כשהוזמנתי לארוחת ליל הסדר אצל משפחת סיידא, ידעתי שזו לא תהיה ארוחה רגילה, בכל זאת ארוחת חג פרי ידיו של השף בני סיידא. ואכן צדקתי.
אני, שאם ננסח זאת בעדינות, מורגלת בארוחות סטנדרטיות של בית פולני רחמנא ליצלן, התרגשתי עד מאוד, אך בן זוגי היקר, בנו של השף המהולל - שהורגל כל חייו לארוחות גורמה - לא התרגש כלל.
כבר הייתי במספר ארוחות בבית משפחת סיידא, וכל אחת מהן הייתה משובחת מקודמתה, אבל לשפע שנפרש בפניי בערב החג לא היה אח ורע. אפילו תפריט היה על השולחן, שבישר את כל שעתיד לבוא.
את פנינו קידם שולחן חג ערוך לפי הספר ל-15 אנשים ומקושט בפרחים, נרות ואגוזים. קיוויתי בלבי שלא נאלץ לקרוא את כל ההגדה עד שנגיע לעיקר ואכן, תפילותיי התגשמו, אלוהים או שמא אליהו הנביא נענו לתחינותיי וההגדה נקראה במהירות, תוך דילוגים גדולים, לא לפני שהתענגנו על חרוסת נהדרת, שלא דמתה לשום חרוסת שטעמתי בחיי, נימוחה ומתקתקה, משולבת ביין טוב.
מנת הפתיחה הייתה פטה כבד עוף עם יין מרסלה. אני, שמעדיפה בימים כתיקונם, כבד אווז, הייתי קרובה ללקק את הצלחת. הטעם היה נהדר והמרסלה עידנה את טעמו של העוף. אין ספק התחלה נהדרת.
משם עברנו למנות העיקריות, והיו הרבה כאלה התחלתי בקציצות הפארסה הנהדרות שתרמה אמו של בן זוגי והיו רכות ונימוחות. אחריהן טעמתי את הממולאים של אמו של השף חצילים ממולאים בבשר בקר ועלי גפן ממולאים באורז. שניהם היו טעימים להפליא. אין ספק, כישרון בישול עובר בתורשה.
המשכנו עם קציצות קטנטנות בגודל ביס עם שקדים, צימוקים ובצל מטוגן, שהיו מתקתקות במידה מדויקת ונאכלו בשקיקה. בנוסף, על שולחן החג הונחה מנת בשר טלה בדרגות בישול שונות, לפי דרישת הסועדים. אני זכיתי במנה "האדומה והחיה" שהייתה טעימה להפליא, רכה ומעוררת תיאבון.
כדי שלא יורגש חסך, הונחו על השולחן עוד שתי מנות, אבל כדי שהמכנס לא יתפקע עצרתי. היו שם בקר ברוטב פטריות ופילה סלמון ברוטב שום שמיר שהיו מצויינים, תאמינו לי טעמתי מהם כמה שבועות קודם לכן: הסלמון סופג את טעמו של הרוטב ה"שומי" ונמס בפה והבקר רך ומשתלב נהדר עם הרוטב. המנות הבשריות לוו בסלט חסה ואבוקדו, שאני מסוגלת לסיים קערה שלמה רק ממנו.
ואז הגיעו הקינוחים, הראשון שבהם היה פרפה תותים ברוטב תותים ופירות יער. אין מילים והשני, שהגיע לצד קפה משובח היה עוגת אגוזים נהדרת ומתוקה.
בסיום הסדר הודיתי לאלוהים ולאליהו שלא אני זו שצריכה לנהוג ולא נשאר אלא לשמוח שלצד המתנה שהבאנו, דאגנו גם להצטייד בקופסאות פלסטיק, כדי שנוכל להמשיך להתענג בבית כל השבוע.
ואנחנו אומרים: בני, איפה המתכונים?
