בזכות 16 גברים חסונים

עולם הוויסקי מאלט הסקוטי מחדש את עצמו כל הזמן. כל כמה זמן יוצא וויסקי חדש ושונה, שמשאיר את אוהבי המשקה העתיק הזה אופטימיים ומרוצים. בגלל הבעייתיות בשינוי חוקי הייצור של הוויסקי הסקוטי - המקשה על שינוי בחומר הגלם, בתהליכי הזיקוק או במיקום המזקקה - אחד הדברים היחידים שניתן "לשחק" איתם הוא תהליך היישון. בכל הנוגע לזמן היישון, יש שני דברים שלא ישתנו כנראה לעולם: הוויסקי הסקוטי חייב להתיישן לפחות 3 שנים בחביות; ככל שהוויסקי שוכב בחבית יותר שנים, כך הוא יעשה יותר רעש תקשורתי ויימכר במחיר גבוה ולעתים אף מופרז.

אז אם החוקים כל כך נוקשים עם מה נותר לשחק? עם שיטה חביבה שמעלה חיוך על שפתי רבים בעולם, הנקראת "פיניש" (Finish) - שיטה מוכרת שאינה ייחודית רק למאלטים. מדובר בתקופה קצרה (יחסית לזמן היישון הכולל), שבו הוויסקי מועבר מסוג חביות אחד לסוג חביות אחר (בדרך כלל שונה מהקודם). על ידי כך, ניתן להגיע לארומות ולטעמים שלא היו קיימים בוויסקי אלמלא היה נכנס לחביות הפיניש.

גלן מוראנג'י היא יצרנית וויסקי שלקחה את עניין הפינישים ברצינות רבה, וכל שנה מוציאה סוג שונה של פיניש ייחודי ומעניין יותר. המגוון של הפינישים הוא כל כך נרחב, עד שקשה להאמין שיש חובב מאלטים שלא ימצא ביניהם וויסקי אחד שהוא אוהב.

גלן מוראנג'י (Glenmorangie) הוא וויסקי סקוטי מאלט ידוע ומפורסם ביותר, המגיע מאזור ההיילנדס בסקוטלנד, אותו אזור הררי בצפון המדינה ממנו מגיעים רוב מותגי המאלט הסקוטיים. פירוש השם הוא "עמק השלווה" ומקורו בחווה בשם מוראנג'י ששכנה במקום לפני המזקקה. האזור הסמוך לעמק הוא שמורת טבע גדולה והעיר הקרובה ביותר למזקקה וספקית כוח האדם המסורתית שלה, היא טיין (Tain). אחד המשפטים המזוהים ביותר של גלן מוראנג'י הוא “Handcrafted by the sixteen men of tain", והסיבה לכך היא שבתחילת דרכה של המזקקה, עבדו בה 16 גברים חסונים מטיין, והם אלו שהיו אחראיים על כל העבודה במזקקה - הבישול, התסיסה, בניית המזקקות וייצור החביות.

כיום המזקקה מעסיקה הרבה יותר מ- 16 גברים מטיין, בעיקר כי הכמות המיוצרת עצומה, וצריכים הרבה יותר ידיים עובדות. אבל, מבין כל העובדים במזקקה יש 16 המוגדרים כאלה שאחראים על ייצור הוויסקי, וכך נשמרת המסורת.

ב-1738 הוקמה מבשלת בירה בחוות המוראנג'י, מי המעיין הקטן טרלוג'י שימשו הן את החווה, והן את מבשלת הבירה. ב-1843 קיבל וויליאם מת'יסון, איש עסקים סקוטי, רשיון לייצר וויסקי, קנה את המבשלה והפך אותה למזקקת וויסקי. כדי לחסוך בהוצאות, הוא החליט לא לבנות דודי זיקוק חדשים, וקנה ממזקקת ג'ין שני דודי זיקוק משומשים.

עובדי המזקקה העירו למת'יסון שהדודים ארוכים מדי, ושהם טובים לזיקוק ג'ין, אך לא וויסקי. מת'יסון ביטל את דבריהם ואמר "אל תדאגו, אלה יהיו בסדר גמור" והמשיך בדרכו. בדיעבד, היה זה מעשה חכם מאוד, מכיוון שכיום המזקקות של גלן מוראנג'י ידועות בכך שהן מזקקות הוויסקי הגבוהות ביותר בסקוטלנד: 5.14 מטר. הגובה הופך את התזקיק לאיכותי ולחלק בטעמו.

ב1887 נפתחה באופן רשמי מזקקת "גלן מוראנג'י בע"מ" על ידי האחים מייטלנד ודאנקן קאמרון. המפעל נחשב חדשני בהשוואה לשאר מזקקות הוויסקי באותה תקופה, בעיקר בשל השיטה לחימום דודי הזיקוק - חימום בעזרת אדים. לתוך דוד הזיקוק הוכנס צינור נחושת מסולסל דרכו עברו האדים הלוהטים, וכך, התחליף לעצים ולאש הפך את הזיקוק למהיר יותר. גלן מוראנג'י הפך ללהיט הגדול בקרב שתייני הוויסקי הסקוטיים. השימוש המצומצם בכבול בתהליך הייצור, הביא לוויסקי שאינו מעושן מאוד ולכן קל לשתייה.

כשפרצה מלחה"ע ה-I הופסק ייצור הוויסקי בסקוטלנד בהוראת הממשלה, והמפעל של גלן מוראנג'י הוסב לאכסנייה לחיילי צבא הוד מלכותה. מחסני השעורה הפכו לחדרי השינה, מעיין הטרלוג'י סיפק מי שתייה והוויסקי? הוא נשאר במחסני היישון בלי שנגעו בו.

ב- 1918, מעט לפני תום המלחמה, נמכרה המזקקה לשני גופים: משפחת מקדונלד מלית' שבאדינבורו, שרכשה 40%; ומשפחת דוראהם, שרכשה את 60 האחוזים הנותרים, אך בין השנים 1925-1930 רכשה משפחת מקדונלד בהדרגה את חלקם של דוראהם, עד שהפכה לבעלים היחידים של גלן מוראנג'י.

השנים האלה היו שנים קשות למזקקה, בגלל חוק היובש האמריקאי שהוריד את מכירות האלכוהול בכלל ואת אלה של הוויסקי בפרט, והמזקקה נאלצה לסגור את שעריה בשנת 1931. ב-1939, 3 שנים לאחר שהמזקקה נפתחה מחדש, פרצה מלחה"ע ה-II והמזקקה נאלצה שוב, על פי חוק, לסגור את שעריה ונפתחה שוב רק ב-1948.

מאותה שנה חזרה מזקקת גלן מוראנג'י להיות מזקקה מובילה בין מזקקות המאלטים הסקוטים, ובין השנים 1979-1993 הכפילה את מכירותיה בזכות רכישת דודי זיקוק ומכלי תסיסה נוספים ורכישת אדמות מסביב למזקקה, שהבטיחו שמקורות השעורה והמים ימשיכו לשמש את המזקקה, במקום בניית מבני תעשייה. המותג הצליח להגיע למקום הראשון במכירות בסקוטלנד, ולמקום השני בעולם כולו.

לאחר ניסיונות רבים הצליחה משפחת מקדונלד בשנת 2004 למכור את חלקה (52%) במניות החברה בשותפות לתאגידים לואי ויטון- מואט הנסי (LVMH) הגדול, שבבעלותו מותגי אלכוהול כגון הנסי, דום פריניון; ודיאג"ו (DIAGEO) עם מותגי אלכוהול כמו בייליס, ג'וני ווקר, סמירנוף, גינס ועוד. המחיר? 300 מיליון ליש"ט ונראה שזו הייתה עסקה מוצלחת כי המכירות עולות מיום ליום.

חברת גלן מוראנג'י היא הבעלים של מותגי וויסקי נוספים- ארדבג (Ardbeg) וגלן מוריי (Glen Moray) המאלטים, ו- BNJ ו-היילנד קווין (Highland Queen) הבלנדים. היא יצרנית המאלט הכמעט יחידה שבניגוד לכל שאר החברות אינה מתבססת על מכירת המאלטים שלה ליצרני וויסקי סקוטי בלנדד - רק 30% מהמאלט של גלן מוראנג'י הולך לערבובים השונים, וגם אז- רק ל BNJ ולהיילנד קווין, לא יותר.

היישון הרגיל של גלן מוראנג'י נעשה בחביות עץ אלון אמריקאי לבן משומשות, שבעבר יושן בהן וויסקי בורבון. נשמע אבסורד שמוראנג'י בחרו דווקא בחביות בורבון כדי ליישן את הוויסקי שלהם בהתחשב בהבדלי האיכות בין הבורבון למאלט, אך התוצאות מעידות על כך שזו רק אשליה והמוצר הסופי מוצלח מאוד.

בישראל, לגלן מוראנג'י יש בעיה קשה: אמנם הוא בין המאלטים המו?כ??רים והאהובים ביותר, אך המחיר היקר שלו מונע מצרכנים פשוטים, דהיינו אלו שלא יכולים להרשות לעצמם כוסית וויסקי יקרה יותר מפעם אחת בכמה זמן, להיות אוהדים נלהבים שלו.

מה הסיבה? בעיקר שיווקית. גלן מוראנג'י וגלן פידיך, למשל, עולים כמעט אותו הדבר, אך היבואנים בארץ עושים עם המותגים דברים שונים - הפידיך נמכר בזול, יחסית, והמוראנג'י לעומתו, נמכר במחיר יקר יותר, בעיקר כדי לשוות לו תדמית של וויסקי יוקרתי ואיכותי יותר מהשאר. אז נכון, המוראנג'י אכן נתפס כאיכותי ויוקרתי, אך יותר מדי צרכנים פוטנציאליים לא טועמים ממנו ולא הופכים ללקוחות קבועים שלו בגלל המחיר הגבוה.

אז אני רוצה, שוב, לנצל את הבמה הזו כדי להפציר ביבואן של גלן מוראנג'י: תורידו את המחיר וכך תגיעו להרבה יותר אנשים. בבקשה!

מותגים:

המותג הפשוט של גלן מוראנג'י, אך אפילו כפשוט ביותר הוא מוצלח מאוד. טעם עמוק, מלא ועשיר בארומות, מפתיע מאוד יחסית למאלט שיושן "סה"כ" 10 שנים (לא הרבה במונחי מאלט סקוטי). לכל המתחילים בעולם האלכוהול זהו פתיח נהדר, אך כפי שציינתי קודם- קצת יקר יחסית לאיכותו, וחבל. 40% אלכוהול.

מותג נהדר ואיכותי, המכיל וויסקי בן 15 שנה לפחות. הטעם עמוק הרבה יותר מאשר מותג ה- 10 שנים, מעט מתובל ומעושן בצורה עדינה ביותר. לכל מי שהמוראנג'י 10 היה קליל מדי עבורו, גרסת ה-15 תתאים לו ביותר.40% אלכוהול.

גרסה מעניינת של גלן מוראנג'י, שנותנת אפשרות להבין את המשמעות של תהליך היישון. ההפרש של 8 השנים מהגרסה הפשוטה עושה את ההבדל: טעם יבש, ארומה רכה של כבול, וטעם מלא ועגול. טעם הוויסקי ממצה לחלוטין את עץ האלון מהחבית, הצבע ענברי ומעט כהה. יש תמורה ליישון. 40% אלכוהול.

אחד מהמותגים היותר מיוחדים של גלן מוראנג'י. מאלט בן 21 שנה לא יכול להיות רע, והמאלט הזה - אפילו טוב מאוד. וויסקי ארומתי, מעושן מעט, בעל סיומת יבשה, ממש מרגישים את העץ בפה. הבקבוק לא פחות מעניין: האלגנס נמכר בדקנטר, אותו כלי מיוחד ומעוצב להפליא העשוי על ידי נפח בעבודת יד, ומעוצב בצורת דוד זיקוק מסורתי. זהו וויסקי יוקרתי מאוד ומחירו בהתאם: בחו"ל יעלה בסביבות 500$, בארץ עשוי להגיע ל- 3,000 ש"ח. 40% אלכוהול.

מותג הפרסטיז' של גלן מוראנג'י. ניתן למצוא אותו רק במזקקה או בשוק הוויסקי האסייאתי, בעיקר בטיוואן וביפן. מחיר הבקבוק מגיע לכ- 650$, ומי שטעם ממנו (אני עוד לא הספקתי), אומר שהוא שווה כל דולר. בהזדמנות ננסה. 43% אלכוהול.

מותג חדש יחסית. לאחר הזיקוק, בשנת 1972, הוכנס התזקיק לחביות בורבון ליישון של 17 שנה, ולאחר מכן הוכנס לחביות שרי למשך 14 שנים נוספות. בשנת 2002 יצא לאוויר העולם הגלן מוראנג'י 30. בשוק קיימים 4,500 בקבוקים בלבד, כך שמדובר במותג די נדיר ולא כל כך זמין בישראל. רמתו האלכוהולית היא Cask Strength, דהיינו "חוזק חבית"- הוויסקי בוקבק ללא מהילה במים, אלא באותה רמה אלכוהולית בה היה בחבית. 44.3% אלכוהול.

לגלן מוראנג'י, כאמור, יש מגוון עצום של מאלטים שעברו פיניש כזה או אחר במשך מס' חודשים, ולכל אחד הייחוד, הסגנון והטעם המיוחדים לו. לא ארחיב יותר מדי על כל אחד מהמותגים, אך כן אומר שמומלץ מאוד לנסות כמה פינישים, ולו רק כדי לעמוד על ההבדלים הדקים בין וויסקי לוויסקי, וכך, אולי, להבין את עולם המאלטים כהלכה.

שרי ווד פיניש - Sherry Wood Finish
לאחר יישון בן 10 שנים בחביות בורבון, הוכנס הוויסקי לפיניש בחביות ש?רי, יין מחוזק מחבל חרז שבספרד.

פורט ווד פיניש - Port Wood Finish
לאחר יישון בן 10 שנים בחביות בורבון, הוכנס הוויסקי לפיניש בחביות פורט, יין מתובל מפורטוגל.

מדירה ווד פיניש - Madeira Wood Finish
לאחר יישון בן 10 שנים בחביות בורבון, הוכנס הוויסקי לפיניש בחביות שיושנו בהן בעבר יינות מדירה, שהם יינות מחוזקים (בסגנון השרי והפורט) מהאי מדירה. לטעמי, הפיניש המוצלח ביותר מכולם.

בורגונדי ווד פיניש - Burgundy Wood Finish
הוויסקי הוכנס לפיניש בחביות שהכילו בעבר יינות אדומים מאזור בורגנדי שבצרפת, מה שנותן לו סיומת מעט יבשה וטעם מעניין.

סוטרן ווד פיניש - sauternes wood finish
וויסקי שעדיין לא עשה עלייה לארץ, ומעניין יהיה לראות אם הקהל הישראלי יאהב אותו או לא. מדובר בוויסקי שעבר פיניש בחביות שהכילו בעבר יינות סוטרן, שהם יינות קינוח צרפתיים, לבנים ומתוקים. פיניש מתקתק ועדין.

רום ווד פיניש - Rum wood finish
לגלן מוראנג'י יש סדרת פינישים מדהימה בחביות רום - יש פיניש בחביות רום לבן (18 שנה), וחביות רום זהוב (12 שנה).

מלגה ווד פיניש - Malaga wood finish
מדובר בפיניש בחביות שיושנו בהן יינות ממלגה שבספרד, אשר מתמחית ביינות קינוח מתקתקים. גלן מוראנג'י מלאגה ווד פיניש הוא בן 25 שנה.

גלן מוראנג'י טראדישיונל - Glenmorangie Traditional
מדובר בבקבוק מיוחד במינו, שמחקה את הוויסקים הראשונים שהמזקקה ייצרה. 57.2% אלכוהול (חוזק חבית), וויסקי שלא עבר סינון משקעים ובוקבק כמו שהוא הישר מהחבית.

גלן מוראנג'י ארטיסאן קאסק - Glenmorangie Artisan cask
הארטיסאן הוא מותג מוזר אך מיוחד במינו. מדובר בוויסקי המיושן בחביות מעצי אלון לבן אמריקאי ממיזורי, הגדלים ב"תת רמה"- הודות לקרקע דלה במים וצל כמעט תמידי. העץ גדל באיטיות רבה יחסית לעצי אלון רגילים, וכתוצאה מכך הוא מלא בנקבוביות. את העצים הללו מנסרים לפלטות גדולות ומייבשים באוויר הפתוח במשך שנתיים (לעומת ייבוש בתנורים כמו בכל החביות האחרות). מהעץ מכינים חביות, ממלאים בהן את הוויסקי, ואז קורה דבר מדהים: בגלל הנקבוביות, הוויסקי חודר לתוך העץ ומקבל צבע, טעם וארומה ע?צ?יים חזקים פי כמה מאשר בחבית רגילה. התוצאה היא וויסקי יבש מאוד, עשיר בארומות ומתאים בעיקר לאנשים שבאמת מבינים וויסקי.