פעם היה משקה מגניב, מתוק בטירוף, מפוצץ בצבע מאכל אבל קר ומרענן – ברד. היה אפשר לפגוש אותו כמעט בכל קיוסק בצבעים עזים ובטעמים מתוקים של משמש, לימון, ענבים או משהו אדום (פטל או תות מן הסתם). היינו מוצצים לו את הצבע וכשהמפלס ירד בערך לחצי ונותר רק גוש קרח עם צבע דהוי ונטול טעם - היינו זורקים ומבקשים מאמא ברד חדש "כי לזה כבר נגמר הטעם".
חדש אף פעם לא קיבלנו ונאלצנו להמשיך לרסק אותו בעזרת הקשית ולמצוץ ממנו עוד כמה טיפות אחרונות של צבע וטעם. היום, רוב הקיוסקים הפכו ל"פיצוציות" והברד הילדותי פינה את מקומו לברד למבוגרים – בדרך כלל בטעם פסיפלורה או קפה.
לא מזמן ביקרנו בשוק בעכו והתענגנו על ברד נוסטלגי בשקל אחד בשני צבעים – לימון וענבים. מצצנו את צבע המאכל והסוכר עד שנגמר הטעם, זרקנו לפח וקנינו עוד אחד (אכן, מאד חינוכי ומאד בריא...). מכאן נולד הרעיון להכנת ברד ביתי, שהוא בעצם סוג של סורבה אבל עם קיצור דרך ובמרקם מעט שונה - כי בכל זאת, אין כמו ברד שמתערבל לו כל היום בתוך המכונה. יחד עם זאת, בטוח שהוא יותר בריא והאמת שגם הרבה יותר טעים. הסוכר, מה לעשות, עדיין נמצא שם אבל לפחות הצבעים מגיעים מהפרי בלבד.
אפשר להכין כמה סוגים ולמלא כוסות שקופות בשכבות של כמה צבעים.
ככה מכינים:
ברד משמש/שזיף
חומרים:
5 כוסות מים
כוס סוכר
10 משמשים בשלים מגולענים
ההכנה:
1. מרתיחים את המים עם הסוכר ומכבים את האש.
2. מוסיפים את חצאי המשמשים ומשהים למשך 10 דקות.
3. ממתינים מעט שהכל יצטנן.
4. מעבירים לבלנדר את המשמשים עם מעט מהנוזל וטוחנים עד לקבלת מחית אחידה.
5. שומרים את הנוזלים שנותרו בסיר בקנקן ומצננים (מתקבל אחלה מיץ משמש/שזיפים).
6. מעבירים את המחית לקערה ומקפיאים למשך כ 5 שעות.
7. שוברים בעזרת מזלג, מעבירים שוב לבלנדר, מוסיפים מעט מהנוזל וטוחנים. אם העסק קפוא מידי, מוסיפים עוד מעט מהנוזל על פי הצורך.
8. מוזגים לכוסית יפה, תוקעים קש ומוצצים.
באותו האופן, מכינים בסיר נפרד ברד משזיפים, אפרסקים, נקטרינות, תפוחים, אגסים או מיקס של כל מה שיש במקרר.
גיוונים:
- אפשר לתבל במעט וניל ו/או קינמון.
- המיץ שנותר בסיר טעים מאד כשהוא קר. אם הוא מתוק ומרוכז מידי לטעמכם כדאי לדלל בעוד מים.
- אפשר להכין מהמיץ קרטיבים פשוט למזוג לכוסיות, לתקוע מקל או כפית ולהקפיא.