בניגוד לפיצוץ האוכלוסין האופייני לסדר פסח אצל רוב עדות ישראל, הסדר שלנו היה מצומצם השנה באופן מרענן ומנה כ-4 נפשות: אנוכי, בן זוגי והוריי. אם חשבתם שבמשפחה חילונית, פולנית מוותרים על כל גינוני החג בגלל מיעוט משתתפים טעיתם. לא רק שהייתה צלחת פסח, אלא ההגדה נקראה במלואה וברוב טקסיות עד שלב האוכל, מה שגרם לחבר שלי לכרסם את כל העלים של הכרפס עוד לפני שהגיע הגפילטע.
מאז שאני זוכרת את עצמי, סדר פסח בניהולו של אבי הארכיאולוג, לווה תמיד בפרשנות היסטורית ומקראית שחלק בלתי נפרד ממנה הוא סיפורם של הבדווים בסיני. כי אם כבר מספרים בסיפור יציאת מצרים למה לא להמחיש אותו בעזרת שוכני המדבר ולהראות שיש זיקה אמיתית בין איך שהבדווים חיים לבין התנהלותם של בני ישראל במדבר סיני כפי שכתוב במקורות. כך מדי משפט בהגדה, עוצר אבי (וככל שיש פחות משתתפים כך העצירות והפרשנויות מרובות יותר), מבאר, מסביר וזורק לחלל הסדר שאלות ותובנות מעוררות מחשבה.
השנה עלה על נס ההתפלפלות הפילוסופית עניין העם הנבחר ("כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים") וקיבל חיזוק עם מאמרו של א.ב יהושע בעניין האנטישמיות שייתכן שהעם היהודי מעורר כלפי עצמו ולא בכדי (מוסף החג של ידיעות אחרונות). אם טרם אכלנו לפחות זכינו במזון למחשבה.
ואם לא הבנתם עד כה, אומר מפורשות שגולת הכותרת של הסדר בבית הוריי אינה המזונות המוגשים לשולחן, אלא המזונות הרוחניים. אמי, שונאת את המטבח שנאת מוות, לא מתביישת להודות בכך, ולכן שמחתי להכריז בפניה שאני אכין עוף והגדלתי לעשות כשהחלטתי גם להכין לראשונה בחיי כבד קצוץ וללוות את המנה העיקרית באפונת שלג.
אחרי הטעימות של צלחת הפסח ופשיטה על החרוסת (באדיבותו של אחי הצטיידנו גם במצה שמורה כשרה דלוקס אבל גם קשה לבציעה) התחלנו לאכול. הארוחה נפתחה בגפילטע שאמי הכינה ובמרק עוף צח עם כופתאות שהיא מצטיינת בהכנתן והן אהובות עליי יותר מכל כופתה אחרת, דווקא משום שהן דחוסות ולא אווריריות. בהמשך טעמנו מהכבד הקצוץ (יש מקום לשיפור) ולמנה עיקרית התענגנו על העוף בשזיפים וטימין, שלמזלי יצא בדיוק כמו שצריך. התרעננו עם אפונת השלג שנחלטה במים בדיוק דקה כדי שתישמר פריכותה (אבא: "זה קשה. למה זה לא מבושל?"). בנוסף היה גם צלי בקר ברוטב - רך ונימוח, אורז לבן, פשטידת פסח עם צימוקים, סלט חסה עם אגוזי מלך ווינגרט, גזר מתוק ושעועית לבנה ברוטב עגבניות (אמא לא ידעה שאני כבר מביאה את מנת הקטניות). לקינוח הוגש קומפוט מסורתי ועוגת שוקולד של פסח לא רעה בכלל בהתחשב בנסיבות.
לשמחתי הרבה, החרוסת הוכנה בכמות מספקת השנה מה שאפשר לי למלא קופסת פלסטיק שלמה במתוק הטעים הזה. בן זוגי העיד שאבא שלי הפליא בקריאת ההגדה וציין שמעולם לא הבין אותה טוב יותר מאשר בסדר פסח השנה.
