כתומה ועגלגלה

הדלעת, השייכת למשפחת הדלועיים, היא קרובת משפחה של האבטיח, המלון, המלפפון והקישוא. צבעה הכתום מבטיח, שהיא עתירה בבטא-קרוטן, המסייע בתהליכים נוגדי חמצון. ברפואה הסינית מאמינים, שהיא מסייעת לבעיות עיכול. גרעיניה הלבנים הם מהפיצוחים הפופולריים ביותר בארץ. באוסטריה מפיקים מהם שמן כהה וסמיך, והוא משמש בעיקר לתיבול סלט ירוק.

מה עושים איתה? אפשר לבשל, לאדות, לטגן, לאפות, לקלות ולהקפיץ אותה. טעמה העדין והתפל מעט מתפקד מצוין כמילוי לפסטות, והיא משתלבת במאכלים מתוקים ומלוחים: ריבות, מרקים, פשטידות וגם פירה. כשמבשלים אותה עם סוכר, כדאי לשדך לה ציפורן, קינמון או ג'ינג'ר. הנועזים משתמשים בה אפילו חיה - מרסקים בפומפייה ומוסיפים לסלט. בדומה לפרחי הקישוא, גם את פרחי הדלעת אפשר למלא ולטגן או לבשל.

במשרד החקלאות עובדים בשנים האחרונות על פיתוח סוגים חדשים של דלעת. הראשונה, אורנג’טי, כבר יצאה לשוק, והיא בעצם שדרוג של "פרי הספגטי" הזכור לנו. היא שוקלת כקילו, צורתה אובאלית, וצבעה כתום עז בחוץ ובפנים. חוצים אותה לאורך, מוציאים בכף את הגרעינים, ומבשלים עם הקליפה במים רותחים. כעבור 10 דקות הופך בשרה של הדלעת לספגטי נהדר בצבע כתום. כל שנותר הוא לסנן את הספגטי מהמים, להעביר לצלחת עמוקה ולצקת מעל רוטב שמנת.

דלעת אישית היא הסוג השני של הפיתוחים. משקלה כ-2.5 ק"ג, ובמקום לקנות חתיכה אצל הירקן, נוכל לקנות בקרוב דלעת שלמה. קליפתה מחוספסת, היא עגולה ופחוסה מעט, והציפה מתוקה למדי.
הסוג השלישי נראה המעניין מכולם.

ד"ר הארי פריס, חוקר במחלקת הדלועים במרכז וולקני, מספר שבשנים האחרונות הוא שוקד על פיתוח דלעת הסביבון או דלעת הלבבון. הפרופיל שלה נראה כמו לב, אבל במקום 4 צדדים שיש לסביבון, לדלעת הזאת יש 20. היא שוקלת כ-450 גרם, רחבה בקצה האחד ושפיצית בשני, וצבע קליפתה שחור. חוצים אותה, מסלקים את הגרעינים ומכניסים למיקרו ל-8 דקות. כיוון שהיא מאוד מתוקה, לא מוסיפים לה דבר. הטעם שמתקבל מזכיר מאוד ערמונים קלויים.

ד"ר פריס מגלה, שקרן פילנטרופית בארה"ב תרמה כסף רב למינהל למחקר חקלאי בישראל, ובלבד שיתאפשר לו לפתח את הדלעת הזאת ולהביאה כמה שיותר מהר לשווקים. אנחנו ממתינים.