עברו החגים, החופש הגדול בפתח, אפשר לחזור לשגרה? אפשר סופסוף לחזור ולדבר "סתם לחם"? הרי החגים, עם כל הכבוד והשמחה שבהם, הם רק ניצוצות הקודש הבודדים המקשטים את ים החולין של שאר ימות השנה. וה"עוגות-פלוס-שונות" הם בסך הכל ה"משהו הנוסף" המאייר את שגרת הלחם היומיומית. לא ככה?
הטעם הוא פונקציה של זמן
כאשר בלחם עסקינן, אפשר לומר ש"הטעם הוא פונקציה של זמן או חומר". הזמן משחק תפקיד חשוב ביותר בהתפתחות הטעם, במיוחד בלחמים "עניים". בצק העשוי מחומרי הגלם המינימליסטיים: קמח, מים ושמרים, בנוי לרוב על בסיס של בצק מקדים שבו כמות שמרים קטנה, כך שתהליך הכנתו הוא הדרגתי וארוך. במשך זמן התפיחה הממושך מתפתח הטעם ה"לחמי" העשיר, גם ללא כל תוספת של חומרי טעם חיצוניים. ולעומת זאת, לחם שבצקו מועשר בשומן, סוכר, לפעמים ביצים, וכיוצא באלה תוספות שונות וגם משונות - טעמו יכול להיות מוצלח גם כשזמן התפיחה שלו קצר ותהליך ההכנה שלו מהיר יחסית.
אנשים שואלים תמיד: אפשר להוציא את החמאה מהמתכון? אפשר לוותר על הביצים? אפשר להפחית מהסוכר? ובכן, אפשר הכל. תורידו זה, תורידו ההוא, תשמיטו מהמתכון את כל מילות היחס, סימני הפיסוק והרווחים בין המילים על מנת לקצרו, אני יודעת שמתכונים ארוכים הם מעייפים. תשאירו רק את הקמח בבקשה. קצת מים מהברז לא נחשבים ממילא, ואת השמרים אפשר לקלוט מהאוויר, בבחינת "יש מאין". אם מסכימים להשאיר קמח אני מאמינה שיצא לחם כלשהו. תיאור טעמו יכול לנוע מ"אכיל-בקושי" ועד ל"מדהים-חבל-לכם-על-הזמן-איזה-לחם-ווה-ווה-ווי-ווה", הרבה בהשפעת זמן התפיחה שהוקצב לו.
איך לחם נולד?
כמו השיר, שנולד כמו תינוק? כן, גם לחם נולד קודם כל מתוך החשק והדחף לעשותו. ואיזה מין לחם יצא לנו, איזה וריאציה נעשה הפעם על בסיס נוסחת הלחם הקבועה, הידועה והעתיקה - זה, שמתי לב, מושפע בעיקר מהשראה רגעית: ממתכון שקראנו באיזה ספר או אתר, מתמונה מושכת לב שתפסה את עיננו בז'ורנל, מחומרי הגלם המצויים תחת היד ואפילו מסתם הרהור שחלף במוחנו.
הנה וריאציה פשוטה להכנה וממש לא תובענית על הנושא הנצחי "לחם בסגנון כפרי", גרסה שנולדה בהשראת תמונה יפה של... פרח חמנית ודבורים.
לחם דבש וחמניות
חומרים ל-2-3 כיכרות:
3 כוסות קמח מלא
4-3 כוסות קמח לחם לבן
1 כף מלח
¾ כוס סובין
½ 1 כפות שמרים יבשים (או 30 גרם שמרים טריים)
½ 2 כוסות מים פושרים
¼ כוס דבש
50 גרם חמאה מומסת או 2-3 כפות שמן
1 כוס זרעוני חמניות קלופים לא קלויים
לציפוי:
ביצה טרופה
מעט גרעיני חמניות וסובין
אופן הכנה:
1. מנפים לקערה את הקמח המלא ו-3 כוסות מהקמח הלבן. מוסיפים את המלח והסובין ומערבבים. מוסיפים את השמרים היבשים ומערבבים (אם משתמשים בשמרים טריים, ממיסים אותם מקודם בקערית נפרדת עם כוס מהמים וכפית מהדבש, משהים לתסיסה במשך מספר דקות ומוסיפים אל תערובת הקמח עם שאר החומרים).
2. יוצרים גומה בתערובת הקמח ומוסיפים אליה את הדבש, החמאה המומסת והמים ומערבבים לבצק אחיד.
3. לשים את הבצק במשך כ-10 דקות עד שיהפוך חלק וגמיש. אם הבצק דביק מאוד ולא נוח ללישה - מוסיפים עוד מעט קמח לבן, לפי הצורך.
4. מגלגלים את הבצק בקערה משומנת קלות, מכסים בניילון נצמד או במגבת לחה ומשהים לתפיחה כשעה-שעה וחצי, עד הכפלת הנפח.
5. מוציאים את הבצק מהקערה, משטחים אותו ביד על משטח לעלה עבה ורחב ומפזרים עליו את גרעיני החמניות. מגלגלים ולשים ביחד עד לפיזור אחיד של הגרעינים בבצק.
6. מחלקים את הבצק ל-3 או 2 חלקים שווים, לשים מעט כל חלק ומעצבים לכדור מהודק. מניחים את הכדורים על נייר אפייה בתבנית התנור, משטחים אותם קצת באצבעות הידיים, מכסים בניילון או במגבת לחה ומשהים לתפיחה כ-45 דקות, או עד הכפלת הנפח.
7. מברישים את פני הכיכרות שתפחו בביצה טרופה ומפזרים מעט גרעיני חמניות וסובין לקישוט.
8. אופים בתנור שחומם מראש ל-180°, כ-40 דקות, או עד שהכיכרות ישחימו וייעשו קלות במשקלן.
9. מוציאים את הכיכרות מהתנור ומצננים על רשת.