מסעות ג'יימס בארץ הקודש

מבקר יינות אמור להיות אובייקטיבי לחלוטין, וזאת למרות שכשמדובר בעניין של טעם אינך יכול להיות אובייקטיבי. לא רק שעל טעם וריח אין להתווכח, אלא שאיש איש עם אהבותיו ושנאותיו. מי שחושב שעיתונאים או מבקרי יין שונים בעניין זה משאר בני האדם - טועה. אנחנו אולי יודעים קצת יותר על יין וטועמים לעתים קרובות יותר, אבל גם לנו יש פינות חמות בלב - כמו לשאר בני התמותה.

ואם כך, אז בפתח דבריי השבוע אני חייב לציין, כפי שאני עושה מדי פעם, שנשוא הכתבה הוא אדם שאני מעריץ. רוני ג'יימס הוא בעיניי גיבור ישראלי אמיתי. הוא מתמודד עם החיים ועם יקב במערכת קיבוצית, וזה לא תמיד פשוט. הוא גדול מהחיים, תרתי משמע: הוא איש גדל מידות, וכגודל מידותיו גודל התלהבותו מיינותיו. לשמוע את רוני מרצה על היינות שהוא עושה זה אירוע מרתק. ביקור ביקב צרעה משמעו להיכנס לסיפוריו של רוני, מעלייתו ארצה ממצרים כילד, דרך מגורים במעברה דולפת מים, החיים בקיבוץ נחשולים והמעבר לקיבוץ צרעה, ועד הקמת הכרמים והיקב. כשהוא מדבר על הכרמים, הענבים והיין שבבקבוק, אתה מטייל איתו בתוכם, ולפני שטעמת מהיין, אתה כבר מרגיש את טעמו. יש מי שאומר שכשרוני מדבר על יינותיו הוא כמו ילד שמדבר על דיסנילנד.

רוני הוא איש הכרמים, איש היקב והמבקבק של היין. הוא האחראי על המדבקה וידו במכירה וביצוא - ובמה לא? למרות שהוא מוכר לייננים כאיש שעושה יין וכמורה לייננים רבים ששמעו תורה מפיו, הוא אינו זר לכרמים שנטע וגידל ולמד, שכן לפני שהחל לייצר יין הוא עבד בכרמים. לכן גם ברור מדוע הוא טוען כי 95 אחוז מהצלחת היין תלויה בענב _ לא ביקב ובוודאי לא ביינן. ליקב צרעה ייחוד נוסף, אולי גם הוא נולד בסיפוריו של רוני: רוב יינותיו באים מאזור נווה אילן, וסביב החלקות השונות הוא בונה תלי תלים של הלכות. קחו למשל את יין אילן מיסטי הילס: זהו עירוב של קברנה סוביניון ומרלו. לטעמי הוא יין מיוחד ומקסים בטעמו, וכשאתה שומע את רוני מתאר את בית הגידול שלו, אתה מקבל מדרש שלם על אהבה. כרם נווה אילן נטוע ליד הכביש בואכה ירושלים, בגובה 700 מ"ר, במקום שבו לילות הקיץ צוננים. לייצור היין רוני משתמש בגפנים משני הזנים שגדלים באותו מקום, כמעט אחד בתוך השני. ההבשלה של שני הזנים מתקיימת בדרך כלל בו בזמן, והעירוב של הזנים בחביות היקב מתרחש מההתחלה. עם דמעות בעיניו מספר רוני על יין שיש בו משהו סימביוטי בין הזנים השונים. אגב, יינות אילן, סדרת הדגל של היקב, זוכים לתשבחות ממבקרי יין בעולם כולו - כך שאינני המעריץ היחיד.

טעמתי השבוע יינות משנת 2000 של היקב. שתיתי אותם בזמנו, כשרק יצאו למדפים, וחזרתי ושתיתי אותם כעת - ואין ספק כי ההתיישנות בבקבוק תרמה לטעמים. בימים אלה יצאו גם יינות לבנים, אך אני חסיד של יינותיו האדומים של רוני ג'יימס. אגב, החל מ-2002 היינות כשרים, ולמרות שרוני (שאינו שומר שבת) לא רשאי יותר לגעת ביינות בעת ייצורם, לא נראה שהדבר פוגם כהוא זה באיכויות שלהם. "כאדם, גם היין הינו תבנית נוף מולדתו", מרעים רוני בקולו בתום הסיור שהוא עורך למבקרים. כדאי לציין שליד היקב יש מרכז מבקרים, שבו ניתן לקנות לחם עם יין וגבינות שמכינה הגבנית של הקיבוץ. שבו תחת הגפנים במקום, פיתחו בקבוק יין עם לחם וגבינה. מה עוד צריך?