פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נולד להיות טוסט

      סמדר נזכרת בטוסטים שהיו מכינים על תנור הנפט ונותנת מתכון ללחם שקולים ממנו טוסטים מושלמים

      נובמבר.
      עמוק בתוך חודש החורף הראשון, היורה הפך לממטרים פזורים רגילים, שמיכת הפוך מזמן הורדה מהבוידעם, ואפילו הילדים כבר עברו למוד של בגדי פו?טר. צריך עוד משהו לשכנע אותנו שהחורף כבר כאן?

      לא יודעת איך אצלכם, אצלי החורף דווקא לא מעיר זיכרונות של טשולנט, אלא יותר אסוציאציות של טוסטים. במסגרת משבי הנוסטלגיה החמימה שמביאים אתם הימים הקרים, נזכרתי בימי הטוסטים של נעוריי. היינו ילדים וזה היה מזמן, אדיסון בקושי המציא את נורת החשמל אז, וטוסטר עוד לא היה. באמצע החדר עמד תנור פיירסייד עם ראש לוהט, כמו אבן שואבת אליה נדבקים כל פליטי הסערה שבחוץ. "פיירסייד" הוא שם מותג שהודבק לכל תנור הפועל על נפט, קשה לי להאמין שאפשר למצוא עוד אחד כזה כיום, בעידן המזגן-המובן-מאליו.

      זיכרונות אהבה מפיירסייד

      על רשת המגן של התנור, תמיד היה מי שהניח כמה פרוסות שישחימו, בעוד אנחנו מחממים את הידיים הקפואות מעליהן. מה אכלנו עם זה אני לא ממש זוכרת, בטח מרגרינה, רחמנא ליצלן. לפעמים קרה ששכחנו להפוך את הפרוסה בזמן, היא הפכה לאוד לא מוצל מאש, וכדי שהעשן יתפזר היה צריך לפתוח חלון אל הגשם, ולשים על התנור פרוסה אחרת. כך התווסף לסצינת החורף השמורה בזיכרון גם ממד של ריח חרוך וצובט לב של לחם קלוי, המתקשר לי לחוויית העבר הכוללת של מדורת השבט החורפית.

      הזיכרון הישן הזה מתבסס על לחם לבן רגיל לגמרי, אולי על לחם אחיד. והאמת שכל לחם, גם הפשוט ביותר - עושה לו טוב להתגלם בטוסט. עד היום מה שאני הכי-הכי אוהבת לאכול, זה לחם קלוי עם חמאה ואבוקדו. אפשר גם קוטג', גבינה עם בית.

      אך כשמדברים על לחם מאפה בית, אז תצורת הטוסט (ק?ל?י בעברית) תציל כל לחם שהתיישן מעט. נשארו כמה פרוסות של לחם שאפינו אתמול? לא כדאי לזרוק, אחרי שטרחנו כל כך. כמה דקות בטוסטר - ואפשר לצרף גם את זה לתפאורה החמימה: סופת רעמים וגשם מזרזף על השמשה מבחוץ, כוס תה/שוקו חם בפנים ו- טוסט עם חמאה. יחי ההנאות הקטנות של החורף.

      לחם לבן לטוסטים

      כאמור, כל לחם יצלח לטוסטים, אבל הנה מתכון של לחם לבן, רך וקל להכנה, שממש נולד לכך. והוא טעים גם טרי, כמובן.

      מרכיבים לכיכר אחת:
      ½ 3 - 4 כוסות קמח לחם לבן (כ-500 גרם)
      1 כף אבקת חלב (לא הכרחי)
      2 כפיות מלח
      2 כפיות סוכר
      ½ 1 כפיות שמרים יבשים (או 12 גרם שמרים טריים)
      25 גרם חמאה רכה
      ¼ 1 כוס מים פושרים (כ-300 מ"ל)

      אופן ההכנה:
      1. מנפים לקערה ½ 3 כוסות מהקמח יחד עם אבקת החלב, מוסיפים את המלח ומערבבים כך שהוא יתפזר באופן אחיד בקמח.
      2. מוסיפים את הסוכר והשמרים היבשים ומערבבים עם הקמח (אם משתמשים בשמרים טריים, ממיסים אותם בקערית נפרדת בחצי כוס מהמים עם כפית מהסוכר, ומשהים כעשר דקות לתסיסה. לאחר מכן מוסיפים אותם לשאר החומרים ויוצרים בצק)
      3. יוצרים גומה בקמח ושמים בה את החמאה ואת המים ומערבבים ליצירת בצק אחיד.
      4. לשים את הבצק על משטח מקומח קלות במשך כ-10 דקות, עד שהוא רך וגמיש. אם הבצק דביק מדי ללישה נוחה, מוסיפים עוד מעט קמח.
      5. מגלגלים את הבצק בקערה משומנת קלות, מכסים אותה בניילון נצמד ומשהים לתפיחה עד שהבצק מכפיל את נפחו, כשעה-שעה וחצי.
      6. מוציאים את האוויר מהבצק ולשים אותו מעט. יוצרים מהבצק גליל ומניחים אותו בתבנית כיכר באורך 25-30 ס"מ, משומנת קלות, ומהדקים כלפי התחתית.
      7. מכסים את התבנית בניילון או במגבת ומשהים כשעה, עד שהבצק יתפח שוב ויעלה מעבר לדפנות התבנית.
      8. אופים בתנור שחומם מראש לחום גבוה (200° צ'), כ-35-40 דקות.
      9. מוציאים את התבנית מהתנור. מוציאים את הכיכר מהתבנית ומניחים אותה לצינון על רשת.