אין נחמה

גיא גיסר באמת התאמץ למצוא משקה אלכוהולי תוצרת הארץ שאפשר לזרוק עליו מילה טובה, אבל הוא לא הצליח

  • אלכוהול
גיא גיסר

לפני כמה שבועות הגיע לידיי מותג וודקה ישראלי חדש - "פרפקט". מדובר במותג יחסית חדש בארץ המיוצר באור עקיבא על פי נוסחה רוסית עתיקה, עשוי מתערובת דגנים ומתהדר בחותמת 'כשר למהדרין'.

אני, שלא יכול להגיד "לא" לוודקה חדשה, נתתי לה צ'אנס. בכל זאת, וודקה שמיוצרת בארץ, נוסחה עתיקה, טרראם יח"צני והכל -למה לא לנסות לפרגן?

בטקס מרגש שכלל את עצמי ואת הכלבה של השותף שלי, פתחתי את הבקבוק, מזגתי לכוסית קטנה וטעמתי. אחרי הטעימה הראשונה שתיתי קצת מים, ושוב טעמתי מהוודקה. תחושה מוזרה עברה לי בפה, ולכן החלטתי לטעום אותה בשלישית.
לא, זה לא יעזור, עם כל הרצון הטוב, זו עדיין לא וודקה טעימה, מצטער.

וזה לא שאני לא מפרגן באופן עקבי לאלכוהול ישראלי באשר הוא, להיפך. אני, כמו רבים וטובים, עדיין ממתין שיגיע מארצנו זבת החלב והדבש איזה זב קטן של אלכוהול איכותי, אבל יש לי הרגשה שאני עוד אמשיך להמתין זמן רב. אוף, למה?

נדמה שבישראל ההתייחסות לאלכוהול קשורה לחוויות הטראומטיות שלנו מגיל ההתבגרות. מי מאתנו לא זוכר את ההשתכרות הראשונה? זהו רגע מעצב בערך כמו הסקס הראשון. רק שבסקס הראשון הסיכוי ליהנות באמת גבוה פי כמה מאשר הסיכוי לכך באירוע ההשתכרות הראשון. כמעט כולנו נתקלנו באותם בקבוקי מולוטוב בתחפושת של אלכוהול המיוצרים בארץ ומהם שתינו וחטפנו כאבי ראש למכביר.

עוד בוואלה!

בשל ביקוש גובר לטיפול בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

לכתבה המלאה

ממטרה במותן

אני זוכר את הפעם הראשונה שהשתכרתי באמת. זה היה בגיל 16 בקורס מד"צים של השומר הצעיר בקיבוץ דליה. פעם ראשונה בפאב, שתינו כמה כוסות של "תהילה" - הטקילה הישראלית מס' 1 עם מיץ אשכוליות, והיה נורא לא טעים. בבוקר התעוררתי על הדשא מול חדר האוכל עם ממטרה שתקועה לי עמוק במותן, והגעתי למסקנה שכנראה אלכוהול זה לא בשבילי.

אז אני התגברתי על זה איכשהו, אבל כמה מאתנו לא עברו את זה וכמעט ולא שותים אלכוהול בגלל הדרעק הישראלי ששתינו פעם? למה זה מגיע לנו, והאם אפשר לפתור את זה איכשהו?

לגבי השאלה למה זה מגיע לנו, יגידו חלק שזה מה שמגיע לאלכוהוליסטים, ובטח יהיו כאלה שיגידו שזה בגלל ההתנתקות. כך או כך, זה לא ממש מעניין. האם אפשר לעשות משהו בנדון? זו שאלה טובה, כי אני מקווה שכשיהיו לי ילדים שישתו אלכוהול ישראלי מתישהו (וכמו כולם הם ישתו), הם יצליחו לפסוח על חווית הממטרה התקועה שאבא עבר פעם.

לא ברור למה, אבל דווקא אלכוהול ישראלי ראוי כמעט ואין, וסילחו לי שאני מתעלם מהיין הישראלי המשובח, אבל מבחינתי יין זה לא אלכוהול באמת.
חוץ מבירות בינוניות, וגולדסטאר, עם כל הכבוד, היא בירה בינונית ותו לא - אין לעם הסגולה כמעט שום דבר להציע לשתות. אמנם יש את הברנדי של יקב תשבי, שזכה לפני כמה שנים במדליות זהב בתחרויות בינלאומיות, אבל הוא מיוצר בכמויות זעירות ומתומחר ביוקר. אלכוהול איכותי שווה לכל כיס כמעט ולא קיים.

להאשים את המים

את התירוצים אפשר לשמוע עד סוף העולם: המים לא מספיק טובים, אין כסף, אין קהל ששותה ועוד ועוד. העובדה היא שיש בארץ קהל שאוהב לשתות, אבל מפחד לגעת במשקאות ישראליים ונאלץ לשלם יותר על תוצרת חוץ.

בעניין המים, זה דווקא תירוץ לא רע. המים בישראל, כשהם ישנם, לא תמיד עומדים בסטנדרטים הבינלאומיים של מים נקיים וראויים לשתייה. אז במקום להשתמש במי ברז תל אביביים רוויי כלור, אפשר להשתמש במי מעיינות שיש בארץ - ויש. לא ייצא טוב? יכול להיות, אבל לפחות ניסינו. אבל לגבי כל השאר זה פשוט שקר וכזב. האנשים רוצים לשתות משהו טוב, מעוניינים לשלם עליו פחות, ואין כמו משקה ישראלי איכותי וטעים, פתור מכל מכס ומסי ייבוא משונים, כדי לפתור את הבעיה הזו.

שלא תבינו לא נכון: מייצרים בישראל אלכוהול, אבל ממש לא כזה שאפשר לשלוח אותו לאיחוד האירופי יחד עם בקשת הצטרפות. רוב האלכוהול שכבר מיוצר בארץ הוא נחות, עלוב ולא ממש בריא. הסיבה העיקרית לכך היא, איך לא, הזלזול בקהל הישראלי. יש מין הרגשה כזו אצל היצרנים, שהלקוח הישראלי ישתה את כל מה שיציעו לו העיקר שיהיה זול. אז אולי זה נכון לגבי חבר'ה צעירים, אבל בני 20+ כבר מבינים קצת יותר ואז או שהם לא שותים בכלל או שהם שותים תוצרת חוץ. כך או כך, הכסף לא מגיע לידיים ישראליות, והתוצאה זהה: לא שותים אלכוהול מקומי.

נסו חזק יותר

שתי דוגמאות לחובבניות בייצור אלכוהול ישראלי ניתן לזהות אצל שתי חברות, שלכאורה שונות זו מזו לחלוטין, אך התוצאה זהה.

הראשונה היא חברת "יקבי כרמל", שבעבר נודעה כ"כרמל מזרחי" ומאחוריה מסורת ארוכת שנים, אבל חוץ מזה לא עומד מאחורי זה שום דבר טוב. קחו לדוגמה את סדרת הליקרים המביכה, "אמדאוס" או את המשקה הנחות "קפרי", המנסה ללא הצלחה לחקות את הקמפרי. שני המשקאות האלה - שיש סיכוי גבוה שתמצאו בארון המשקאות של ההורים וסבתא - יוצאים מאותן דלתות של היקב המפורסם. חבל שלא יודעים שם לנצל טוב יותר את החומרים, הידע והכוח שבידיהם כדי להעלות את הרמה.

חברה שנייה שמייצרת משקאות אלכוהוליים בארץ היא חברת "דוד רובין". הבקבוקים היוצאים מפס הייצור של המפעל הזה, גרמו לרבים מאתנו לשנוא אלכוהול. וודקה, ג'ין, רום, "טקילה" וליקרים - את כולם דוד רובין מייצר ובכישרון רב הם מצליחים לפספס כל פעם את הקשר בין המשקה לטעם המקורי שהוא אמור להגיע אליו. מרקם דליל וטעם רע הם המאפיינים של המשקאות האלה.

אז מה עושים? מסתפקים בינתיים במה שיש: ברנדי מצוין אך יקר, ליקר "סברה" שרק זקנים ויהודים אמריקאיים שותים, "עלית או "אלוף הארק" וחצי ליטר גולדסטאר. אני לא אומר שלא צריך לנסות דברים חדשים, אבל עד שמשיח האלכוהול הציוני יגיע, אין מה לגעת במשקאות הישראליים, וכך אנחנו נאלצים להסתפק במה שמציעים לנו הגויים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully