הכי ישן שיש

גיא גיסר מאשר שהמזקקה של הוויסקי האירי בושמילס, היא הוותיקה ביותר בעולם. הוויסקי? אירי טיפוסי

  • אלכוהול
גיא גיסר

תעשיית האלכוהול העולמית מלאה בגימיקים שיווקיים. מה זה מלאה, מפוצצת. אחת השיטות שעובדות הכי טוב על הלקוחות היא שיטת ה"הכי": לכל משקה מוצמדת המילה "הכי", ובין אם התואר מוצדק או לא, הוא עובד על המוח ומצליח לעשות רושם. ג'וני ווקר הוא הוויסקי הכי נמכר, אבסולוט היא הוודקה עם הכי פחות סוכר, הבקבוק של גראנט'ס הוא הכי יפה, בנדיקטין הוא הליקר הכי איכותי, ייגרמייסטר הוא הכי אופנתי ובקרדי הוא הכי נמכר בעולם. אלו רק דוגמאות של משפטים שמבחינתם של הרבה לקוחות הם האמת, ואין אחרת זולתה. ואם משהו הוא "הכי", אז למה שאני לא אנסה ממנו?

לעומת כל הסופרלטיבים הגרנדיוזיים הללו, יש כמה מותגים שה"הכי" שלהם הוא אמיתי ונכון ואחד מהם הוא מותג וויסקי אירי מאוד מפורסם, המתהדר בתואר המכובד "הוויסקי הכי ישן בעולם: "בושמילס"

עוד בוואלה!

מהפכה לעור הפנים: ההזרקה שתחזיק מעמד יותר משנתיים

לכתבה המלאה

על שם נהר בוש

הבושמילס (Bushmills) נוסד רשמית ב-1608, מה שאומר שהשנה הוא חוגג יומולדת 397! באותה שנה נתן א. צ'יצ'סטר, מושל אירלנד באותם הימים, לס?ר תומאס פיליפס - האחראי מטעם המלך ג'ורג' ה-1 על המטעים במחוז אולסטר - רשיון לנהל מזקקת וויסקי למשך שבע שנים. פיליפס לא היה היחיד ולא היה הראשון שקיבל באותה השנה רשיון להפעיל מזקקה, אך המזקקה שלו היא היחידה ששרדה עד היום.

בראשית דרכו, הבושמילס, שקרוי על שם כל הטחנות שהיו פזורות בסמוך לנהר ב?ו?ש שזרם לצד המזקקה, השתייך לקטגורייה בשם "אייריש פוט-סטיל" (Irish Pot Still) ולא נחשב ל-"וויסקי אירי מאלט". זאת בגלל הסיבה הפשוטה שהוויסקי שזוקק הכיל גם שעורה מונבטת (מאלט) וגם שעורה לא מונבטת, מה שאוסר לכנותו וויסקי כמאלט. בושמילס החל להימכר בכל רחבי אירלנד והפך לשם דבר בקרב אוהבי הוויסקי המקומיים. הבושמילס באותה תקופה היה בעל טעם וארומה מעט מעושנים בגלל המים בהם השתמשו לייצור הוויסקי. מקור מים (סט. קולומבוס ר?יל שמו) זרם דרך גושי כבול גדולים, והמים ספגו טעמים וריחות ממנו, והעבירו אותם הלאה, לוויסקי עצמו.

עם השנים ספגה המזקקה זעזועים כלכליים רבים, שנבעו מתחרות גדולה בינה לבין מזקקות בלתי חוקיות רבות, כמו גם חמש מזקקות חוקיות ששכנו באותו אזור. רק ב-1821, כשנחקק החוק נגד מזקקות פיראטיות, שבה המזקקה לפעול ולעבוד כמו בימים הטובים. בשנת 1784 עברה המזקקה למיקום אחר, אך שמרה על צביונה, על הטעמים ובעיקר על המורשת שלה, וכיום היא שוכנת באותו המקום כבר למעלה מ- 200 שנה.

געגועים לוויסקי בטעם של בית

בשנים 1885-1886 אלפרד ברנארד, צליין בכיר שביקר בכל מזקקת וויסקי אפשרית בסקוטלנד ואירלנד, הגיע למזקקת בושמילס מיד לאחר שפרצה בה שריפה שכילתה כמעט את כל המזקקה. גם כאן - כמו במקרה של שאר המזקקות - הוא בא כדי לעזור ולשפר את ניהול העסק. באותה שנה גדלה תפוקת הוויסקי לכ- 100,000 גאלון, המזקקה חתמה על הסכמי קניית שעורה עם חקלאים שגרו בסביבה וקנתה מהם את התבואה במחיר זול יותר ממתחרים רחוקים יותר. כמו כן, חיבור המזקקה לקו הרכבת סיעעה בהעברת סחורות לכל רחבי העולם.

ב- 1891 עבר בושמילס לייצר "וויסקי אירי מאלט" בשם "אולד גלין בושמילס" ( Old Glynn Bushmills), מאלט בן 5 שנים, המיוצר מ- 100% שעורה מונבטת. אותן שנים, גם בעקבות השינוי הדראסטי בתהליך הייצור, היו טובות למזקקה. גל גדול של מהגרים מאירלנד שטף את ארה"ב, ולאחר שאלו השתקעו במדינה החדשה, גברו הגעגועים לוויסקי מהבית. בושמילס לא נותרו אדישים ופתחו שוק חדש בו שיווקו את מרכולתם. תוך כדי הם "קנו" להם לקוחות נוספים ילידי ארה"ב, שאהבו את הטעם העדין והרך של הבושמילס.

עם השנים החליפה מזקקת בושמילס כמה בעלים, עד שסוחר יין בשם סמואל בויד רכש אותה ב- 1921 והעלה אותה שוב לגדולה, בעיקר הודות למסעות פרסום מסיביים. בשנת 1933 רכשה בושמילס מותג מאלט אירי אחר בשם קולריין (Coleraine), וב- 1941 אף התמזל מזלם של הבעלים, ומסמכים רשמיים של המזקקה ששרדו את השריפה הגדולה ב- 1885, הגיעו לידיהם, ונתנו את האסמכתא הרשמית לכך שהמזקקה היא אכן הישנה ביותר בעולם.

לאחר מלחה"ע ה-II, שבה כמעט ולא יוצר וויסקי - לא בבושמילס ולא באירלנד בכלל- מניות החברה הרקיעו שחקים בגלל הציפייה לייצור מחדש והחברה נקנתה בידי איש עסקים בשם אייזק וולפסון, שהצליח לשווק את הבושמילס במדינות רבות ולהפוך אותו למותג בינלאומי אדיר.

התחרות הבדויה בין בושמילס לג'יימסון

בתחילת שנות ה- 70 רכש תאגיד האלכוהול הקנדי "סיגראם" את בושמילס, שהיתה יצרנית הוויסקי האירי היחידה שלא היתה חברה ב"אייריש דיסטילרס גרופ"(IDG), שיווק אותה בעוד מדינות והגדיל את הרווחים מהמותג במיליוני דולרים. לבסוף נכנע ומכר חלק ממניות בושמילס ל- IDG, שסוף סוף הצליח להשיג שליטה בכל מותגי הוויסקי האירי.

זה המצב גם היום, כשההבדל היחיד הוא שקונצרן פרנו-ריקאר רכש את המזקקה, אך בושמילס עדיין שייכים ל- IDG, ומכאן נובע שהיריב הגדולה של בושמילס, ג'יימסון, הוא למעשה יריב מבית. שני המותגים שייכים לאותה קבוצה, לאותו משווק ולאותם בעלים, ולכן אין יריבות מרה וקשה בין המותגים הללו כמו ביריבויות וויסקי אחרות מהעולם. יש הרבה פוזה, יענו תחרות, אך למעשה הכסף נכנס לאותו כיס.

כיום הבושמילס תופס את המקום השני במכירות הוויסקי האירי בעולם והוא מושך אליו עדת מעריצים שמוכנים להתחייב שהוא הרבה יותר טוב מהג'יימסון ה"צעיר" ממנו. האופנה היא לשתות את הג'יימסון כוויסקי למתחילים ואז "להתקדם" ולעבור לבושמילס. האמת היא, שמבחינת כובד, גוף, טעמים וניחוחות, ההבדל בין שניהם הוא די זניח - שניהם וויסקים איריים טיפוסיים, קלילים ולא מחייבים- אך על טעם וריח אני לא מתווכח.

מותגים:

בושמילס אורגינל (Bushmills Original):
ידוע גם בשם "בושמילס לבן" או פשוט בושמילס. מדובר במותג הפשוט של המזקקה - וויסקי בלנדד המכיל כ- 30% מאלט ו- 70% גריין. הוא מכיל תערובת של וויסקים בני 4 שנים, ובעצם הכי קרוב באפיוניו לוויסקי בלנדד סקוטי טיפוסי. על התווית יש הדפס של 3 מזקקות דוד מסורתיות, המזכירות לשתיין שהוויסקי מזוקק לא פחות מ- 3 פעמים. וויסקי נהדר לשתייה לא מחייבת, קליל, פירותי וחביב.40% אלכוהול.

בלאק בוש (Black Bush):
בדומה לג'יימסון גולד, גם סביב הבלאק בוש יש תאוריות ומיתוסים שגויים, והמון. אז קודם כל לא קוראים למותג הזה "בושמילס בלאק לייבל" אלא בלאק בוש (לכל מי שמבין אנגלית טוב: נסו לתרגם את השם לאנגלית עממית). זהו וויסקי בלנדד פרימיום שהחל כליקר וויסקי ודבש (כמו הדרמבוי או האייריש מיסט), אך התגלגל לוויסקי רגיל. הוא מכיל בלנדים של וויסקים בני 8-6 שנים (לא 12), כשהמאלט תופס לא פחות מ- 75% מהבלנד!
הבלאק בוש הוא אחד ממותגי הוויסקי בלנדד הטובים העולם, והוא מומלץ מאוד לשתייה נקייה או עם מעט מים. כיף לטעום מדי פעם וויסקי מיושן אך לא מעושן, עמוק ומתקתק בטעמים, ויחד עם זאת קליל יחסית לשנות היישון וטעים, טעים מאוד. 40% אלכוהול.

בושמילס 1608 (Bushmills 1608):
זהו מותג וויסקי משובח ביותר, שנולד כקונטרה ל- 1780 של ג'יימסון. ב-1992 החליטו בבושמילס לשווק מותג עלית של המזקקה בחנויות דיוטי פרי ברחבי העולם, והחליטו על ה- 1608 (שנת ייסוד המזקקה) כנציג החדש. וויסקי בלנדד המכיל 90% מאלט, ו-וויסקים בני 12 שנה לפחות. טעים, מתקתק מחביות השרי בהן הוא יו?ש?ן, מאסיבי יותר על הלשון מהבושמילס הרגיל, אך עדיין נעים וקליל. 43% אלכוהול.

בושמילס מאלט 10 (Bushmills malt 10):
הסינגל מאלט הראשון שבושמילס הוציאו מאז תום מלחה"ע ה-II. ב- 1984 הוא הושק לראשונה, וב- 1993 ארה"ב זכתה לקבל כמה אלפי ארגזים שלו והשאר היסטוריה. אחד ממותגי המאלט האיריים הטובים ביותר, לאט לאט עושה עלייה גם לישראל. מכיל גם מאלטים בני 13 ו- 15 שנה - כולם בחביות בורבון - שהופכות אותו לוויסקי עמוק, עשיר בטעמים ונפלא כוויסקי מאלט למי שלא ניסה מעולם מאלט ומפחד מהעישון. מאלט קלאסי למתחילים. 40% אלכוהול.

בושמילס מאלט 16 (Bushmills malt 16):
אותה הגברת בשינוי אדרת. גם סינגל מאלט נהדר, אך עם שני הבדלים מהותיים:
1. הוויסקי מיושן לא פחות מ- 16 שנה
2. היישון מחולק לשניים: 8 שנים ראשונות בחביות בורבון, ואז 8 שנים בחביות שרי אולורוסו.

לאחר תקופת היישון, הוויסקים עוברים תקופת חיתון בחביות פורט משומשות למשך זמן קצר, ואז מבוקבקים. השילוב בין שתי החביות נותן טעמים מתקתקים עם סיומת מעט מרירה, מרקם קרמי ו-וויסקי פשוט משובח ונדיר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully