יוצאים מהפיתה

אשכנזים שרוצים לאכול, הולכים למסעדות. במקום שממנו אנחנו באים, כשהיינו רעבים היינו הולכים ללאון, חבר שלנו שידע לבשל. הוא היה מוציא את המנגל פח, את השיפודים, ואם הוא ממש רצה לפנק, הוא היה מטגן לנו דברים בשמן עמוק. עם שמן עמוק אתה לא יכול ליפול. קח חתיכות של דיקט, תטבול אותם בביצה ובפירורי לחם, זרוק אותם לשמן, החבר'ה לא משאירים חתיכה אחת על הצלחת.
מאז הימים ההם, חבר שלנו לאון אמנם החליף את המנגל בעמדת פיקוד לוויינית לסטייקים וצ'יפסר עם שלוש מהירויות וחיבור לאינטרנט, אבל העיקרון נשאר: טעים, לא יומרני, והמחיר ללא תחרות. נהנית? ספר לחבריך.

האירוח החברי והלא מחייב של לאון הוא בדיוק הפרנציפ של קזנקי – שרימפס אנד קלמרי בר. קזנקי הוא סיר קטן של חמין בלב טיטאני הקולינריה והעיצוב של רחוב הארבעה: מקום קטן, אינטימי, עם שולחנות ספורים לצד בר ארוך, מוסיקת לאונג' ואקווריום בשירותים (אפשר סוף סוף להראות לדגים מאיפה משתין הבנאדם). הקהל הקבוע ברובו שמילא את המקום ערב ביקורנו והשירות החייכני והלא רשמי בעליל, נתנו לנו את התחושה שאנחנו בארוחת ערב מגניבה אצל החברים המעודכנים והקוליים שמעולם לא היו לנו (סליחה לאון).

אבל, קזנקי וקוץ בו. החברותיות הלא מחייבת שעושה נעים כל עוד מדובר באווירה ובמחירים, עשויה קצת לבאס כשמדובר בסיבה שלשמה התכנסנו - האוכל. פצחנו בכמה צלוחיות מזאטים (15-25 ¤ לאחד), שהטובה שבהן הורכבה משרימפסים בשרניים ברוטב מצוין של קמפארי ומיץ הדרים. הצלוחיות האחרות הצטיינו פחות ונעו בין קבב דגים עסיסי וטוב לחציל בלאדי ברוטב יוגורט שהיה סטנדרטי וסבל מעודף קיצוח (כלומר היה בו המון קצח).

לצד המזאטים הוגשו לנו לחם הבית ומטבלים (10 ¤). הלחם היה טרי, חמים וטעים ולצדו נחו ממרח עריסה עוקצני, ממרח טוב של לימונים כבושים וקוביית חמאה שעליה פוזר קצח ביד נדיבה. כנראה שמישהו בקזנקי קיבל מחיר טוב על הזרעים השחרחרים.

גאוותם הגדולה של אנשי קזנקי (השם, אם תהיתם, חסר כל משמעות) היא על פירות הים הטריים והמשובחים שלהם ולכן למנה עיקרית הזמנו לנו שרימפס קריסטל על הפלאנצ'ה, מנה של שרימפסים גדולים, בשרניים ועסיסיים. טריותם של השרימפסים הורגשה היטב ותערובת עשבי תיבול שהוסיפו להם במהלך הצלייה פגמה מעט בהנאה מטעמם, שאינו דורש כל תוספת. כמחווה לדגים החביבים באקווריום שבשירותים, לקחנו גם עיקרית של פילה לוקוס בתבליני טוסקנה עם ירקות מאודים ואורז הודי (45 ¤), שהייתה מתובלת וטעימה מאד, לא מעט בזכות כמות נדיבה של חמאה.

כדי לתחזק את כרס האלכוהול שלנו ליווינו את הארוחה ביין לבן נחמד של יקב מולדאבי וחיזקנו בשוטים של וודקה קפואה. כמו האוכל, גם האלכוהול בקזנקי מתומחר בהגינות רבה, מה שהפך את האווירה במקום למחויכת יותר ככל שהערב התקדם והעלה את כמות הבדיחות המטופשות שבנצי שלח לעבר הבחורה הנאה שנקלעה לכיסא שלידו.

סיימנו במרקיז דה סאד - שם גדול מדי לקינוח שוקולדי חביב המונח על מצע של קרוקנט שוקולד (28 ¤) - ולצדו אספרסו שהיה קצת דליל מדי לטעמנו. יצאנו מהדלת כשאנו חבוקים ושרים שירי מלחים. יותר מזה אנחנו לא צריכים. אה כן, ואפשר למסור ד"ש לחבר שלנו לאון?