אחת ממלכות האכילה בעמידה היא השווארמה. תנסו לספור כמה דוכנים של שווארמה יש לעומת דוכני בורקס, פיצה, גלידה, המבורגר ואפילו חומוס, ותגלו שאין בכלל מה להשוות. רק הפלאפל איכשהו נותן פייט למלכה. לכן השווארמה הוא מאכל חשוב, שראוי שיתייחסו אליו טיפל'ה ברצינות.
אבל לא על הרייטינג לבדו תסתובב השווארמה. הפוטנציאל של הפיתה או הלאפה המתפוצצות האלה עצום. משחק בסוגי בשר שונים שנחרכים בכבשן קטן, נחתכים בסכין קצבים ענקית בלחייהם הצרובות, ומוחלקים לתוך פיתה לוהטת, מלאה פטרוזיליה, עגבניות, בצל בסומק, טחינה טרייה ושאר הפתעות. פצצה.
בטורקיה, בירת השווארמה, זה מעדן. גלילים עצומים של בשר כבש מסתובבים, מוכרים עבי בשר מורידים לכם את החום - בורדו הנוטף הזה ללאפה דקיקה. פרוסת עגבנייה, מזיגה של יוגורט, וקיבלתם כרטיס טיסה לשמים. בישראל מפגש עם המאכל הכה פופולרי מסתיים בדרך כלל באסון. את הכבש מחליפות חתיכות של נקבת הודו נקבה, היוגורט הוצא מחוץ לחוק ובמקומו מקבלים חומוס תעשייתי, והפיתה בדרך כלל עייפה מהחיים (או מהבדיחות של בעל הדוכן). כדי לשדרג את כל העיסה התפלה הזאת מעמיסים לכם מיליוני סלטים שלא קשורים לכלום (הכרובים למיניהם), חתיכת שומן כבש שרוף (זה הטריק לשחק אותה כאילו מדובר בשווארמה כבש אמיתית), צ'יפס בן 200, עמבה, רסק עגבניות עם חתיכות בצל ושאר חייזרים.
אבל מה לעשות - כשאנחנו רעבים אש המוח לא עובד (גם בימים טובים הוא לא משהו), הזיכרון מתעתע, ואנחנו נכנעים ליצר. אולי בתקווה שהפעם לשם שינוי נאכל שווארמה בת זונה. בדרך כלל זה מסתיים במפח נפש ותסכול. כשהשווארמה בינונית פלוס מינוס נאמר עליה שהיה סבבה. הרי אמרו לנו שבחיים צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. היינו כבר משלימים עם הידיעה שלעולם לא נטעם שווארמת מלכים, אבל אז באה משפחה טורקית אחת ובאקט חתרני פתחה את אחת השווארמות הכי טובות בארץ.
שווארמה הארד קור
זה התחיל בדוכן קטן בבת ים, לאחר מכן נוסף סניף בנחלת בנימין ובאחרונה השיקו שירות טייק אוויי. ניסינו, בטח שניסינו. בשיחת הטלפון הראשונה התנצלה בעלת הבית וסיפרה ש"יש לנו בעיות עם שליחות אחרי חמש, כי המשטרה שללה את הרישיון לשליח". כעבור שבוע ענה לנו צעיר מעובדי המקום. "אחי, תרשום פלאפון", הוא אמר, "אני לא שומע כלום מהקו". כששמע שההזמנה היא להארלם הוא התבאס. "מה אתה בא ברגל?", ניסינו להבין. "לא, באופניים". לבסוף הוא התרצה ולקח הזמנה, לא לפני שמסרנו לו קיצור דרך, והשבענו אותו לא לשים חומוס-צ'יפס-סלט בפיתה (19 שקל למנה).
שתי מנות שווארמה נבחנו - פרגית וכבש (את ההודו שמרנו לפעם אחרת). הפרגית היתה עדינה, טרייה, אבל לא ממש מסעירה. אנחנו אוהבים את השווארמה שלנו הארד קור, ולא כמעדן בסגנון סלט עוף באורנה ואלה. הסתערנו על הכבש, והאמונה בשווארמה כחול-לבן חזרה אלינו. המון חתיכות עבות, אבל רכות, עסיסיות ועשויות בדיוק במידה הנכונה נחו בפיתה. הן היו מתובלות בסטייל, ולא הרגו את הבשר. טחינה סמיכה ועגבניות לוהטות הוסיפו לחגיגה.
בשלב הזה נשלף הלחמג'ון (9 שקלים), אחד המתאבנים הכי אהובים עליי בעולם. בצק דקיק ורך, שזה עתה יצא מהתנור, מרופד בעיסת בשר ועגבניות עדינה שבעדינות. על זה פזורים עלי פטרוזיליה וחתיכות של עגבנייה טרייה. כמה פשוט, ככה נהדר. התבאסנו שלא הזמנו עוד 20 חתיכות. התנחמנו בקבב הטורקי. שני שיפודי ענק נחו בחמגשית. הראשון קבב אדנה (חריף), והשני אורפה (לא חריף).
אולי בגלל שכבר לא היינו בהכרה (באשמת הכבש והלחמג'ון) לא ממש הצלחנו לשים את היד על ההבדלים ביניהם, והם פשוט התבלבלו לנו. ניסינו לפצח החידה, נגסנו עוד ביס בבשר המרוכז, קראנו להם בשמות ופתאום גילינו שהצלחת ריקה. מי אמר שאי אפשר להשתכר מבשר?
"שווארמה שלנו" (טורק לחמג'ון). יהודה הלוי 39 פינת נחלת בנימין 77. טל' 5661661, 5667394. פתוח: א'-ה' 11:00-22:00, ו' 11:30-16:00. משלוחים (תלוי מתי תסתיים השלילה של השליח) חינם.