פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      צביעות

      לא כל כך נעים לדעת שבאוכל שלנו יש צבעי מאכל סינטטיים המבוססים על זפת, פחם ונפט, אבל טוב לדעת שהשימוש בצבעי מאכל טבעיים הולך וגובר. הדיאטנית יעל דרור עם כל הפרטים

      זה יפה ומפתה, הצבע החזק קורץ לנו מבעד לעטיפות הסגורות ומעודד אותנו לקנות ולנגוס - אבל רגע? האם זהו הצבע האמיתי שלו? או שהוסיפו לו משהו כדי שיהיה יותר אדום / ורוד / צהוב / כהה ומפתה?

      מדוע צובעים לנו את האוכל והאם מדובר בתוספת אסטטית בלבד או שיש כאן חשש לפגיעה בריאותית?
      כל מה שצריך לדעת על הצבעים המלאכותיים, הטבעיים והתעשייתיים.

      קצת היסטוריה:
      השימוש בצבעי מאכל התחיל עוד בימי קדם. ישנם תיעודים היסטוריים כי עוד בימי יוון ורומי צבעו את היין והיו אנשים שתפקידם היה לפקח ולבדוק האם היין צבוע או שזה צבעו האמיתי. קיימות עדויות נוספות מימי הביניים שמעידות על כך שהלחם והחמאה נצבעו בכל מיני פיגמנטים (חלקם מזיקים וחלקם מזיקים פחות), אך רק בסוף המאה ה-18 התחילה הצביעה המסיבית של המזון. הצבע הסינטטי הראשון (mauve) התגלה בשנת 1856 על ידי כימאי אנגלי בשם: William Perkin והוא שימש בהתחלה לתעשיית הטקסטיל . בשנת 1900 כבר היו 80 צבעים שזוקקו מתרכובות נפט וכונו COAL TAR DYES. היום רוב הצבעים הם מסוג "אזו" (AZO DYE).

      מה זה צבע מאכל?

      על פי הגדרתו צבע מאכל הוא צבע המוסף למזון או למשקה כדי להוסיף לו גוון מושך ומפתה יותר. המלה "מאכל" נותנת לגיטימציה, לכאורה, לרכוש ולאכול את המזון. אולם, למרות הכל, זהו שם שנובע מהעובדה שבמאכל יש צבע ולא מהעובדה שהצבע הוא מאכל. הצבע בדרך כלל אינו מזון.
      צבעי המאכל כוללים כמה קבוצות עיקריות:
      - צבעי זפת הפחם (coal tar)
      - צבעי אזו (Azo Dye)
      - צבעים טבעיים

      צבעי הזפת והפחם (Coal tar Dyes):

      צבעי זפת הפחם הם הצבעים הצהובים, הכתומים והאדומים שמוסיפים למזון או למשקה. בנוסף לכך הם גם כוללים צבעים כהים כמו שחור, סגול, כחול האמורים לכסות או לטשטש פגמים במזון. אחד המרכיבים בצבעים אלה הוא הבנזן (benzene) שמוגדר על ידי משרד הבריאות הישראלי כמסרטןובזיקוק נוסף של הנוזל מפיקים מספר חומרים ביניהם גם צבעי מאכל. לעיתים משלבים בין תוצר הזיקוק השני לבין צבע מקבוצת האזו ואז השילוב שנוצר הוא מזיק אף יותר. אולי כדי לדעת ששארית החומר משמשת גם בתחומי חיים אחרים כמו לזיפות גגות ולבניית כבישים (ממש מעורר תיאבון).

      צבעי אזו (Azo Dye)

      בקבוצה זו נכללים כמעט כמחצית מצבעי המאכל המלאכותיים. הצבעים מבוססים על נפט, פחם ותרכובות כימיקליים. הם אינם מסיסים במים או בחומר אורגני ולכן הם עוברים תהליך בו הם מתחברים לתרכובת המכילה אלומיניום והופכים בדרך זו למסיסים במים. למרות שמשרד הבריאות מגביל את הכמות של הצבעים האלה, אין הוא אוסר על מכירתם. עם זאת, מחייב משרד הבריאות את יצרני המזון לציין במפורש על התווית שעל גבי האריזה את הימצאותם של הצבעים במזון.

      צבעי מאכל טבעיים

      צבעי המאכל הטבעיים יכולים להוות פתרון יעיל למגוון רב של "צביעות" בתחום המזון והכוונה היא לצבעים המופקים מהמזון עצמו. דוגמאות: שימוש בקרמל המשתלב בקולה, לחמים ומאפים בעלי גוון חום; אנאטו - צבע מאכל כתום המופק ממרכיב בשם ביקסין שבעץ הטרופי אנאטו. צבעים אחרים עשויים מוויטמינים כמו ויטמין B2 שנותן צבע צהוב וקרטנואידים שמספקים צבעים כתומים. תבלינים כמו פפריקה וכורכום משתלבים אף הם בתעשיית המזון כצבעים טבעיים (למשל ביוגורטים המכילים פרי). לצבעים הטבעיים יתרונות על פני המלאכותיים מעצם היותם חומרים המסייעים לתפקוד הגוף כמו: ביטא קרוטן (שהופך בגוף לויטמין A) הידוע כנוגד חימצון.

      אז מה צובעים?

      צבעי המאכל מצויים בכל המזונות שאנו מכירים, לא מדובר כמובן רק בצבעים סינטטיים ויש כיום מגמה ברוכה אצל חלק נכבד מחברות המזון (למשל 'שטראוס' ו'אסם') לעבור לשימוש בצבעים טבעיים בלבד:
      אז איפה הם מתחבאים?

      * ירקות - בעבר התחילו לצבוע מלפפונים חמוצים בירוק עם צבע שמכיל נחושת, חמאה בצבע צהבהב (כיום פחות בשל תקנות האוסרות על כך). יש האומרים כי גם את צבעה האדום המפתה של העגבנייה מעודדים חלק מהמגדלים בעזרת צבעים מלאכותיים.

      * חטיפים וממתיקים - גלידות, שלגונים, קרטיבים, חטיפים מלוחים, טופי, מרשמלו, חטיפי בוטנים, סוכריות מציצה, סוכריות לקישוט עוגות, מרציפן, בצק סוכר (לקישוט עוגות).

      * דגנים - לחמים כהים, לחמניות כהות, עוגיות, עוגות, קורנפלקס.

      * משקאות - קולה, מיצי פירות, משקאות תוססים.

      * מוצרי חלב - חלב בטעמים, יוגורטים ומעדנים בטעמי פירות, מתבלי גבינות, ממרחים.

      עצה שימושית

      לפי תקנות משרד הבריאות יש מספר צבעי מאכל שקיימת הגבלה על הוספתם למזונות, ביניהם: חלב ומוצריו, פירות וירקות טריים, קפואים או משומרים, ריבות, שוקולד ותחליפיו, דגני בוקר, פסטה, דגים, בשר, סוכרים, חומץ רוטב עגבניות וקטשופ,, מיצי פירות וירקות, נקטרים משקאות קלים, פולי קפה, תה וחליטות צמחים, רכזים להכנת משקאות חמים, טחינה, חלבה, שימורי דגים (כמו קרפיון), מצות ומיונז.

      עם זאת, משרד הבריאות מתיר להשתמש בחלק מצבעי המאכל (בעיקר בטבעיים), אך מתנה את השימוש בהם ב"יחס של כמות נאותה למוצר". הבעיה היא איך מגדירים מה היא אותה כמות נאותה ובפועל רק לחלק מן הצבעים מוגדרת כמות מדויקת.

      * יעל דרור היא דיאטנית קלינית במרכז הרפואי שניידר ומנחת סדנאות הרזייה לילדים "קל על המשקל"(הכתבה נכתבה בשיתוף עם דפנה בוסאני, דיאטנית קלינית, מרכז רפואי שניידר).