אלכוהול זורם בדם

בפורים זו מצווה גדולה לשתות יין ולחגוג במסיבות תחפושות שמחות. השפעת היין על מצב הרוח היא סיבה טובה למתן התייחסות רצינית לנושא האלכוהול בכלל וליין בפרט. במקביל לחג הפורים ולתקנות חדשות בארץ לגבי נהיגה תחת השפעה, חשוב להבין כיצד משפיע האלכוהול על הגוף ואיך אפשר לשלוט על קצב ספיגתו בגוף.

האלכוהול הוא בעצם סוג של פחמימה בעלת מבנה ייחודי של "כוהל" בסוף השרשרת הפחמימתית. השוני המבני הקטן הזה, גורם לגוף להתייחס באופן שונה אל הפחמימה הכוהלית ומעניק לה תכונות חדשות המשפיעות על הגוף בדרכים שונות מאשר פחמימה רגילה (שוני במטבוליזם). מבחינה אנרגטית, האלכוהול מכיל 7 קלוריות לכל גרם בהשוואה לפחמימה אחרת המכילה רק 4 קלוריות לכל גרם. מכאן שמתבחינה תזונתית מתייחסים אל האלכוהול כשייך לקבוצת השומן (שומן מכיל 9 קלוריות לכל גרם). גם בגוף, המעבר של האלכוהול לשומן מהיר מאד.

האלכוהול נספג יחסית מהר בגוף. מהקיבה הוא עובר בזרם הדם ישירות לכבד. הכבד הוא איבר הנחשב ל"בית חרושת" של הגוף ומייצר הרבה מרכיבים חיוניים, כמות גדולה של שומן בכבד יכולה לעודד מספר תהליכים, כמו ייצור שומן, הפסקת ייצור חדש של גלוקוז (תהליך הנקרא גלוקונאוגנזה), העלאת ייצור הטריגליצרידים ועוד.

האלכוהול מתפשט בדם יחסית מהר ומגיע גם למוח, שם הוא משפיע על המערכות המשפיעות על האוריינטציה שלנו ועל התמצאות במרחב. האלכוהול גורם לנו לתחושת קלילות וריחוף קלה ומשפיע על מצב הרוח. במקביל, הוא גורם להרחבת את כלי הדם ההיקפיים בגוף, מה שגורם לפנינו להיראות סמוקות ואדומות. עם זאת, בשל הרחבת כלי הדם, קשה לגוף לשמור על חום, בייחוד כשהמוח דווקא מקבל שדר של תחושת חום כללית.

שתייה מרובה עלולה לפגוע בתפקוד הכבד ואף לגרום למצב של שחמת הכבד (צרוזיס), ייצור מוגבר של שומן בגוף ועליית ריכוז השומן בדם (TG). האנזים בכבד שאמור לפרק את האלכוהול הוא אותו אנזים שאמור גם לפרק תרופות שאנו נוטלים, מכאן שצריכה קבועה של אלכוהול בכמויות גדולות תגרום לנוכחות גבוהה יותר של האנזים בכבד ואז יש צורך לתת מינון גבוה יותר של תרופות (כי הגוף יפרק אותן יותר מהר). שתייה מוגברת של אלכוהול גם עלולה לגרום למחסור בוויטמינים ובמינרלים, בייחוד של המינרל מגנזיום.

מדוע יצא דווקא ליין האדום שם כל כך טוב של "שומר ראש אישי של הלב"? למה צבע היין קובע? התשובה לשוני בין היין האדום ללבן נובעת מהתהליכים בהם מיוצר היין ולא מסוג הענבים וצבעם. ה"בשר" של כל סוגי הענבים הוא לבן ללא קשר לצבע הקליפה.

הבדל בתהליכי ייצור היין - השוני בצבע נובע מהבדל מרכזי בשלבי התסיסה הראשוניים של המיץ הנאסף מן הענבים. היין האדום עובר תסיסה ממושכת עם קליפות הענבים, ואילו בייצור יין לבן מופרדות הקליפות מהמיץ בשלב מוקדם יותר. הגוון האדום העז מתקבל בגלל שמשאירים את הקליפה עם המיץ לאורך זמן ממושך. זו גם הסיבה להבדל בתכונות הבריאותיות שמייחסים לכל סוג יין. קליפות העינב מכילות תרכובות כימיות צמחיות בשם "פולי-פנולים" ו"פלבנואידים" בעלות תכונות חזקות של נוגדי חמצון המגנות על הגוף מפני פגיעה של רדיקלים חופשיים.

בשל תהליך התסיסה שעובר היין האדם יחד עם קליפות הענבים, עוברים נוגדי החמצון אל היין ומהווים גורם מגן מפני מחלות לב וכלי דם (על ידי הורדת ייצור הכולסטרול והשומנים בדם) ואף מפני טרשת נפוצה. אותן תרכובות, לא יימצאו ביין הלבן, כי בתהליך התסיסה אין מגע בין הנוזל לבין הקליפות.

יין אדום - מומלץ, אך במידה
הממצאים הבריאותיים הובילו לכך שמבחינה תזונתית מומלץ לשלב יין אדום בתפריט השבועי באופן קבוע. עם זאת, יש שהרחיקו לכת וקבלו את ההמלצות ברוחב לב ואישרו לעצמם ל"חסל" בקבוקים שלמים ללא בקרה. ההמלצות לצריכת יין אדום מדברות על 2-3 מנות בשבוע בנפח 30מ"ל בקירוב למנה. כלומר, לא מדובר על חצי בקבוק ביום וגם לא בהכרח על כוס יין גדולה, אלא יותר בכיוון של כוסית. זיכרו - ליין האדום יש אמנם יתרונות בריאותיים, אך גם ערך קלורי גבוה שלא "מתנדף" לאוויר והופך לשומן במקרים של צריכה מוגזמת.

כאמור, האלכהול נספג בגוף ישירות מן הקיבה ולא כמו שאר אבות המזון (פחמימות, חלבון ושומן) הנספגים מהמעי. מה משפיע על קצב ספיגת האלכוהול בגוף, או במילים אחרות: מה יגרום לנו להשתכר מהר יותר? (או לחלופין מה יעזור לנו הימנע ממצב של שוכרה).

אחוז האלכוהול - האחוז האופטימלי לספיגת אלכוהול מהמשקה הוא בסביבות 14%-16%. ריכוז נמוך יותר (למשל בבירות) או ריכוז גבוה יותר (למשל ברנדי 40%) ייספגו בקצב איטי יותר. מכאן שריכוז האלכוהול ביינות הוא זה שנספג בגוף בצורה המהירה ביותר.

טמפרטורת המשקה - ככל שהמשקה יותר קר, כך יורדת מהירות הספיגה בקיבה. ככל שהמשקה יותר חם, כך קצב הספיגה עולה בצורה חדה. אחת הדוגמאות לכך הוא משקה הפונץ' המסורתי המוגש חם ולמרות אחוז האלכוהול הנמוך יחסית (מעורבב עם מיץ) שבו, המשקה משפיע עלינו מהר מאוד וגורם לתחושת סחרור קלה. מכאן שהמנהג להגיש בירה קרה או להוסיף כמויות של קרח למשקה, מאטים את קצב ההשתכורת ומאפשרים שתיית כמות גדולה יותר כדי להגיע לאותו סף שכרות.

מוגז - משקה מוגז מעודד את קצב ספיגת האלכוהול לעומת משקה שאינו מוגז.

הפרעות בספיגה - נוכחות של שומן בקיבה במקביל לשתיית אלכוהול מעכבת את קצב מעבר האלכוהול מהקיבה לדם. זו אחת הסיבות שבגללה מגישים בברים מאכלים עשירים בשומן כמו זיתים, בוטנים, פיצוחים, חטיפים מטוגנים וגבינות. אכילת המזון השמן מאטה באופן משמעותי את קצב ספיגת האלכוהול וכך מאטה גם את קצב ההשתכרות. הפטנט הוא הזה טוב למי שלא מעוניין להשתכר מהר או רוצה בכלל להימנע מתחושת הסחרור, אבל זה גם טריק של בעלי הברים לגרום לנו לשלם יותר (על ידי קניית יותר אלכוהול) כדי שנוכל בכל זאת להגיע לתחושת ההשתכרות.

ערבובים - ערבוב האלכוהול עם משקאות אחרים, כלומר דילול ריכוז האלכוהול והוספת פחמימות רגילות על ידי שילוב מיצים, מאטה אף היא את קצב חדירת האלכוהל לדם.


* יעל דרור היא דיאטנית קלינית במרכז הרפואי שניידר ומנחת סדנאות הרזייה לילדים "קל על המשקל".