אף פעם לא חיבבתי תיאורי נוף בספרים. בכל פעם שהחלו להופיע מילים כמו "עלווה" ו"תפרחת", ידעתי שזהו אות עבורי לדפדף קדימה לעלילה האמיתית. הכניסה לבית לחם הגלילית גרמה לי להתחרט על כך. כל מדריך כתיבה למתחילים ייעץ לכם להימנע מביטויים כמו "קסום", "טובל בירק" ו"עוצר נשימה", ולכן נבחר לא להשתמש בהם ברשימה זאת. כדי להתרשם מהנוף ביישוב היוקרתי, השוכן שבעה קילומטרים מצפון מזרח לקריית טבעון, תצטרכו להגיע לשם בעצמכם. לא תתחרטו.
הבניין שבו שוכנת מסעדת "אתיקה" משתלב בנוף בטבעיות. הוא הוקם על ידי גרמנים-טמפלרים מחיפה, שהתיישבו במקום בתחילת המאה ה-20. מבט מבחוץ זורק אותך מאה שנים לאחור, וכך גם הכניסה למבנה, השייך לאתי קשת (ומכאן שמה של המסעדה). חדריה של "אתיקה" משדרים הוד, הדר ומסתורין. בחרנו להתיישב בחוץ, בחצר הירוקה והפסטורלית שמאחורי המסעדה. למרבה הצער, הפסטורליה הסתיימה שם.
אתם מבינים, אל הנוף הזה חודרים גם אנשים. העצים אכן ירוקים, אבל השלווה ב"אתיקה" נעכרת עקב רוח שלילית שמנשבת בין קירותיה ומחוצה להם. מלצרים מבולבלים; בעלים שגוער בהם לעיני ולאוזני כולם; לקוחות בלתי מרוצים, שרוטנים בקול רם ושואלים היכן המנות שלהם; והרמקול מעל לראשנו, שניגן שוב ושוב מתוך דיסק שרוט קטע חוזר משיר של רוד סטיוארט. גם לאחר הערותינו, הדיסק לא הוחלף. פתאום האוויר כבר לא מלא בריחות של פריחה, כי אם של חובבנות. מי שמנע מרוחנו ליפול סופית היה המלצר שלנו, שהציג בפנינו ביטויים חדשים בשפה העברית כגון "עשינו שיכחה קטנה" (שכחנו את הרוטב במנה העיקרית), "סיימתם להיאבק בעיקרית?" (האם אפשר כבר להתקדם לקינוחים) ו"פיטפטנו כבר על המנות האחרונות?" (מה שאתם חושבים).
ובכן, מעבר לשירות המוזר והבלגן הבלתי מאורגן, עשינו גם לעיסה קטנה ב"אתיקה". המנות, כך מספר התפריט, משתנות בהתאם לגידולים העונתיים, למרות שקשה להבין כיצד פלאפל שרימפס וקציצות טלה בקדרת גרגירי חומוס, תרד ולימון קשורים לעונות השנה. בחרנו לפתוח במגדל פטריות בגבינת עיזים (35 שקלים), שרימפס פלאפל על פיתה דרוזית (42 שקלים) וקציצות מנגולד ברוטב יוגורט ולימון (29). עד מהרה בישר לנו המלצר, בעברית המקורית שלו, כי שרימפס הפלאפל אזלו (קיבלנו דוגמית לטעימה) וכי מנת הפטריות תכיל פטריות יער במקום פטריות חורש, שאזלו גם הן.
עם המנות הראשונות הגיע גם לחם הבית המשובח (20 שקלים), בחברת מטבלים. השרימפס התקשו לנהל דיאלוג עם ציפוי הפלאפל ומנת הפטריות היתה סבירה. המלצר רמז לנו כי הטבח מתמחה במטבח המרוקאי, והדבר ניכר בקציצות המנגולד המצוינות, מנה באוריינטציה מזרחית.
התרוממות קלה בשלב הקינוחים
לא הופתענו כשהמתנו זמן רב למנות העיקריות. קציצות הטלה (68 שקלים), שהומלצו על ידי המלצר, היו רכות ונימוחות. אנטריקוט עגל בית לחם מיושן 350 גרם בגרגירי חרדל ופלפל גרוס, שהוגש לצד מח עצם (79 ש"ח), היה מעט צמיגי, ורוטב החרדל והשמנת שהתלווה אליו היה חביב ותו לא. הארוחה המריאה מעט בשלב המנות האחרונות. כהגדרת המלצר, אחת מהן היתה "טארט טאטן, בלי התפוחים ובלי הטארט". תחת זאת, הונחה על שולחננו עוגת קדאיף, בננות וקינמון, שחוסלה על ידינו בתאווה רבה. עוגת הגבינה עם אספרסו, שהוגשה קפואה, היתה פחות מרגשת.
אם גם אתם מבולבלים אחרי הביקורת הזאת, אתם לא לבד. "לאתיקה" יש המון פוטנציאל: היא ממוקמת ביישוב בעל איכויות טוסקניות ובמבנה מיוחד. גם חלק מהמנות המוגשות במקום עשויות היטב. הבינוניות של המנות האחרות היתה נסלחת, אם "אתיקה" היתה מצליחה לספק לסועדים בה שירות מקצועני ואווירה נינוחה, ולא היתה מורטת את עצביהם. כביש היציאה מבית לחם הגלילית השיב את נפשנו. נשמח לשוב לכאן. ל"אתיקה", לעומת זאת, לא בטוח שניכנס.
"אתיקה", שדרה טמפלרית, בית לחם הגלילית, טלפון: 04-9931298, א'-ה' 19:00-לקוח אחרון, ו' 11:00-לקוח אחרון שבת 12:00-19:00