באים מאהבה

המילה "עמותה" מעלה, לצערנו, קונוטציות לא כל כך חיוביות, כמו אנשים רעבים, עוני, התרמות ואהוד ברק. יותר מדי עמותות נפתחו בישראל במהלך השנים האחרונות ורובן אכן למטרות צדקה. אבל מסתברר, שכדי לפתוח עמותה לא צריך לכוון דווקא למסכנים ולנזקקים, אלא אפשר לפנות גם לאנשים בעלי אמצעים, נהנתנים וכאלה שרוצים להכיר עולמות חדשים. הדוגמה הקלאסית היא "עמותת הוויסקי הישראלית".

למען הסדר הטוב, כדאי לדעת שההגדרה של עמותה היא: "חבר אנשים אשר התאגדו שלא למטרות רווח כי אם למטרות חברתיות כגון: ספורט, חינוך, תרבות פוליטיקה וכיו"ב". אז נכון, במקרה של עמותת הוויסקי - שהמטרה שלה היא להביא בשורה של משקה אלכוהולי - אין ממש קשר ישיר לפוליטיקה (אלא אם רוצים לבחור בג'ק מק'ונל, ראש ממשלת סקוטלנד, למנהיג ישראל הבא); וגם לא לספורט (לא כולל, כמובן, ריצה עם הראש לאסלה לאחר ליל שתייה מסיבי), אבל לתרבות ולחינוך הקשר חזק מתמיד.

בשנים האחרונות, הפכה תרבות השתייה בישראל למשהו חם שמדברים עליו המון, אבל לאו דווקא עושים משהו בנדון - כמו, למשל, לשתות באמת. מכל המשקאות האלכוהוליים שקיימים בארץ, וקיימים הרבה, דווקא הוויסקי תפס נתח גדול מהדיבורים ואפילו מהמכירות. למה? בעיקר כי בישראל זה קו?ל לומר בקול רם שאתה אוהב לשתות וויסקי, רצוי שיהיה כמה שיותר מעושן, מהאי איילה ושלא יזכירו לידך את הפיכסה הזה, נו- ג'יי אנד בי- כי זה ממש לא רמה. אז בסדר, הבנו שהרבה אוהבים לדבר על וויסקי, אבל אחוז קטן מהמפטפטים באמת שותים וויסקי טוב ונהנים ממנו.

למען אלו שכן ניסו את המשקה הנהדר והתאהבו בו, למען אלו שרק מדברים עליו, אבל שותים וודקה רדבול, ובעיקר למען אלו שלא מכירים את הוויסקי כמעט בכלל, הוקמה "עמותת הוויסקי הישראלית".

ה- 7.3.2003 היה יום היסטורי במדינת ישראל- זהו היום בו הושקה עמותת הוויסקי הישראלית הראשונה. כל מדינה תרבותית שמתיימרת להיות גאה בעצמה ובערכיה, ראוי שתהיה בה עמותה הדואגת לענייני הוויסקי השוטפים, ובמיוחד במדינה כה מתפתחת (מבחינה אלכוהולית) כמו ישראל.

חשוב מאוד לנסות ולהטמיע את המושג הזה בקרב אנשים, שדווקא לא כל כך בעניין, שלא מתים על וויסקי, שלא חשבו אף פעם לנסות, שפחדו בגלל המחיר – או כל סיבה אחרת בעולם בגללה התרחקו מוויסקי.

את העמותה ייסדו כמה אנשים יקרים ובראשם יונתן ישי (יש שקוראים לו "ג'ון" ישי, אך אני אשאר עם יונתן, ברשותכם), איש יקר ואם יורשה לי - אידיאליסט אמיתי (שהבעיה העיקרית שלו היא העובדה שהוא אוהד את הקבוצה הצהובה מתל אביב). העמותה פועלת כמעט שנה ויש לציין שיחסית לתגובות הראשוניות, מדהים שהיא לא רק קיימת, אלא אפילו מצליחה מאוד.

בישראל של ימינו, רווית הציניות והפרנויה, כמעט כל דבר הוא בגדר חשוד, גם אם הוא נעשה למען מטרה טובה. במקרה של עמותת הוויסקי, הדבר דומה: מיד לאחר הפתיחה החגיגית, החלו להישמע תגובות צוננות וסקפטיות לגבי המטרות האמיתיות של העמותה. "בטח יש פה טריק", "הם רק רוצים לפרסם את עצמם, סתם חבורת נאיבים" - היו רק חלק מהתגובות שאוזניי שמעו באותה תקופה. אני מודה שגם אני הייתי סקפטי - חבורה שכל מטרתה היא להרים את עניין הוויסקי בארץ? לא נראה לי...

אבל, עם הזמן, התברר שטעינו. באמת מדובר בעמותה, שלא רק שלא פועלת למטרות רווח, אלא לעתים אף גורמת לראשיה להוציא מכספם האישי כדי להשאיר אותה בחיים. נדיר ביותר. אז נכון, לא תוכלו לבוא ולשתות וויסקי חינם אין כסף, אך מה שתוציאו מיועד לכיסוי ההוצאות ותו לא.

עמותת הוויסקי הישראלית מארגנת ערבי הרצאות שונים בנושאי וויסקי- למתחילים ולמתקדמים. איך עושים וויסקי, אמנות הערבוב, ההבדלים בין וויסקי כזה לאחר, ערב על וויסקי יפני, אמריקאי ועוד מגוון נושאים היכולים לרתק מגוון קהלים. מה שמיוחד בצורת פעילות זו הוא שמכיוון שמדובר בעמותה ולא בחברה מסחרית - אין חשש שמותג זה או אחר יקבל יחס עודף בגלל קשר עסקי כלשהו. כולם שווים.

לאחרונה, בצעד מהפכני ומרגש, השיקה העמותה חנות אונליין למכירת וויסקי. כביכול, אין כאן כל חדש - הרי כל חנות משקאות שיש לה אתר אינטרנט עושה זאת. אבל, במקרה הזה, אין מדובר בוויסקים "רגילים", דהיינו כאלה שנמכרים בארץ ומוכרים כמעט בכל בר, אלא במותגי וויסקי שלא מיובאים באופן סדיר לישראל! זוהי חנות וויסקי חובה לכל חובבי הוויסקי למיניהם בארץ, והמגוון, יחסית, רחב. איך הצליחו להביא בקבוקי וויסקי למכירה שלא קיימים בשוק הישראלי? בעזרת קשרים עם עמותות וויסקי ממדינות שונות, ובעיקר עם זו שבסקוטלנד, ארץ הוויסקי הבלתי אפשריים. למען האמת, כל נושא החנות הוא התיימרות לא קטנה והימור עוד יותר לא קטן, אבל מסתבר שהמכירות לא רעות בכלל. לראיה, כמה מגולשי הפורומים לאלכוהול בארץ, הודיעו כי הם רכשו בקבוק זה או אחר מהעמותה והם מבסוטים עד השמיים.

המחירים, לעומת זאת, ממש לא בשמיים. אמנם לא תמצאו בקבוק בפחות מ- 300 ש"ח (בכל זאת, מדובר בסוגי וויסקי איכותיים ויוקרתיים ולא במסטיקים), אך אפילו בהשוואה מדינות אחרות, המחירים שפויים לחלוטין. הדוגמה הטובה ביותר היא, אולי, הוויסקי המבוקש ביותר בארץ, דווקא כי חסר ממנו - הלגבולין 16. עד לפני כמה שנים, כשהיה ייבוא סדיר של הלגבולין לישראל, מחירו נע בין 350- 400 ש"ח. כיום, כשנתיים לערך לאחר שלא ניתן לרכוש אותו בישראל, הוא נמכר בחנות העמותה במחיר של 490 ש"ח. אז נכון, המחיר יקר יותר מאשר פעם, אך אם ניקח בחשבון שבעלי ברים מוכנים לשלם עליו 900 ש"ח בלי להניד עפעף, ניתן להבין שמדובר בדיל לא רע בכלל.

בנוסף להרצאות הרשמיות והחנות המקוונת, הקימה העמותה פורום אינטרנט בנושא וויסקי, ולעומת פורומי אלכוהול "רגילים" (למשל זה שבוואלה! אותו עבדכם הנאמן מנהל) פורום הוויסקי עוסק בנושא אחד בלבד- וויסקי. אני אקח סיכון מקצועי ואומר, שאף על פי שפורום הוויסקי "מתחרה" בפורום שלי, אני מקבל אותו בברכה ואף ממליץ לאנשים להיכנס אליו ולהעלות שאלות על וויסקי. כך אפשר לקבל את כל המידע הדרוש תוך ישיבה על הכיסא מול המחשב.

החל מהשבוע הבא, אנסה לעזור במקצת לעמותת הוויסקי בהעלאת המודעות לוויסקי באמצעות ספיישל כתבות מיוחד בנושא וויסקי סקוטי מאלט - מלך הוויסקים העולמי. כולי תקווה שהמשקה הזה באמת יכה גלים בארץ, ויימזג אל הכוסיות של הבליין הממוצע לא רק כי זה טרנדי לשתות וויסקי, אלא בעיקר כי זה טעים לשתות וויסקי, ועניין החוויה הוא לא פחות חשוב.

נב. לא קשור לכתבה, אבל לקראת הדרבי הממשמש ובא אני מוכרח לשאול: מתי כבר מישהו יקים את "עמותת אוהדי הפועל המתוסכלים"? לא הגיע הזמן? אפשר יהיה לשלב בין בכי על מצב האדומים ושתיית וויסקי להורדת המתח והתסכול. תרומות יתקבלו בברכה.