השירותים החשאיים

נראה כי בתחום האדריכלות ועיצוב הפנים מתפתח באחרונה בתל אביב ענף חדש: עיצוב תאי שירותים. בחצי השנה האחרונה ביקרתי במסעדה שתא השירותים בה היה דמוי מעלית (נועלים אותו על ידי לחיצה על כפתור בקרה שמייצר גם זעזועים ברצפה), בשירותים שמשתינים בהם על קרח, בתא שירותים שתאורתו קלושה ומהניאגרה שלו בוקעת מוזיקת ג'ז עשנה, ובתאי שירותים שגודלם מאפשר שינה עריבה.

אני לא תמים, הכוונה ברורה לי: התופעה רווחת בעיקר במקומות הבילוי הליליים, ואלה מתאמצים לטפח את המיתוס הסקסי של המקום, ואת הדימוי של חופש מיני. כביכול, אתה רק צריך לפצוח בשיחה עם מישהי על הבר, והשאר כבר סגור ביניכם: השירותים למעלה מחכים. לא ברור לי מה העניין הגדול בזיון בשירותים (כשלעצמי, אני סבור שמדובר בחוויה מפוקפקת), אני תוהה כמה בליינים באמת מימשו את הפנטזיה הרטובה והריחנית הזו, אבל זה כנראה הראש.

לא הייתי מהגג בזה אלמלא נתקלתי השבוע בחידוש נוסף בתחום - מעצב השירותים של אינגריד הלך עם הרעיון צעד קדימה. שם, כשאתה נועל את דלת השירותים (הנקיים והמרווחים) הופכת הדלת אטומה כלפי פנים אך שקופה כלפי חוץ. זאת אומרת, אתה יכול לעמוד בפנים כשמכנסיך מופשלים, לעשות מה שבא לך, כשאתה רואה את הממתינים בתור, אבל הם, האומללים, לא רואים אותך. גן עדן למציצנים.

השירותים המדוברים נמצאים בקומה השנייה. גרם מדרגות שתאורה עמומה בוקעת מרצפתו מוביל לשם. גם בקומה הראשונה נעים מאוד, האוכל מוצלח, כך שנראה לי שעתידו של המקום מובטח. מדובר בחלל גדול שתקרתו התעשייתית אך האסתטית מאוד מקומרת. בר ארוך ועשיר תופס את רוב הקיר שמול הכניסה, ובמרחב הגדול מגוון של פינות ישיבה: שולחנות עגולים שמיועדים לשישייה שרוצה להתרווח, שולחנות מרובעים שאפשר לשבת סביבם בצורת ח', שולחנות לזוגות או רביעיות ומרחב שיכול להכיל גם 30 איש. הכורסאות מרופדות עור, הרצפה מפרקט, מערכת השמע היא מהמשובחות והפסקול בהתאם.

בעסקית המוגשת בצהריים מחיר המנה העיקרית כולל גם מנה ראשונה ולחם הבית עם חמאה. מבין הראשונות בחרנו בפטה כבד עוף בריבת אגסים שהיה עדין אך בשרני וטעים מאוד, ובמרק היום, שהיה על בסיס פלפלים, צבעו צהבהב-ירקרק, והיה מהנה מאוד.

לעיקריות מוצע מבחר נאה שמחירו נע בין 33-72 שקל. בין המנות, סלט שורשים ופטה, סלט רשאד ונתחי עוף, המבורגרים (בקר או טלה), צלע לבן (54 שקל), ספריבס (68 שקל) ואנטרקוט 300 גרם (72 שקל). את האנטרקוט הזמנתי מדיום-רייר, ואפשר שדיבורה הלחששני-פלרטטני של המלצרית החביבה ששירתה אותנו הטעה את הטבח. זה לא היה מדיום-רייר, אבל הבשר היה משובח, עשוי היטב, עדיין עסיסי, ותוספת ההום-פרייז (מה, אין לזה מונח בעברית שאפשר לכתוב בתפריט?) הוסיפה למשקלו ולשביעות רצוני.

בתי הזמינה פיש אנד צ'יפס אבל במקום צ'יפס ביקשה סלט ירוק כתוספת. הדג (פילה של דג בשם ג'ון דורי) שנעטף בטמפורה הביא עמו ניחוח של ים, היה פריך וצורף אליו רוטב מעניין. המלצרית עניינה אותנו בכוס של יין ספרדי ששמו נשכח ממני בינתיים, אבל טעמו העוקצני עדיין איתי. 13 שקל לכוס יין שכזה הוא מחיר מציאה. לחם הבית, בניגוד ללחמים המנופחים אוויר שטעמתי פה ושם, היה אפוי כהלכה, והחמאה שנלוותה אליו היתה עשירה וטרייה, ולא קפואה.

תפריט הלילה מגוון יותר, כולל יותר מנות ביניים מעניינות (24-42 שקל). כשמתסכלים על מחירי העיקריות של הלילה, ומצרפים אליהם את מחירי הראשונות, מגיעים עד מהרה למסקנה שלאכול שם כדאי בעיקר בצהריים. בלילה עדיף להשקיע בבר (או בשירותים).

ריהוט: כהה, נאה, רך, מאפשר פרטיות. תאורה: רכה. סכו"ם וצלחות: דנדש. מפיות: נייר, ולא מקמצים בהן. מים: לבקש. שירות: קשוב ויעיל. שירותים: מעוררי יצרים.

אינגריד רסטו בר. המסגר 9 פינת יד חרוצים. טל' 6880022.