סבתא יודעת הכי טוב

האם יש אמת מאחורי אמירות ותרופות סבתא, או שהאמת טמונה מאחורי ההנחיות וההצעות למזונות שחשוב לאכול? האם יש בסיס מדעי לאמירות או שמדובר במיתוסים? או במילים אחרות האם סבתא תמיד צודקת? קצת סדר בין מיתוסים ומדע.

אחת האמירות שכולנו שמענו מגיל צעיר היא שצריך לאכול את הירקות והפירות ביחד עם הקליפה כי כל הוויטמינים נמצאים שם. האמת שבתור ילדים לא כל כך היינו מעוניינים באותם חלקים קשים של הפרי והירק. האם בגלל זה אמרו לנו את זה, כדי שנשתכנע לאכול את הקליפה?

מבחינה תזונתית הקליפות של הפירות והירקות עשירות מאד בסיבים תזונתיים וקצת פחות בוויטמינים (בדרך כלל, תוכן הפרי/ירק מכיל את מרבית הויטמינים והמינרלים). עם זאת, לסיבים התזונתיים חשיבות רבה מאד בפעילות תקינה של מערכת העיכול, הם חשובים מאד ביחס ליצירת תחושת שובע, העלאת חילוף החומרים, הפחתת ספיגת כולסטרול ושומן בגוף, איזון רמות סוכר בדם ועוד. מכאן שאכילת הקליפות מאד חשובה. בכל אופן, על קליפות דגנים, ניתן לומר שהן עשירות גם בויטמינים חיוניים ומינרלים כמו ויטמינים מקבוצה B.

בכל פעם שאנחנו מצוננים, אומרים לנו שנאכל למרק עוף. עד לא זה היה מיתוס בלבד, אך לאחרונה נבדק הנושא באחת המעבדות הרציניות ביותר בארצות הברית ונמצא כי אכן יש צדק בדברים ומרק העוף משפיע על פעילות מערכת החיסון בדומה לאנטיביוטיקה. במחקר נבדקו 13 סוגים שונים של מרקי עוף ובכולם נמצא כי השפעת המרק על תנועת תאי מערכת החיסון דומה, ואפשרה הפחתה בחומרת הצינון ובדלקות במערכת הנשימה העליונה. אם כך, סבתא צודקת - למרק העוף מגיע כבוד וצ'אנס, לפני שאנו רצים לקנות עוד כדור להקלה על הצינון.

שיטת טיפול נוספת המיועדת להקלה על מכאובים וטיפול בעיקר בכאבי גרון ובטן היא שילוב בין דבש לתה. האמת היא שמבחינה מחקרית מצאו שלדבש יש סגולות ריפוי מובהקות העוזרות בהחלמת פצעים, עיכוב פעילות חיידקים, וירוסים ופטריות. עם זאת, הפעילות הרפואית נהרסת מעל טמפרטורה של 40 מעלות צלזיוס. לכן, מומלץ לא להכניס את כפית הדבש לתה הרותח ולשלב אותו בנפרד לצד השתייה החמה. אפשר גם להוסיף את הדבש לתה רק לאחר שהתקרר.

עוד מיתוס שייתכן שהגיע מכיוונים שונים. ייתכן שמקורו נובע מהרצון לא להתמלא מנוזלים בזמן האוכל ולאפשר אכילה מסודרת של מזון מוצק. יש הטוענים כי השתייה מקשה על אנזימי העיכול להגיע למזון ולפרקו. נתון זה אינו נכון, וחשוב לזכור כי בעת הגעת המזון לקיבה הוא מתערבב עם חומצת הקיבה ושם עובר את הפירוק הראשוני, את האנזימים הוא פוגש רק לאחר מעבר למעי.

עם זאת, שתייה בזמן האוכל אינה מומלצת לאנשים הסובלים מצרבות, בחילות או הקאות וזאת כדי למנוע עומס ולחץ על הקיבה. אנשים כאלה, מומלץ שיקפידו על הפרדה של לפחות חצי שעה בין אוכל מוצק לשתייה, ואף יקפידו על ישיבה בזמן האוכל ולאחריו, על מנת למנוע עלייה של האוכל מהקיבה לוושט.

פופאי המלח היה איש מצויר מקסים ואף פרסומת טובה לתרד. אמנם התרד מכיל ערכים גבוהים של ברזל ביחס למזון צמחי אחר, אך ספיגתו במערכת העיכול אינה יעילה כי על מנת לאפשר ספיגה טובה יותר של הברזל, צריך סביבה חומצית. אחת הדרכים היא לשלב משקאות על בסיס פרי הדר העשירים בויטמין C (מבחינת המבנה הוא "חומצה אסקורבית"), גם תוספת מיץ לימון או עגבניות, גמבה ופרי אחר העשיר בויטמין C (מלון, ליצי) ישפרו את ספיגת הברזל ממקור צמחי. מכאן, שפופאי המלח, כבודו במקומו מונח, אך הברזל מהתרד לא כל כך מוצלח (אלא אם נעזור לו להיספג טוב יותר).

אין קשר בין תנוחת הגוף בזמן האכילה לבין המקום אליו יגיע המזון בסופו של דבר. הצטברויות השומן באיברים שונים בגוף (בטן, ישבן, אגן, ירכיים) מושפעת מאיזון הורמונלי, גנטיקה, מידת הפעילות הגופנית וחילוף החומרים שלנו. אכילה בשכיבה או בישיבה לא נכונה, עלולה לגרום ללחץ על הקיבה או לגרום לעלייה של המזון בקרב אנשים רגישים. כאמור, העמידה בזמן האוכל לא תגרום לאוכל להגיע לרגליים. אכילה בעמידה אולי נחשבת ללא מנומסת ופוגעת בסדר הטוב, אך כל השאר הוא רק מיתוס.

אני מכירה כמה אנשים שעד גיל מבוגר אימצו את ההנחיה לשינה טובה יותר באמצעות שתיית כוס חלב עם דבש לפני השינה. הבסיס למיתוס הוא ייצור הורמוני השינה המלטונין והסרטונין. חומר המוצא לייצורם הוא חומצת האמינו טריפטופן הנמצאת בכמות גבוהה יחסית במוצרי החלב. יש הטוענים כי גם בדבש יש מרכיבים תזונתיים העוזרים בהרגעות הגוף והכנתו לשינה. מכאן, הבסיס המדעי אולי קיים, אבל את ההשפעה בפועל על איכות השינה, כל אחד צריך לבדוק באופן אישי.

הפסקת האכילה בשלב מוקדם של הערב יכולה להיות אולי טיפ טוב, במסגרת דיאטה, למי שרגיל "לבלוס" בשעות הערב המאוחרות, אך היא אינה מתאימה למי שעובד, לומד או מתאמן בספורט עד מאוחר (או בכלל הולך לישון מאוחר). ההנחיות מבחינה תזונתית הן לא לאכול מזון כבד מדי בסמוך לשעת השינה, על מנת לא להעמיס על מערכת העיכול. עם זאת, אכילה כשעתיים לפני השינה היא לגיטימית, לא משנה מתי הולכים לישון.

לבדיחה הידועה על כך שלארנבת אין משקפיים ולכן הגזר טוב לראייה, יש כבר זקן. הבסיס המדעי לאמירה הוא התכולה הגבוהה של ויטמין A במזון כתום, כשהגזר מהווה את המזון הבולט שבחבורה. ויטמין A חיוני מאד להתפתחות שלנו בגיל צעיר, להתפתחות הרשתית בעין ובמיוחד לפיתוח יכולת הראייה בלילה. עם זאת, אכילה מרובה של גזר לא תוכל לתקן את הצורך במשקפיים בגיל המבוגר.

זהו אחד המיתוסים שהכי קשה לעקור מהתודעה. הקשר בין לחם לבין השמנה נחרט כמעט בכל אחד מאיתנו בגיל צעיר ובעיקר בקרב אלה שגדלו כילדים שמנים. הלחם הוא מזון מאד בסיסי שנותן תחושה טובה בעת אכילתו בשל שחרור הורמונים מסוימים במוח. הלחם מורכב בעיקר מפחמימות ופרוסה מכילה 70-80 קלוריות. הבעיה מתחילה בתוספות שעל הלחם ולא בלחם עצמו. מי שמגדיר את עצמו כמכור ללחם יכול להיעזר בלחם קל המכיל מחצית מכמות הקלוריות בהשוואה ללחם רגיל, אך אל תפלו את הלחם לרעה. איכלו במידה ותיהנו מכל פרוסה.


* יעל דרור היא דיאטנית קלינית במרכז הרפואי שניידר ומנחת סדנאות הרזייה לילדים "קל על המשקל".