ואולי כי למקום יש קהל עצום, והאינטימיות היחסית של תחילת הערב התפוגגה לטובת המולה וקקופוניה. איפשהו בין הווליום של המוזיקה, לווליום הדיבור, לאקוסטיקה, משהו השתבש. סימני שאלה נוספים העלתה המוזיקה. למרות שאת עמדת הדי.ג'יי לא פקד רוקר מזדקן, אלא סתם בחור עם טעם רע, המוזיקה שהושמעה ברקע היתה נורא סתמית, ארכנית ובעיקר כזו שלא מצריכה מעורבות של גורם אנושי.

מה שאני מנסה לומר הוא, שבשביל לשים את "Sledgehammer" של פיטר גבריאל לא צריך לשלם לדי.ג'יי, אפשר פשוט לקחת אוסף משומש מהאייטיז. אם אני נדרש שוב לסרט הפורנו המוזיקלי, הרי שהפסקול, שכלל את פרנץ פרדיננד, פריימל סקרים והדנדי וורהולז הציב סטנדרטים גבוהים לאותו ערב.

והנה פעם נוספת אני נאלץ להגיע לסוגיית הסובייקטיביות, שבמקרה זה היא הכרחית. נכון שאנחנו לא כל כך נהנינו, אבל כנראה שהצרכים שעליהם עונה סטאוט אינם הצרכים שלנו (ולראיה, העובדה שלא הכרנו איש בקהל). העובדה שהיו שם לא מעט אנשים (ועוד כאלה שהזיזו את הראש לפי הקצב), שחלקם הגדול נראו קבועים, כנראה אומרת משהו. אני רק לא ממש בטוח מה.

סטאוט. הארבעה 14. טל' 5618880. פתוח: כל השבוע 21:30 עד לקוח אחרון.