מיתולוגיה

בצעירותי עבדתי תקופת מה במדריך במוסד טיפולי בשם הכפר השבדי בירושלים. עבד איתי בחור בשם מריו, דרום אמריקאי גברתן ואוהב חיים, שהזמין אותי, מחווה של ידידות, לבוא באחת השבתות לצהריים אצלו בבית. מסיבות שונות איחרתי בשעה, וכשצילצלתי בדלת דירתו לא ענה לי איש. במקום לעשות אחורה פנה ולהתנצל למחרת, הוספתי, בבלי דעת, לצלצל. אחרי כמה דקות פתח מריו את הדלת. לבושו היה סתור, פניו סמוקות, ברקע ראיתי את בת זוגו, אדומת פנים אף היא ,מתאמצת לשווא לרכוס את חצאיתה. "אכלנו בשר...", אמר מריו הנבוך, ולא בדיוק הבנתי למה הוא מתכוון. האם האסאדו שילהב אותו כל כך, או שמא היה מדובר בבשר אחר? ואולי יש קשר בין שני סוגי תאוות הבשרים?

הצבע האדמדם של קירות מיתולוגיה הזכיר לי אותו, וכמוהו הצבע האדום של צלחות הקרמיקה שמונחות שם על השולחנות. בכל מקרה, מדובר בתשוקה. במיתולוגיה מתייחסים אליה ברצינות הראויה.
המקום היה כמעט מלא כשהגענו, בסביבות עשר בערב. כמה שולחנות בחוץ, הרבה יותר בפנים, בגדלים שונים, מרכז העניינים הוא, כמובן, הגריל הענק שמוצב מימין. גבר בעל חזות דרום אמריקאית, בתלבושת לבנה, עסק שם במיומנות ובשמחה בבשרים. לשולחן הוגשו מיד מנות הפתיחה: סוגים שונים של אנטיפסטי, סלט ירוק מרענן, תפוחי אדמה צלויים, אורז מעורב בשעועית, מנת כנפיים. לכנפיים מתייחסים שם לא כאל אוכן, רק כמתאבן. את מנות הפתיחה ממלאים שוב ושוב על פי בקשת הסועדים, וחרף הידיעה כי מוטב להשאיר את הבטן פנויה לבשרים, הכנפיים העבירו אותנו על דעתנו. הן היו מצוינות, לא שבענו מהן, התחלנו להתייחס אליהן כאל פיצוחים.
עכשיו התחיל מצעד הבשרים. מיתולוגיה היא הצ'ורסקריה היחידה בתל אביב, מחיר הארוחה בה לגולגולת יקר קצת יותר (מאמיר ל-89 שקל בשיטת אכול כפי יכולתך), אבל בניגוד לאחרות, אתה לא מחכה עד בוש להגעתם של הנתחים המשובחים. מצעד הבשרים רץ כל הזמן, ואם אתה לא אוהב – אתה לא חייב להעמיס על עצמך צ'וריסוס או שוקי עוף עד שיגיע הדבר האמיתי.

גם לא מסתכלים עליך בעין רעה אם אתה משאיר בצלחת, עיניים גדולות שכמוך, ומעדיף את הנגלה הבאה בתור. המצעד כלל אנטריקוט מעולה, בשני אופני הכנה (צלוי לגמרי, וגם מה שהם מכנים "לב אנטריקוט", מדמם כדבעי במרכזו), פילה בקר, סינטה, חזה אווז (נתח מפתיע ברכותו ונימוחותו), אסאדן כבד ובשרני, מה לא. את הבשר מובילים לשולחן על עגלה, מה שיצא הרגע מהגריל, פורשים לך כבקשתך, רק תגיד וכבר מביאים עוד.

בשלב מסוים, בארוחות מעין אלו, בלתי נמנעת היא הרגשת החזירות. כמה בשר יכול אדם נורמלי לאכול? מתברר שדי הרבה. ובמיתולוגיה לא מתכוונים להקל עליך בהפסקות מתודיות. תלעס, חביבי, תלעס. זה טוב לשיניים.

איכשהו יצא שנשארנו בין האחרונים. בשלב הזה גם השף מתחיל להסתובב ולראיין את הקהל. מה אתם אוהבים? שאל אותנו בנימוס. בן לווייתי לסעודת השחיתות לא התבלבל ותמך באנטריקוט. השף לא היה מוכן לשמוע היסוסים, חזר אחרי כמה דקות עם אנטריקוט משובח, ניצל את ההזדמנות להכין אחד כזה גם לעצמו. הוא בודק, כך אמר, מרינדה חדשה.

כמו שני היפופוטמים יצאנו החוצה, גוררים רגליים עד הבית באפיסת כוחות. "אכלנו בשר...", חייכתי למחרת בצניעות, כששאלו אותי מה פשר הסומק שעלה בלחיי.

"מיתולוגיה". ירמיהו 12. טל' 6046152. פתוח: כל השבוע 12:00 עד לקוח אחרון.