הראשון שעורבב

גיא גיסר על וויסקי מאלט גלנליווט שדווקא חלק ממותגיו היקרים והמיושנים יותר, מוצלחים פחות מאלה הבסיסיים שיושנו 12-18 שנה. סיפורו של המדד של המאלטים

גיא גיסר

אחד המשפטים שממצים בצורה הכי טובה את עולם הוויסקי מאלט הוא:
"The malt takes all the glory, but the blended whisky pays the bills". אמנם המאלטים הם אלו שמקבלים את כל התהילה, התשבוחות והתרועות, אך בסופו של דבר, ללא הוויסקי בלנדד, אף מזקקת וויסקי מאלט לא היתה מסוגלת לקיים את עצמה.

רוב מזקקות הוויסקי מאלט בסקוטלנד מוכרות יותר מ- 80% מהמאלטים המשובחים שלהן לחברות המייצרות וויסקי בלנדד, המכיל וויסקי מאלט ו-וויסקי גריין. הפ??ן הכלכלי מראה שהדבר משתלם מאוד - אותם יצרני וויסקי בלנדד מוכרחים להשתמש במאלטים איכותיים כדי לקבל וויסקי בלנדד בטעם אחיד, והם מוכנים לשלם למזקקה הון תועפות על כך. אבל הפן העקרוני מציק - לא חבל על וויסקי כ"כ משובח? ככה סתם "לזרוק" אותם לבלנדד?

אז בסדר, למדנו כבר שבחיים צריך לפעמים להתפשר ולכן כל עניין המאלטים המבוזבזים, בסופו של דבר, עושה לתעשייה רק טוב. היום הכול התהפך, ואם פעם היו אומרים שבלי המאלט אין בלנדד, היום אומרים שבלי הבלנדד לא יתקיים המאלט - זו הנוסחה המודרנית.

באופן רשמי, החברה הראשונה שמכרה מאלטים לערבובים אחרים, היא חברה גדולה ומכובדת הקיימת גם היום ומייצרת את אחד המאלטים הידועים והמכובדים ביותר בסקוטלנד: הגלנליווט (The Glenlivet).

עוד בוואלה!

קליל בסוכות: סינטה צלויה על סלט פיקנטי

לכתבה המלאה

הבלתי חוקיים

הגלנליווט מגיע מאזור הספייסייד, אותו אזור בו מיוצרים גם הגלן פידיך והמקאלן. בתחילת המאה ה- 19, לאחר שהוחלט על מיסוי האלכוהול, החלו יצרני הוויסקי מאלט בסקוטלנד, שייצרו את הוויסקי שלהם כבר למעלה מ- 200 שנה, לייצר וויסקי באופן פיראטי. הם כונו "illicit whisky distillers" והממשלה, ביודעה על כך שוויסקי ממשיך להיות מיוצר באופן לא חוקי, שלחה פקחים שיסגרו את המזקקות הסוררות.

מרדפי חתול-עכבר נערכו בכל רחבי סקוטלנד בין המזקקים לפקחים ויצרנים רבים החלו להשתמש בדודי זיקוק נמוכים וקטנים יותר מהרגיל, משום שהיה קל יותר לשאתם על עגלות בעת שבורחים מהשלטונות. בגלל המרדפים האלה, העדיפו רבים מיצרני הוויסקי להתמקם באזור הספייסייד, מחוז עשיר במים בתוך אזור ההיילנדס שנהר הספיי (Spey), (שעל שמו קרוי האזור), חוצה אותו ועל גדותיו הוקמו רוב מזקקות הוויסקי. ההיילנדס הוא אזור הררי בצפון סקוטלנד, שהפקחים התקשו להגיע בו למזקקות הבלתי חוקיות.

האדם הראשון

ג'ורג' סמית', חקלאי סקוטי שהמשיך את שושלת משפחתו וייצר וויסקי מאלט, היה מאז ומתמיד איום על יריביו והחווה שלו שכנה צמוד לנהר הליווט. בשנת 1823, העביר הדוכס מגורדון (the Duke of Gordon) חוק הקובע שתמורת 10 ליש"ט מדי שנה ומס קבוע על כל גלון של תזקיק, ניתנת אפשרות לכל יצרן וויסקי להוציא רישיון ולהפוך לחוקי לחלוטין. כששמע סמית' על החוק החדש', ניגש להגיש את המסמכים הדרושים, והפך לאדם הראשון שקיבל אי פעם רישיון לייצר וויסקי בסקוטלנד.

לאחר קבלת הרישיון, החל סמית' לייצר כמויות גדולות יותר של וויסקי ללא חשש מהשלטונות והמכירות עלו בהתאם. כתגובה לכך חששו כמה מבעלי המזקקות השכנות מפשיטת רגל וכמה מהן החליטו לשרוף את המזקקה של סמית', כשהוא בתוכה. למזלו של סמית', ולמזלנו, המזימה לא עלתה יפה, וזאת בזכות ערנותו של הדוכס מגורדון עצמו, שעקב באופן אישי אחרי המהלכים באזור הליווט, וכששמע שמועות על ההצתה הקרבה, סיפר לסמית' והלווה לו שני רובים להגנה עצמית. לאחר מספר שנים נסגרו שאר המזקקות הפירטיות.

און דה האוס

בשנת 1853, כמה שנים לאחר שרוברש שטיין ואניאס קופי פיתחו את שיטת הזיקוק הרציף, הגלנליווט זכה לתואר נוסף, ומכובד במסגרת מותג הוויסקי בלנדד הראשון שיוצר ונקרא "Glenlivet Usher's Old Vatted". האיש שערבב אותו היה אנדרו או?ש?ר, סוכן מכירות ממולח של הגלנליווט.

עם הזמן הפך הוויסקי בלנדד לוויסקי הנמכר ביותר, והגלנליווט, שהיה המרכיב העיקרי בבלנדד הראשון, קיבל פרסום אדיר ותנופה שיווקית 'און דה האוס'. לאחר הבלנדד הזה יצאו עוד ועוד מותגים, והשאר כבר היסטוריה.

ב- 1858 הוקמה מזקקה חדשה של הגלנליווט, גדולה ומודרנית יותר, שמוקמה בצמוד לפסי רכבת. המיקום סייע בהובלת הבקבוקים ממקום למקום בקלות ובמהירות. בשנות ה- 80 של אותה מאה פנה ג'ון גורדון סמית, נכדו של ג'ורג' המייסד, אל בית המשפט בתביעה ש- 5 מזקקות וויסקי שכנות יורידו את הכינוי "גלנליווט" משמן, וטען כי השם גלנליווט שייך לו.

בית הדין קבע כי השם "גלנליווט" לא שייך לאף אחד, משום שמדובר באזור בספייסייד, אך נתן לסמית' את האפשרות להשתמש במילה ללא כל תוספות, ודרש מהמזקקות האחרות להוסיף לצד השם מילה או יותר. סמית' קיבל את ההכרעה, וקרא למאלט שלו הגלנליווט (THE Glenlivet), כשהוא מדגיש את ה- THE, כסימן לכך ש'אנחנו' הראשונים והמקוריים.

המדד האמיתי של מאלטים מהספייסייד

במהלך שתי מלחמות העולם המזקקה, כמו שאר מזקקות הוויסקי בסקוטלנד, נאלצה לסגור את שעריה עקב מחסור בשעורה, ולמעשה פרט לשנים הללו, המזקקה פועלת כמעט רצוף מתחילת הדרך. ב- 1958, בדומה למקרים רבים אחרים בהיסטוריה של הוויסקי הסקוטי, פרצה שריפה במזקקה. היא אמנם לא השמידה את כל הוויסקי שבחביות, אך כילתה לחלוטין את כל הבניינים המקוריים. ייצור הוויסקי לא פסק והשיפוצים החלו באופן מיידי והסתיימו במהירות.

הגלנליווט הוא מאלט ספייסיידי שורשי. השילוב המושלם בין היישון, העישון הקל והטעמים העדינים שבו הופך אותו, בעיני חברים רבים בתעשיית המאלטים, למדד האמיתי של מאלט מהספייסייד. כל מאלט אחר נמדד ביחס לגלנליווט, וזו מחמאה גדולה מאוד.

כיום שייך הגלנליווט לאחים שיבאס, ולתאגיד האלכוהול ענק סיגראם. פרט למכירתו כמאלט מובחר, הגלנליווט הוא מאלט מוביל במותגי וויסקי בלנדד רבים, ביניהם שיבאס ריגאל ורויאל סאלוט, ואף במותגי פ?יו?ר מאלט, כגון גלן גראנט.

מותגים

גלנליווט 12 - Glenlivet 12 Years Old

המותג הבסיסי של הגלנליווט, שכבר מעיד על האיכות. שילוב נכון של חביות שרי עם ארומה מעט מעושנת, טעם קליל ומאלט נהדר לכל אוהבי המאלטים הנעימים והרכים, ובמיוחד למי שרוצה להתנסות במאלטים בפעם הראשונה. נהדר וטעים.
הגלנליווט מוציאים את גרסת ה- 12 שנה שלהם בפינישים שונים, כגון עצי אלון "לימוזין" צרפתיים (שהוא העץ ממנו בונים את החביות שבהן מיישנים קוניאק) חביות אלון אמריקאיות ועוד. 40% אלכוהול.


גלנליווט 15 פרנץ' אוק ריזרב - Glenlivet 5 Year Old, French Oak Reserve

גרסה משופרת לעומת ה- 12. החבית נותנת לוויסקי טעם מעט מתקתק ומתובל, ויחסית למאלט בן 15 הוא קל ונעים. 40% אלכוהול.


גלנליווט 18 - Glenlivet - 18 Years Old

אחרי 18 שנה בהן שכב בחביות, מקבל הגלנליווט טעם עשיר, מלא ועמוק. ארומה מעט יותר מעושנת וטעם מעט יבש. זכה לפני כמה שנים ב- 2 מדליות זהב בקטגוריית המאלטים בני גילו בתחרות ה- International Wine and Spirit Competition (I.W.S.C). 43% אלכוהול.


הגלנליווט ארכייב- 21 - Glenlivet Archive- 21

הארכייב קרוי כך משום שאת החביות הללו, המכילות וויסקי בן 21 שנה, לא מניחים במחסני היישון הרגילים, אלא במקומות המיוחדים במזקקה בהם שומרים את כל המאלטים הישנים, ומכאן השם: הארכיון.

יחסית למאלט בן 21 הארכייב מאכזב, בעיקר כי לא ניכרות בו השנים. הוא עדין וחלק מדי, ללא החספוס הלו מצפים ממאלט בן 21. במחיר של הארכייב כדאי להישאר עם עודף בכיס, לקנות את ה-18 שנה ולקבל מאלט עשיר באיכויות. 43% אלכוהול.


הגלנליווט 30 אמריקן אוק פיניש - Glenlivet 30 Year Old American Oak Finish

הפרימיום של הגלנליווט, אך גם כאן, כמו במקרה של הארכייב יש בעייתיות. מאלט בן 30 שנה, אם מטפלים בו כמו שצריך, אמור לתת תוצאה טובה, ולו בגלל הגיל. לכן, כשמאלט איכותי ומוערך כמו הגלנליווט מוציא מאלט בן 30 עם פיניש, זה יכול להיות אחד משניים: או הע?ל?ית של המאלטים, או פ?לו?פ? גדול. במקרה שלנו, מדובר בפלופ, לא גדול אבל פלופ. מדוע?
מכיוון שמאלט בן 30 שמשווק כפיניש, בעצם אומר על עצמו שמשהו לא היה בסדר בתהליך. אולי החבית לא נתנה את מה שציפו, האוויר, המים או כל דבר אחר. העובדה היא שמרבית טועמי הוויסקי המקצועיים לא נותנים לגלנליווט 30 ציונים גבוהים מדי וכמעט כולם מאותה סיבה: הפיניש המיותר. 48% אלכוהול.

לגלנליווט, כמו למאלטים רבים וטובים אחרים, יש מגוון רחב מאוד של מותגי וינטאג' משנים ספציפיות בהן החליט המאסטר דיסטילר שהתזקיק הוא ברמה גבוהה יותר מאשר בשנים הקודמות. אין מקום להזכיר את כולם, אז נציין כמה מיוחדים:


הגלנליווט 1948- 50 שנה - The Glenlivet 1948 – 50 Years Old

וויסקי בן 50 שנה, מה יש להוסיף? שום פיניש , רק הוויסקי נטו. הוכנס לחבית ב- 1948, ובוקבק בדיוק 50 שנה לאחר מכן, ב- 1998. וויסקי יבש, מעושן באופן עדין אך עשיר בטעמים ובארומות מתקתקים בגלל חביות השרי בהן יושן. כ- 2,500 ש"ח לבקבוק דקאנטר מעוצב, לכל המעוניין. 40% אלכוהול.


הגלנליווט 1943, 55 שנה - The Glenlivet 1943 – 55 Years Old

הבעיה היחידה היא העיצוב של הבקבוק: סטנדרטי לחלוטין, נראה כמו עוד בקבוק וויסקי בן 12 וחבל.

הוויסקי עצמו, לדברי מי שטעם ממנו, הוא קלאסי ביחס לוויסקי ששכב בחבית שרי 55 שנים: ע?צ?י ויבש, מתקתק, מעושן, מתובל ומלא. מייקל ג'קסון הגדיר אותו כ"מראה את גילו באופן בטוח, צעקני ומוחצן. אהבתי כל רגע". מחירו עומד על כ- 10,000 ש"ח, כך שככל הנראה לרובנו הוא ימשיך להיות צעקני, אבל לא על המדף הביתי. 40% אלכוהול.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully